החידוש המהפכני של פרשת המרגלים

לא צריך להיות בקיא בסיפורי התורה כדי להבין שצורת הציווי לשלוח את המרגלים הייתה אמורה להדליק אצל משה נורת אזהרה שמשהו אינו כשורה.

הסדר הרגיל עד לשליחת המרגלים היה שהקדוש ברוך הוא מצווה במפורש מה לעשות ומה לא לעשות, ואפילו כאשר עלו הצעות שונות מצד העם - כמו 'פסח שני' - הלך משה לפני כן לשאול את פי ה', אבל לא החליט שום דבר מדעת עצמו, ואילו כאשר משה שואל האם לשלוח מרגלים, עונה לו הקדוש ברוך הוא "שלח לך - לדעתך", וכפי שרש"י מדגיש: "אני איני מצווה לך . . אם תרצה שלח", ותמוה ביותר כיצד משה החליט כאן על דעת עצמו?

דרך חדשה

הביאור בזה: כאשר ה' אמר למשה "שלח לך - לדעתך", נפתח אופן חדש בדרך הנהגתו של יהודי בעבודת ה':

בדרך כלל צריך יהודי לבטל את דעתו בפני רצון ה'. עצם זה שהמצוות הם ציוויים אלוקיים, מחייב את האדם לשים את הרצונות והחשבונות האישיים שלו בצד ולעשות את מה שמצווים עליו. אמנם, יש דברים שהקדוש ברוך הוא לא רוצה שנעשה אותם רק מתוך "פקודה", אלא מתוך בחירה אישית שלנו. שיהודי בעצמו יבין, ירצה ויחליט איך נכון להתנהג - בצורה שמתאימה לרצון ה'.

כאשר הקדוש ברוך הוא אמר למשה "אני איני מצווה לך", ו"אם תרצה שלח", נפתחה לראשונה הדרך שבה יהודי יכול לבחור בכוחות עצמו כיצד לקיים את רצון ה', מתוך בחירתו החופשית, ולכן מובן מדוע לא רק שמשה לא חשש, אלא אדרבה - שמח על הדרך החדשה שנפתחה.

בחירה חופשית

הסיבה שהחידוש הגדול קרה דווקא לפני שליחת המרגלים, אינה מקרית. המרגלים נשלחו כהכנה לכיבוש הארץ, שמשמעותה הפנימית היא - להפוך את הארץ הגשמית למקום קדוש, שזוהי כל עבודת היהודי בעולם הזה: להפוך את החומר לקדושה, ולהחדיר אלוקות בתוך המציאות הגשמית.

לכן, כאשר הולכים לקראת השלמת בירור הארץ הגשמית, הדבר צריך להיעשות דווקא מצד בחירת ה'תחתון', ולכן רצה הקב"ה ששליחת המרגלים לא תהיה מפני הציווי שלו, אלא מבחירה חופשית.

אם כן - מה הייתה הטעות והחטא של המרגלים? המרגלים טעו וחשבו שהבחירה החופשית צריכה להיות לא רק לגבי האופן כיצד לברר את הארץ, אלא גם הכניסה בפועל, ולכן כאשר הם חזרו מהשליחות הם הוסיפו את המסקנה שמצד דעתם אי אפשר לרשת את הארץ, "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו". מכיוון שהם שינו את השליחות של משה, הם טעו, ובזה היה חטאם הגדול.

מציץ מן החרכים

עניין זה מתקשר גם עם מצוות ציצית החותמת את הפרשה: באופן די מפתיע, דווקא מצווה כל כך חשובה וכללית, שתפקידה להזכיר לנו את כל המצוות - אינה מחוייבת על האדם כלל, אלא רק באם הוא רוצה ללבוש בגד עם ארבע פינות. באותה מידה הוא יכול ללכת עם בגדים אחרים ולא להתחייב במצוות ציצית.

אלא שזוהי בדיוק הנקודה: מצווה כל כך יסודית שמזכירה את כל המצוות לא צריכה להיעשות מצד ציווי ופקודה עליונה, אלא דווקא מצד הבחירה החופשית של היהודי. והעיקר הוא שעל ידי קיום מצווה זו זוכים לגאולה על ידי משיח צדקנו, וכמרומז במצוות "ציצית" מלשון "מציץ מן החרכים" המדבר על משיח צדקנו, שיבוא ויגאלנו תיכף ומיד ממש.

(על פי שיחת שבת פרשת שלח תשמ"ט)