תוכחה עם טון אחר

אדמו"ר הזקן היה נוהג לקרוא בעצמו את קריאת התורה בציבור בשבת, בדייקנות רבה עם כל הטעמים והניקוד. שנה אחת, בשבת פרשת כי תבוא, נאלץ אדמו"ר הזקן לנסוע ולכן לא נכח בליאזנא, ובמקומו קרא את התורה אדם אחר.

כאשר בנו של אדמו"ר הזקן, רבי דובער - שהיה אז לפני גיל בר מצווה - שמע את הקריאה שרובה עוסקת בתוכחה, ובקללות הקשות שיבואו על עם ישראל באם לא ילכו בדרך התורה - זה גרם לו עגמת נפש גדולה עד שהוא פשוט חלה.

הדברים חדרו לליבו בעוצמה כה חזקה, עד שכעבור מספר שבועות התעוררה שאלה האם הוא יוכל לצום ביום כיפור מחמת חולשתו!

זה אחרת

כאשר שאלו את רבי דובער כיצד קרה שנחלש כל כך, והרי פרשת כי תבוא נקראת מדי שנה בשנה, והוא כבר שמע את התוכחה פעמים רבות, השיב: "כשאבא קורא זה אחרת". כשאדמו"ר הזקן קורא את התוכחות, זה לא נשמע קללות.

סיפור זה דורש לימוד. לכאורה - מה הכוונה שכאשר אבא קורא זה נשמע אחרת? והרי אדמו"ר הזקן לא קרא אודות עצמו, אלא אודות מה שיקרה לעם ישראל באם לא ילכו בדרך התורה?

הביאור הוא שכל התורה כולה, בשורשה הרוחני והעליון, היא טוב גמור ומוחלט. התורה היא חכמתו של הקדוש ברוך הוא, ולכן אין בה מצד עצמה שום מקום לחטא, לעבירה או לחיסרון, אלא כולה טוב בלבד.

אין הבדל

דבר זה ניכר גם בתורה כפי שהיא ירדה לעולם הזה. על פי ההלכה, אין הבדל מבחינת קדושת ספר התורה בין עשרת הדיברות לבין כל פסוק אחר בתורה. אם חסרה אפילו אות אחת - ספר התורה פסול, וזה כלל לא משנה אם זה בעשרת הדיברות או, למשל, בסיפור המבול.

הסיבה לכך היא משום שהתורה בפנימיותה - כפי שהיא קדמה לעולם - היא טוב מושלם, ולכן כל אות ואות בתורה היא חלק מאותה תורה אלוקית, שבכולה שורה אותה קדושה ואותה שלימות.

כאשר אדם כערכנו קורא למשל את סיפור המבול, הוא שומע על עולם מלא בחטאים, ועל מבול שהביא הקדוש ברוך הוא על בני האדם. אבל בתורה כפי שהיא למעלה, קודם ירידתה לעולם, גם עניין זה הוא חלק מהשלמות האלוקית של התורה.

זהו הביאור לדבריו של אדמו"ר האמצעי ש"כאשר אבא קורא זה אחרת". כשאדמו"ר הזקן קרא את התורה, הוא אמנם קרא את המילים כפי שהן כתובות כאן למטה, אבל הוא לא שמע רק את ה"לבוש" החיצוני של המילים, אלא את הדברים כפי שהם בשורשם.

שכינה מדברת

וכמו שכתוב גם על משה רבינו, שכאשר עמד בפני פרעה במצרים, במקום הנמוך ביותר מבחינה רוחנית, הרי "שכינה מדברת מתוך גרונו". משה לא דיבר רק כאדם פרטי, אלא דבר ה' דיבר מתוך גרונו.

כך גם אדמו"ר הזקן - כאשר הוא קרא את התוכחות שבפרשת כי תבוא, אדמו"ר האמצעי לא שמע קללות, אלא רק ברכות. הוא שמע את האור האלוקי שמסתתר בתוך התוכחה, ואת הטוב הפנימי שנמצא בה.

ויהי רצון, שתיכף ומיד ממש יומשכו לעולם כל ברכותיו של הקדוש ברוך הוא בגלוי ובפועל, ועד לברכת הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש!

(על פי שיחת ל' תשרי תשמ"ו)