האחדות שפותחת את הדלת לגאולה

ברגע אחד משה מבין שדבר הריגת המצרי אתמול כבר איננו סוד - "וירא משה ויאמר אכן נודע הדבר". המדרש מבאר שמשה רבינו לא פחד מעונש שעלול הוא לקבל, אלא משום שהוא נוכח לדעת שיש בין עם ישראל הולכי לשון הרע, ומשום כך היה ירא כיצד יזכו להיגאל.

נשאלת על כך השאלה: והלא בין עם ישראל היו אז עובדי עבודה זרה ולמרות זאת הם נגאלו ממצרים, ואם כן תמוה איך משה הגיע למסקנה שבגלל הולכי רכיל ומספרי לשון הרע הם כבר אינם ראויים לגאולה?

חכמינו הפליגו אמנם בחומרת איסור לשון הרע, ועד שאמרו ש"כל המספר לשון הרע כאילו כופר בעיקר", אבל האם רק בגלל זה יש חשש שהם לא ייגאלו?

עם אחד

הביאור בזה: עד יציאת מצרים לא היו בני ישראל בהגדרה של עם בפני עצמו, אלא כקיבוץ של יחידים או של קבוצות ושבטים, ולכן הגאולה ממצרים הייתה למעשה השלב שבו נוצר עם ישראל, ולכן היה אז כל כך חשוב והכרחי שהם יהיו באחדות ולא להיפך, כי כדי להיגאל הם צריכים להיות עם אחד, שלם ומאוחד.

כדי להבין זאת טוב יותר יש לבאר מהו היסוד של עם ישראל בהגדרתם כעם:

ידוע שעוד הגלות במצרים היו האבות והשבטים מאמינים בה', וכמו שמתאר הרמב"ם "והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלווים עליהם, ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה'". אם כן מה החידוש שקרה ביציאת מצרים? והלא גם קודם לכן היו בני וצאצאי יעקב נחשבים ל"אומה"?

העם הנבחר

ההבדל הוא פשוט. עד ליציאת מצרים האומה הייתה קבוצה אנשים שנעשו לאומה מצד בחירתם האישית, ומצד המכנה המשותף לכולם - האמונה בה'. אומה כזו מבוססת על מוסכמה אנושית ועל אמונה משותפת, ומשום כך יכול חלילה להיווצר מצב שבו הם מתערבים בין עמים אחרים ונעלמים, ובכך האומה חדלה מלהתקיים, כפי שכמעט קרה במצריים, לולי חסד ה' שהוציאם ממצרים.

אבל מאז יציאת מצרים, היותם לעם בא מצד בחירת הקדוש ברוך הוא שבחר בהם להיות לו לעם סגולה מכל העמים. מאז, הקיום של אומה זו נצחי וקיים לעד, משום שזו בחירה אלוקית שאינה יכולה להתבטל, ולכן גם מי שאינו קשור בגלוי לאמונה בה' הרי הוא חלק מעם ישראל, ובו בחר ה'.

אבל, למרות שהקב"ה בחר בעם ישראל, הרי כאשר יהודי מדבר לשון הרע על חבירו, הרי מלבד זה שהוא פוגע בו ומעורר את הרע שבו, הרי הוא מדגיש ומגלה את הפירוד שקיים ביניהם - דבר המערער את המציאות של העם כדבר אחד ומאוחד, וסותר (כביכול) את הבחירה של הקדוש ברוך הוא בעם ישראל.

ראויים לגאולה

כפי שהוסבר קודם, עיקר המציאות של עם ישראל כעם אחד קרה בעת יציאתם ממצרים, שדווקא אז הם הפכו למציאות אחת, ולכן עצם הדבר שבן ישראל אינו נמנע מלדבר לשון הרע על יהודי אחר, הרי הוא מגלה שיש ביניהם פירוד ומחלוקת, וזה מה שעורר את דאגתו של משה שמא הם אינן ראויים להיגאל.

לאחר עבודת הפרך במצרים שזיככה והכינה אותם לגאולה הרי הם נגאלו, והפכו לאומה נצחית עד עולם, וכן תהיה לנו בקרוב ממש, וכפי שהובטחנו בנבואה שדורנו הוא הדור הראשון לגאולה - בהתגלות הרבי שליט"א מלך המשיח תיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק ל"א עמוד 8)