לספור יהודים ולגלות משיח

כל שנה זה חוזר על עצמו. בשבת שלפני חג מתן תורה אנו קוראים את פרשת במדבר, ומוכרחים לומר שאין זה משהו סתמי, אלא יש בפרשה הזו תוכן המהווה הכנה והקדמה לקראת מתן תורה, וצריכים להבין מהו.

פרשת במדבר עוסקת בעיקר במניין בני ישראל, ואם כבר מדברים על ספירה, אי אפשר שלא לשים לב לעוד הכנה למתן תורה הקשורה עם ספירה - ספירת העומר. מה מיוחד כל כך במניין וספירה שמשום כך הם מהווים הכנה לקבלת התורה?

לא בטל

מובא בספרים הקדושים מספר הסברים לשם מה בכלל צריך הקב"ה לספור את עם ישראל, וכי הוא אינו יודע את המספר ללא מניין?

אחד הביאורים הוא שכאשר הקב"ה ציווה למנות את בני ישראל, הוא הכניס אותם תחת ההגדרה המיוחדת של "דבר שבמניין", הנותן תוקף וחשיבות, כידוע ש"דבר שבמניין אינו בטל", וכך עם ישראל אינם יכולים להתבטל ולהתערב בין אומות העולם.

אבל עדיין לא מובן: הרי ספירה אינה הופכת את הנספר לחשוב יותר, אלא היא רק מגלה את החשיבות הקיימת בו מצד עצמו.

אם אדם סופר משהו זה כנראה חשוב לו, אבל אין הכוונה שהספירה היא זו שהופכת את הדבר לחשוב, ואם כן חוזרת השאלה: לשם מה היה צריך הקב"ה לעשות את אותה ספירה, והרי בני ישראל הם דבר חשוב גם לולי אותה ספירה?

ההכנה למתן תורה

הביאור בזה: כאמור, פרשת במדבר מהווה הכנה לקראת מתן תורה. החידוש המרכזי של מתן תורה היה נתינת האפשרות לחבר גשמיות ורוחניות, מה שלא התאפשר לפני כן. אפילו כאשר האבות הקדושים השתמשו בחפצים לצורך קיום המצוות, הרי שהקדושה לא חדרה בהם והם נותרו דברי חול פשוטים.

מאז מתן תורה יכול יהודי לקחת עור של בהמה ולעשות ממנו תפילין או לקחת קרש ולעשות ממנו דופן לסוכה, ובכך להחדיר האלוקות ורוחניות בתוך העולם הגשמי.

מכיוון שזוהי העבודה של עם ישראל החל ממתן תורה, נדרש שחשיבותם של עם ישראל לא תהיה רק מצד השורש הרוחני ובחירת הקדוש ברוך הוא בהם, אלא גם מצד העולם והכללים שלו, כי רק כך הם יכולים באמת לפעול בתוך העולם ולהחדיר בו קדושה.

כעת מובן הקשר בין פרשת במדבר להכנות לקראת מתן תורה: כאשר חשיבותם של בני ישראל היא מצד המניין והספירה כאן בעולם הזה, רק אז הם יכולים לקבל את התורה ולבצע את השליחות שלהם - להפוך את העולם לדירה לקדוש ברוך הוא, על ידי שמכניסים בתוכו קדושה על ידי קיום התורה והמצוות.

עצם הנשמה

עניין הספירה מבטא תוכן נוסף ועמוק יותר: במניין בני ישראל ספרו כל יהודי ללא הבדל בין משה רבינו והיהודי הפשוט ביותר. כולם נספרו בשווה. הסיבה לכך היא משום שמניין בני ישראל קשור עם עצם הנשמה והנקודה היהודית הפנימית ביותר, שהיא שווה אצל כולם ללא הבדלי מעמדות.

זוהי הנקודה המצביעה על הקשר העמוק שיש ליהודי עם הקב"ה, קשר שאינו תלוי בשום תנאי או סיבה, כי זהו הקשר הכי גבוה שיש. זוהי ההכנה האמיתית למתן תורה - גילוי עצם הנשמה אצל כל יהודי, שעל ידי כך מגלים את ה"יחידה הכללית" - משיח צדקנו, בגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק ד' עמוד 1019)