העליה שמגיעה אחרי העליה

פרשת קדושים עוסקת בציווי "קדושים תהיו כי קדוש אני". ציווי זה שתוכנו, להיות קדוש מופרש ומובדל, מובן כפרישות והבדלה מענייני העולם הזה ותו לא, אך לאמיתו של דבר, היעד שמציבה התורה ל"קדושים תהיו" הוא להתקדשות ברמות גבוהות ביותר. כוונת הציווי היא, גם לרמה של קדושה כזו הקשורה אף לקדושת השם עצמו, כנרמז במילים "כי קדוש אני". עליה בעילוי אחר עילוי עד לתכלית הקדושה שלמעלה מכל עניני הבריאה וכל סדר ההשתלשלות.

אזהרת התקדשות זו לכל אחד ואחד מבני ישראל והצבת רף כה גבוה, מעוררת את השאלה: כיצד ניתן בכלל להגיע לקדושה כה נעלית?

לחפש מדריגה נעלית

התשובה טמונה בדברי פסוק זה עצמו. "קדושים תהיו" ("תהיו" לשון הבטחה) כי קדוש אני" - מכיון שהוא ית' קדוש, לכן גם כל אחד ואחד מבני ישראל, בהיותו "חלק אלוקה ממעל ממש", יכול ולכן גם צריך (תהיו - לשון ציווי) להתעלות בתכלית העליה, דקדושה.

כהקדמה לפרשתנו מופיע עניין זה בפרשת "אחרי", בציוויים שניתנו אחר מות נדב ואביהו "בקרבתם לפני ה'". בתורת החסידות מוסבר כי פטירת נדב ואביהו "בקרבתם לפני ה" נבעה דווקא משום שהגיעו לקירוב גדול מאוד לה', לאהבה ותשוקה עצומה להקב"ה, עד שגופם לא היה יכול להכיל גודל חפצה ותשוקתה של הנשמה ובואו "לכלות הנפש" ממש.

למרות הדרגה הגבוהה של דביקות בה', ממשיכה התורה בסדרה של כמה ציווים ואזהרות גם ל"אחרי", והמסר ברור. גם מדרגת "קרבתם לפני ה'" אינה השיא והתכלית, אלא יש לה "אחרי" - יש להתעלות עוד גם לאחרי שמגיעים לתשוקה העצומה של כלות הנפש. היינו שאין הגבלה בההתעלות מדרגה לדרגה בעבודת ה'. ובהגיע אדם גם למדריגה נעלית מאוד. הוא יכול וצריך לעלות עוד יותר.

עליה שלא מסתיימת

למעשה זו ההוראה, לכל אחד ואחת מבני ובנות ישראל: אין להסתפק בזה שפעל בנפשו והגיע לדרגה נעלית בעבודתו עבודת השם, כי אם להשתדל תמיד לעלות בדרגות הקדושה, וגם אם אדם להערכתו הוא כבר הגיע לדרגה של "קרבתם לפני ה'", ואפילו אם באמת הגיע לזה, עליו לדעת שעתה מתחלת פרשת "אחרי" - לאחרי עבודתו ומדריגתו הקודמת צריכה להיות עבודה ביתר שאת וביתר עוז, זו העבודה של "קדושים תהיו כי קדוש אני", לעלות למעלה מעלה בהררי קודש.

ויתירה מזו; לא רק עליה מדודה ומוגבלת, כמשל "שלשלת של טבעות", כאשר הטבעת העליונה קשורה בזו שתחתיה ולכן יש לה קישור ושייכות גם לטבעת הכי תחתונה, אלא עליה כזו בה הוא יוצא לגמרי משייכותו למצבו ומדריגתו הראשונה.

להמשיך לצאת ממצרים

לפי זה מובן הקשר של פרשיות "אחרי" ו"קדושים" ליציאת מצרים אשר, בדרך כלל הן נקראות בשבתות שבין פסח לשבועות, הזמן הנמשך וקשור ליציאת מצרים, שעניינה כשני הפרשיות "אחרי" ו"קדושים" - יציאה ועליה ממצב למצב אחר שאין כל ערך ביניהם - הן בגשמיות יציאה "מעבדות לחירות" והן ברוחניות יציאה "מאפילה לאור גדול".

"בכל דור ודור וכל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים" - בעבודת האדם היום הוא יוצא ממדריגת האתמול, הנחשבת כ"מצרים" ו"הגבלות" לגבי יכולתו היום, עדי שלימות היציאה ממצרים בגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש.

 (על פי שיחת אחרי-קדושים תשל"א)