כשבן הכפר פוגש את המלך

יש משהו לא מובן בחג השבועות. מיד לאחר קריאת "עשרת הדיברות", בעת קריאת ההפטרה, היה מן הראוי לקרוא קטע המתמקד בתיאור הקשור למתן תורה, או להתגלות האלוקית שהייתה לעם ישראל, אבל במקום זאת אנו קוראים דווקא את אחת הנבואות המורכבות ביותר, אודות "מעשה מרכבה" של הנביא יחזקאל. זהו תיאור גדוש בחיות אש, אופנים, גלגלים ורעש גדול, נושא עמוק ונסתר שחז"ל בעצמם הזהירו שלא לעסוק בו בפומבי מחשש שאנשים יטעו בהבנתו.

נשאלת השאלה הפשוטה: מדוע ביום מתן תורה קוראים דווקא במעשה מרכבה? לא חסר תחליפים אפשריים. אפשר היה לקרוא את הנבואה בחבקוק העוסקת ישירות בהתגלות בהר סיני, או לכל הפחות את חזון המרכבה של ישעיהו, שהוא קצר וממוקד יותר בהתגלות של הקדוש ברוך הוא בעצמו, ופחות מתעסק ב"פרטים הטכניים" של המלאכים, המרכבה, וכל מה שמסביב.

העובדה שלמרות הכל נבחרה ההפטרה של חג השבועות לעסוק דווקא בנבואת יחזקאל, מביאה אותנו למסקנה שאכן דווקא בה יש משהו המבטא בצורה חזקה יותר את התוכן המרכזי של מתן תורה, וכפי שיוסבר להלן.

בן כרך ובן כפר

כדי להבין זאת, צריכים להתעכב על הבדל מהותי המופיע בגמרא בין נבואת ישעיהו לנבואת יחזקאל. ישעיהו נמשל ל"בן כרך" - תושב העיר, שרגיל לראות את הפמלייה של המלך ואת ההילה המלכותית שסביבו. כאשר אדם כזה רואה את המלך בכבודו ובעצמו, הוא מתמקד רק במלך ולא מתפעל מכל התפאורה שמסביב.

יחזקאל, לעומתו, נמשל ל"בן כפר" שרואה את המלך. אצלו הכל חדש ומיוחד, ולכן הוא מתפעל מכל פרט ופרט במרכבה המפוארת ובכל הפמליה שסובבת את המלך. ההתפעלות של יחזקאל נובעת מכך שהוא משיג את האלוקות דרך הפרטים של הבריאה, דרך העולם התחתון. זהו אחד ההסברים לכך שנבואת יחזקאל מלווה בתיאור על רעש גדול וקולות, כי החידוש הגדול אצל בן הכפר יוצר התפעלות גדולה ורעש.

החידוש של מתן תורה

זהו בדיוק החידוש הגדול של מתן תורה. לפני מתן תורה הייתה "גזירה" שהפרידה בין העולמות העליונים לתחתונים. הרוחניות נשארה למעלה והגשמיות למטה, ללא שום אפשרות לחבר ביניהם. במתן תורה, הקדוש ברוך הוא ביטל את הגזירה הזו ונתן לנו את הכוח לחבר בין רוחיותת וגשמיות. המטרה אינה רק להתעלות לעולמות רוחניים מופשטים, אלא דווקא לגלות איך שכל פרט בעולם הזה הוא השתקפות של המציאות האלוקית.

זה בדיוק מה שמבטאת נבואת יחזקאל, המפרטת את המרכבה התחתונה וכל הפרטים, כי דווקא זה מבטא את היכולת לראות בתוך הגשמיות והחומריות את המקור הרוחני שלו.

לימוד חסידות

ההוראה מכל זה אלינו: אף שאמרו חז"ל ש"אין דורשים במעשה מרכבה", הרי הפירוש הוא שאי אפשר לדרוש במעשה מרכבה כפי שהוא רק בכתוב ביחזקאל, אבל בנוגע ללימוד פנימיות התורה כפי שהתלתה ונתבארה בתורת החסידות, הרי שכל אחד מחוייב ללמוד זאת.

דווקא כך ניתן לממש את החידוש של מתן תורה - לחבר גשמיות ורוחניות יחד, וזאת דווקא על ידי "קול רעש גדול" ובהתלהבות, שאז זוכים ל"קול מבשר מבשר ואומר" - שבאה הגאולה על ידי משיח צדקנו, מיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק לג עמוד 18)