בין חרן לט' כסלו: החיבור שכבר הפך למציאות

ט' כסלו הוא לא סתם תאריך. באותו יום בדיוק חלים גם יום ההולדת וגם יום ההסתלקות של אדמו"ר האמצעי. זה יכול להישמע אולי צירוף מקרים נחמד, אבל העובדה שזה חל בדיוק באותו יום היא לא סתם, וכמו שהגמרא אומרת על משה רבינו - שנולד והסתלק באותו יום בדיוק (בתאריך ז' אדר) - ש"ה' יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום".

וצריך להבין מה נוגע בכלל אורך חייו הגשמיים של הצדיק מול המהות האמיתית והרוחנית, שהיא חייו הרוחניים של הצדיק, תורתו ומעשיו הטובים?

שלימות עבודת הצדיק

ההסבר הוא שעיקר תפקידו של הצדיק זה לחבר את חייו הרוחניים עם העולם הגשמי, כי תכלית העבודה היא להכין את העולם הגשמי לדירה לקדוש ברוך הוא, ולכן, כאשר שלימותו הרוחנית של הצדיק מתורגמת גם במישור הגשמי - במספר ימים עגול, זה מראה על שלמות מיוחדת גם בחייו הרוחניים.

את השלימות הזאת אנחנו רואים אצל משה רבנו, האבות הקדושים, ובדורות האחרונים - אצל אדמו"ר האמצעי, שבו היה ביטוי מיוחד של חיבור הרוחניות עם העולם הגשמי, וכפי שיוסבר להלן.

נושא זה מתחבר ישירות עם פרשת השבוע, בה מסופר אודות יציאתו של יעקב אבינו לחרן: לכאורה נשאלת השאלה מדוע התורה מאריכה כל כך במה שקרה בבית לבן ועם עשיו הרשע? עיקר הסיפור אודותיו היה צריך להיות על עבודתו בארץ ישראל בקדושה ובטהרה - כפי שרואים לגבי אברהם ויצחק, אז מדוע התורה "מתעכבת" בפירוט של סיפורים נמוכים ושוליים אלו?

מציאות אחת

והתשובה היא ש"מעשה אבות סימן לבנים". כל סיפור יציאתו של יעקב לחרן הוא משל וסימן לעבודת הבנים - עם ישראל - הממשיל את ירידת הנשמה מהעולמות העליונים אל העולם הזה הגשמי, שאז היא 'מתלבשת' בתוך גוף גשמי וחומרי, ובאמצעותו מחדירה קדושה ורוחניות בתוך העולם, החומרי והגשמי.

החידוש העיקרי בעבודת הנשמה הוא לפעול לאיחוד וחיבור של הגשמיות עם הרוחניות יחד, כך שהם לא יהיו עוד שתי דברים שונים אלא מציאות אחת - נשמה וגוף - שמגלה את האלוקות בתוך העולם הזה.

השיא של חיבור הגשמיות והרוחניות יהיה בגאולה, שאז החומר הגשמי יזדכך, והעולם יהיה כלי לגילוי אור השם ללא שום צורך ב'ממוצעים' ובמתווכים. ככל שאנו הולכים ומתקרבים לגאולה, החיבור הזה הולך ומתחזק, כאשר השלב החשוב ביותר בתהליך החל עם התגלותה של תורת החסידות, הנותנת ליהודי את הכלים להחדיר אלוקות בתוך שכלו גשמי - ביטוי מושלם לחיבור גשמיות ורוחניות.

לפתוח את העיניים

הייחודיות של אדמו"ר האמצעי הייתה ביאוריו הרחבים במאמרי החסידות שלו, מתוך הסברה ארוכה וברורה, ובצורה הכי מובנת ופשוטה שיש, ולכן דווקא אצל אדמו"ר האמצעי רואים איך שהחיבור מתבטא גם בצורה גשמית, כאשר יום ההולדת ויום ההסתלקות  שלו חלים באותו יום ממש.

הדברים הללו מודגשים עוד יותר בדור שלנו, על פי כל הסימנים שכבר נמצאים בשלב הגאולה ממש, ולכן החומר וגשמיות העולם, כולל הגוף הגשמי, הזדככו לגמרי, והם כלי מוכן לקבלת כל האורות והגילויים הכי נעלים שנזכה להם בקרוב ממש בגאולה השלמה.

הדבר היחיד שחסר הוא שיהודי יפקח את עיניו ויראה איך שיושבים כבר סביב השולחן של "סעודת שור הבר ולוויתן" ביחד עם הרבי שליט"א משיח צדקנו.

(על פי דבר מלכות פרשת ויצא תשנ"ב)