החפירה שמסמלת את הגאולה

הצלחתו של יצחק בגרר לא עוברת בשקט. הדבר מעורר קנאה אצל הפלשתים, שהולכים וסותמים את כל בארות המים שחפר אברהם אבינו. יצחק אינו מוותר, הוא שב וחופר בארות חדשות, אך רועי גרר שוב ושוב מגיעים אל עבדי יצחק, רבים, מתווכחים וטוענים בעלות על הבארות. רק כאשר הוא חופר את הבאר השלישית תמה המריבה ויצחק קורא לה בשם "רחובות" - "כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ".

פרשיית הבארות בגרר אינה מוסיפה תועלת או כבוד ליצחק. הרמב"ן כותב על כך שלסיפור זה יש מימד עמוק יותר מלבד משמעותו הפשוטה:

שלושת הבארות הם כנגד שלושת בתי המקדש. שתי הבארות הראשונים גררו סביבם מדון ומחלוקת, מסמלים את בית המקדש הראשון והשני שלא זכו להתקיים לנצח וחרבו, והבאר השלישית רומזת לבית המקדש השלישי שייבנה בקרוב ממש ויהיה קיים לעולם ועד, ללא מריבות ומחלוקות.

הבור, המעיין והבאר

כדי להבין את ההקבלה בין בארות יצחק ובתי המקדש, יש להבין את ההבדל הבסיסי בין שני סוגי מקורות מים: בור ומעיין. הבור הוא כולו מעשה ידי אדם, הוא נחפר ונוצר על ידי האדם, וכל המים שבתוכו תלויים בכך. המעיין לעומת זאת, נוצר בידי שמיים, והמים נובעים מעצמם ללא שום צורך במעשה אנושי.

בין הסוגים הללו נמצאת הבאר, המייצגת קו אמצעי שמשלב את שני הסוגים. מצד אחד - הבאר נחפרת על ידי האדם, אבל מצד שני - המים שבתוך הבאר לא באים מכוחה של החפירה האנושית אלא זוהי נביעת מים שהייתה קיימת מכבר במעמקי האדמה, והאדם רק גילה את המים ונתן להם לפרוץ ולעלות למעלה.

כעת תובן היטב ההשוואה בין בית המקדש והבאר: בית המקדש מורכב גם הוא משני שלבים אלו. מצד אחד - הוא נבנה על ידי בני ישראל, וכדברי הרמב"ם ש"הכל חייבים לבנות . . בעצמם ובממונם" - "ועשו לי מקדש" דווקא על ידי האדם; ומצד שני - השראת השכינה מגיעה מלמעלה - "ושכנתי בתוכם".

הבית הנצחי

מה שנותר כעת להבין זה איך הרעיון הזה - שבית המקדש משלב את מעשה האדם מלמטה והשראת השכינה מלמעלה - מסתדר עם בית המקדש השלישי, שירד בנוי, מוכן ומשוכלל מלמעלה?, וביותר לא מובן שכן דווקא בית המקדש השלישי הוא המקביל לבאר השלישית שבה הגיעה השלווה והמנוחה ליצחק, והוא זה שיישאר קיים לנצח?

התשובה היא שדווקא בית המקדש זה משלב את שני העניינים יותר מקודמיו, כי הגאולה האמיתית והשלימה באה בהמשך לעבודתם של בני ישראל במשך למעלה מ1900 שנה לאורך כל זמן הגלות, ולכן דווקא בית המקדש השלישי יהיה נצחי וקיים לעולם.

נרות שלא כבו מעולם

את פרשת תולדות קוראים תמיד בסמיכות לראש חודש כסלו, החודש שבו התרחש נס החנוכה. נרות חנוכה מבטאות את מסירות הנפש של החשמונאים לשמור את התורה והמצוות למרות כל הגזירות שגזרו עליהם היוונים, ולכן דווקא נרות החנוכה קיימות לעולם גם בזמן שאין את בית המקדש, שלא כמו נרות המנורה בבית המקדש.

אבל על ידי עבודת עם ישראל במשך כל הדורות במסירות נפש, נזכה בקרוב ממש לגאולה האמיתית והשלימה שאז גם נרות המנורה יהיו קיימות לעולם, יחד עם בית המקדש השלישי והנצחי שירד מהשמים בהתגלות משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק לא עמוד 116)