כשהניסים מתלבשים בתוך גדרי הטבע

ג' תמוז הוא תאריך מיוחד בלוח השנה, בו מציינים את שחרורו של הרבי הקודם, רבי יוסף יצחק מליובאוויטש, ממאסרו בידי השלטון הקומוניסטי האכזרי, על "עוון" הפצת היהדות. אמנם לא היה זה השחרור הסופי ומבית המאסר נסע הרבי לגלות בת שלוש שנים בעיר מרוחקת, אבל לאחר עשרה ימים שוחרר לחלוטין, ואז התברר למפרע שבג' תמוז החלה הגאולה. מאז נקבעו ימים אלו לימי חג, השייכים לכל יהודי ויהודי.

הרבי הקודם עצמו כתב על כך במכתב, שנה לאחר הגאולה: "לא אותי בלבד גאל ה', כי אם גם . . את אשר בשם ישראל יכונה". כלומר, זו לא הייתה גאולה אישית, אלא גאולה של עם ישראל כולו.

לפגוע במוקד הכוח

בדברי ימי עם ישראל אנו מוצאים אירוע מיוחד שגם הוא התרחש בדיוק באותו תאריך - ג' תמוז - כאשר יהושע בן נון עצר את השמש והירח כדי לנצח את המלחמה. הכל בעולם מתנהל בהשגחה פרטית על ידי הקדוש ברוך הוא, ובאם אירועים כה חשובים וכלליים התרחשו באותו יום, מוכרחים לומר שיש ביניהם קשר מהותי, כפי שיוסבר להלן.

ובהקדים השאלה: לשם מה היה צריך יהושע לעצור את השמש והירח? אם הסיבה היא רק משום שבחשיכה יהיה קשה יותר לרדוף אחרי האויבים, מדוע היה צריך לעצור גם את הירח? בתורת החסידות מבואר שעצירת כוכבי השמים לא הייתה רק לצורך סיוע טכני - שהמלחמה תמשיך לאור היום. יהושע רצה לעצור את מקור הכוח של האויבים: השמש והירח.

עמים אלו עבדו את גרמי השמיים, וקיבלו מהם שפע והשפעה, וכאשר יהושע הורה לשמש לעצור ממהלכה הוא בעצם ניתק את השפע הרוחני שממנו ינקו האויבים את כוחות הטומאה.

להשתיק את השפע

זה גם מסביר לנו מדוע יהושע לא אמר "שמש בגבעון עמוד" - אלא "דום" מלשון שתיקה: מהלך השמש נובע ממהלך המלאכים המובילים אותה, וכאשר היא זורחת במזרח ושוקעת במערב - היא למעשה משתחווה למי שיצר אותה. בזמן זה היא שרה ומקלסת לבורא העולם, וכך היא ממשיכה את השפע. לכן, יהושע פקד עליה לשתוק ולחדול מלומר שירה, כדי לנתק את מקור השפע לאויבים.

כעת מובן הקשר בין המאורעות של ג' תמוז: יהושע גילה שליטה מוחלטת על העולם, עד שהיה בכוחו לצוות על השמש והירח לעצור מלכת, וכך נפסק השפע הרוחני שהאויבים ינקו מהם. לא זו בלבד שהאויבים לא קיבלו עוד כוח, אלא שהשמש עצמה סייעה לעם ישראל לנצח, על ידי שהאירה להם את המרחב.

העולם לא מונע

כך גם בגאולת הרבי הקודם - כל מה שאירע היה למעלה מדרך הטבע: לא רק שהרבי שוחרר מהכלא הקומוניסטי - כנגד כל הסיכויים, אלא שאותם רשעים שאסרו אותו נאלצו בעצמם לשחרר אותו, ללא משא ומתן, אלא בציווי ועמידה תקיפה.

המסר אלינו מכל זה הוא: כאשר אדם עוסק בשליחות של הפצת התורה והחסידות ללא פחד ומבלי להתפעל - לא זו בלבד שהעולם אינו עומד בדרכו, אלא שהוא עצמו מתהפך להיות שותף בכך.

והעיקר שמהעיסוק בענייני הגאולה נזכה תיכף ומיד לגאולה הכללית, הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, ואז ייראה בגלוי שכל העולם נועד לשרת את עם ישראל ולסייע לו בשליחותו - בקרוב ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק כ"ח עמוד 260)