הטעות של המרגלים

מה הקשר בין עשרה יהודים בבית הכנסת - ובין קבוצה שחטאה חטא חמור ביותר ונקראה "העדה הרעה הזאת"? מפתיע לגלות, אבל המקור ההלכתי לכך שכל דבר שבקדושה - כמו תפילה בציבור, קריאת התורה ועוד - דורש עשרה יהודים, נלמד דווקא מהמרגלים שחטאו!

בתורת החסידות מבואר שטעות המרגלים לא הייתה מתוך מרידה בה' חלילה, אלא להיפך, מתוך שאיפה להתעלות רוחנית. במדבר עם ישראל חי בתוך "בועה" של קדושה, אכל לחם מהשמים, שתה מים מבאר מרים והיה מוקף בענני הכבוד. זו הסיבה שהמרגלים ביקשו להישאר במדבר ולוותר על הכניסה לארץ, בכך הם חשבו שעם ישראל יוכל להיות שקוע יותר בקדושה מבלי צורך בטרדות היום יום שיבואו לאחר הכניסה לארץ. אבל זו לא הייתה הכוונה האלוקית, כי התכלית האמיתית היא דווקא להיכנס אל תוך העולם - לחרוש, לזרוע, ולהחדיר קדושה בתוך המציאות הגשמית.

כוונה רצויה

על פי זה תובן שאלה נוספת: אם טעות המרגלים הייתה בסירובם להיכנס לארץ - איך ייתכן שה"עונש" על כך יהיה להותיר את העם במדבר עוד ארבעים שנה, בתוך אותה בועה של קדושה? זה לא עונש - זה בדיוק מה שהמרגלים קיוו לו!

אלא שעל פי הביאור החסידי מובן שרצון המרגלים היה בפנימיות דבר טוב, והטעות שלהם הייתה שהם חשבו שזו התכלית הסופית, כאשר כל המצב הרוחני במדבר היה רק אמצעי והכנה לקראת הכניסה לארץ ישראל.

להתעלות לדרגה הנעלית

כל זה מתקשר לדברי הרמב"ם אודות השכר המובטח בימות המשיח והגאולה השלימה, שבמבט ראשון נראים כסותרים זה את זה: בהלכות תשובה (פרק י') כותב הרמב"ם ש"לא כך היא דרך החכמים" לעבוד את ה' בשביל לזכות לחיי העולם הבא. אבל בפרק קודם כותב הרמב"ם בדיוק הפוך, שכל הסיבה שהחכמים נתאוו לימות המשיח הוא משום שאז יוכלו לעבוד את ה' במנוחה כדי לזכות לחיי העולם הבא! בהמשך כותב הרמב"ם שמי שעובד את ה' מאהבה ולא מסיבות אחרות או מתוך רצון לקבל שכר, זוהי מידה גבוהה ביותר שאין כל החכמים זוכים לה, ולא מובן כלל איך מתיישבים כל הדברים.

הביאור הוא, שהרמב"ם מציב כאן שלוש דרגות בעבודת ה': הדרגה הנמוכה היא עבודת ה' מתוך יראה ופחד מעונש, או לצורך קבלת שכר - אותה שולל הרמב"ם ואומר שאין ראוי לנהוג כן. הדרגה הגבוהה יותר היא עבודה מתוך אהבה, וזוהי עבודת הנביאים והצדיקים שנתאוו לימות המשיח. תאוות החכמים "כדי שיזכו לחיי העולם הבא" היא לא כפרס על העבודה, אלא כחלק מהתקרבות נוספת אל ה'. אבל מעל דרגה זו ישנה הדרגה הגבוהה ביותר, ועליה אומר הרמב"ם ש"אין כל חכם זוכה לה", והיא כאשר יהודי עובד את ה' רק "מפני שהוא אמת", ללא מטרה או רווח, אפילו רווח של תוספת קדושה והתקרבות לה'.

הדרגה של העבודה הפשוטה

רצון המרגלים להישאר במדבר זוהי הדרגה השניה, של עבודה ה' מתוך אהבה, ולכן רצו המרגלים להישאר שם, נטולים כל דאגות ודבוקים בה' בתכלית, כמו בעולם הבא. אבל הדרגה הגבוהה יותר היא הכניסה לארץ ישראל - ולקיים את רצון ה' רק מפני שכן הוא האמת ולא מתוך תועלת אישית. זו הדרגה של "עושה האמת מפני שהוא אמת", והיא שייכת דווקא בעבודה הפשוטה בעולם הזה, שבו עושים "דירה לו יתברך בתחתונים", שתהיה בשלימות בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק ל"ג עמוד 85)