הטבע סולל את הדרך לגאולה

בסיומו של הנס הגדול של קריעת ים סוף, מתארת התורה רגע שנראה לכאורה כמובן מאליו: "וישב הים לפנות בוקר לאיתנו". הים נבקע, בני ישראל עברו, המצרים טבעו והכול חוזר לשגרה.

מעבר לפירוש הפשוט של הפסוק, דורשים חז"ל את המילה "לאיתנו" מלשון תנאי, כלומר, חזרת הים למצבו הטבעי אינה רק חזרה לשגרה, אלא חזרה ל"תנאי" שהתנה הקב"ה עם הים כבר בששת ימי בראשית, שבבוא היום יבקע לפני בני ישראל.

תנאי - בשביל מה?

אבל מיד מתעוררת כאן שאלה פשוטה: הפסוק "וישב הים לאיתנו" לא מדבר על קיום התנאי של בקיעת הים, אלא להיפך - על הרגע שבו הים נסגר וחזר למצבו הרגיל, אז איך מתאים לפרש כאן ש"וישב הים . . לאיתנו" הכוונה שחזר אל התנאי שהתנה איתו הקב"ה?

בכלל צריך להבין - לשם מה הקדוש ברוך הוא היה צריך לערוך תנאי עם הים? והלא הקב"ה הוא בעל הבית על כל העולם ועל חוקי הטבע, ובכוחו לצוות על הים להיבקע אפילו אם הוא לא התנה איתו כך מלכתחילה?

הביאור הוא: העולם לא נברא רק בתור כלי ואמצעי שעל ידו יוכלו בני ישראל לקיים תורה ומצוות, אלא יש בו כוונה ומטרה בפני עצמו, שהוא יזדכך ויהפוך להיות בעצמו כלי לגילוי של הקדוש ברוך הוא, כמבואר בחסידות שתכלית בריאת העולם היא לעשות "דירה לו יתברך בתחתונים", כפי שיהיה בשלימות בגאולה האמיתית והשלימה.

שהעולם יסכים

כדי שהעולם יוכל להיות "דירה" כזו לקדוש ברוך הוא, צריך שהוא בעצמו יהיה מסוגל להכיל מצבים של ניסים ושבירה של חוקי הטבע, הנובעים מגילוי אלוקי שלמעלה מהעולם.

אם כל נס או חריגה מחוקי הטבע יקרו ללא "הסכמה" של הטבע, הרי שזו תהיה "שבירה" וביטול המציאות של העולם, הפוך לחלוטין המטרה - שהעולם בעצמו יהיה כלי לגילוי האלוקי. 

מסיבה זו היה צריך לברוא את העולם מלכתחילה "על תנאי". הקדוש ברוך הוא "הטמיע" בתוך ה-DNA של העולם את היכולת וההסכמה להשתנות ולפעול בניגוד לטבע כאשר יש צורך בכך - כמו בקריעת ים סוף - כדי שהמציאות עצמה "תסכים" לנס של קריעת ים סוף ולשבירת הטבע.

מציאות אמיתית

כל מציאות שיש לה סוף מגלה שבאמת, גם בזמן שהיא הייתה קיימת, זה לא היה מציאות עם תוקף אמיתי. גם זמנו של העולם קצוב לששת אלפי שנים, ולכן מצד עצמו אין לו מציאות אמיתית, אבל כאשר הקב"ה הכניס בתוך הטבע של העולם את התנאי שעליו לבצע את רצון ה' ורצון הצדיקים ועם ישראל, הרי בכך הוא הכניס תוקף ונצחיות בתוך המציאות של העולם.

לפי זה מובן למה דווקא רגע חזרתו של הים למצבו הטבעי הוא החזרה אל התנאי שהתנה איתו הקדוש ברוך הוא:

דווקא ברגע סגירת הים וחזרתו לשגרה, מתגלה שהים הגיע לשיא תוקפו ("לאיתנו"). בזמן הבקיעה, הים היה במצב לא טבעי, כי מציאותו כים התבטלה, אך כאשר הוא חוזר להיות ים טבעי לאחר שכבר קיים את רצון ה', הרי זה מוכיח שמהותו הטבעית מאוחדת עם הרצון האלוקי, ושהוא כלי מוכן לדירה לקדוש ברוך הוא שתתגלה על ידי משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק ו' עמוד 86)