מרבי שמעון ועד ליהודי הפשוט

ל"ג בעומר, יום ההילולא של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, הוא יום של שמחה גדולה. מדוע? כי ביום הסתלקותו של צדיק, כל תורתו, מעשיו ומצוותיו מתרוממים ונכללים בעולמות עליונים, ועניין זה מתחדש בכל שנה. כך, ל"ג בעומר הפך ליום של שמחה.

רבי שמעון היה דמות יוצאת דופן, אפילו בין התנאים והצדיקים. רבו, רבי עקיבא, העיד עליו: "דייך שאני ובוראך מכירים כוחך" - כלומר שמלבד רבי עקיבא אף אדם לא יכול היה להעריך את גודל מעלתו של רשב"י.

לכאורה, שמחה כזו, הקשורה לדמות כה גבוהה, אמורה להיות נחלתם של גדולים וקדושים בלבד. אך ההפך הוא הנכון - שמחת ל"ג בעומר שייכת לכולם, לכל יהודי, בכל דרגה.

אין חורבן אצל רשב"י

ישנו סיפור על תלמיד של האר"י הקדוש הממחיש זאת: אותו תלמיד נהג לומר מדי יום את תפילת "נחם" (אותה אומרים בתשעה באב) אפילו בשבתות וחגים. אך כאשר הגיע בל"ג בעומר להתפלל על קברו של רשב"י ואמר את התפילה הזו, נגרם לו נזק. ומדוע? כי עבור רשב"י, שהיה בדרגה כה גבוהה, לא היה כלל מושג של חורבן.

מסיפור זה אנו למדים שני דברים: ראשית, השמחה בל"ג בעומר גבוהה במובן מסויים אפילו יותר מהשמחה בשבתות ובחגים; שנית, השמחה הזו שייכת גם לאותו תלמיד, שלא היה בדרגתו של רשב"י, ובעצם - לכל אחד ואחת מאיתנו.

הסוד שמאפשר לשמחה כה נעלית להגיע לכל אדם, הוא חיבור הקצוות של רבי שמעון בר יוחאי:

חיבור של קצוות

רשב"י ידע לחבר בין הדרגות הגבוהות ביותר לנמוכות ביותר. דוגמה לכך נמצאת במחלוקת בגמרא על הפסוק "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך". רבי ישמעאל סבר כי אין לפרש זאת כפשוטו, וכי יש לעסוק גם בפרנסה ובענייני העולם. לעומתו, רשב"י פירש שיש ללמוד תורה כל הזמן, ללא הפסקה. אך הוא לא עצר שם - הוא פסק שגם מי שיכול רק לומר קריאת שמע בבוקר ובערב מקיים את הפסוק הזה.

זהו כוחו של רשב"י: להמשיך את הדרגה הגבוהה ביותר של לימוד תורה בכל היום כולו, גם לאדם הפשוט, שמסוגל רק לומר קריאת שמע פעמיים ביום.

עוד ביטוי לכוחו של רשב"י נמצא באמרתו: "יכול אני לפטור את העולם כולו מן הדין". מילים אלו משקפות את אהבתו העצומה לכל יהודי, גם הרחוק ביותר. דווקא משום שרשב"י היה כה נעלה, הוא ידע לרדת למקומות הנמוכים ביותר ולפעול שם.

משימת חיינו

הסיפורים על רשב"י הם הוראה מעשית לכל הדורות, ובמיוחד לדורות האחרונים, שבהם התגלתה תורתו של רשב"י - פנימיות התורה. ההוראה היא ברורה: להפיץ את מעיינות תורת החסידות בכל מקום. וכדברי מלך המשיח לבעל שם טוב - "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". גם כאן יש חיבור קצוות - מצד אחד יש להפיץ את המעיינות עצמם, ומצד שני יש להביא אותם עד ל"חוצה", למקום הנמוך והרחוק ביותר.

חיבור הקצוות הזה הוא ההכנה לביאת משיח צדקנו, שגם הוא יפעל בדרך דומה: מצד אחד, המשיח ילמד תורה עם משה רבינו והאבות, ומצד שני נאמר עליו "ושפט בצדק דלים" - הוא יתעסק אפילו עם האנשים הפשוטים ביותר.

כך, בל"ג בעומר אנו לא רק חוגגים את הילולת רשב"י, אלא גם מחברים את הכח שלו אלינו - להביא את הגאולה האמיתית והשלמה, בקרוב ממש, תיכף ומיד!

(על פי לקוטי שיחות חלק ג' עמוד 1002)