שירת עם ישראל, יחד עם משה רבינו

בשביעי של פסח, אנו מציינים את היום בו חצו בני ישראל את ים סוף, בעת צאתם ממצרים, גם קריאת התורה בחג זה, מספרת על הנס המופלא ושירת בני ישראל באותו מעמד, ככתוב "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת".

כאשר בני ישראל יצאו ממצרים וחצו את ים סוף, הם חוו התגלות אלוקית עוצמתית, עד שפרצו בשירת הודיה לה'. אך כיצד בדיוק נאמרה שירת הים? בנושא זה נחלקו חכמי ישראל לשלוש דעות עיקריות, וכל אחת מהן מעניקה לנו תובנה ייחודית לגבי אחדותם של בני ישראל ותפקידו של משה רבינו.

לפי רבי עקיבא, משה הוא זה שאמר את כל השירה, ואילו העם הצטרף רק במילים "אשירה לה'", בדומה לאדם המוביל תפילה בציבור, כאשר הקהל עונה אחריו. רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי חולק ואומר כי העם אמנם השיב לכל משפט של משה, אך חזר על כל המילים בדיוק כפי שהוא אמרן. ואילו רבי נחמיה סבור כי בני ישראל שרו כולם יחד, מתוך התגלות נבואית משותפת, לאחר שמשה פתח את השירה.

ללא יוצא מהכלל

מהי הסיבה לפער בין השיטות? ומדוע היה צורך בפתיחה של משה, גם לפי הדעה האחרונה שבה כולם אמרו יחדיו את כל המילים, אך משה פתח?

אחד ההסברים לכך נעוץ במושג האחדות של עם ישראל. על פי פירושו של ה"אור החיים", אמירת השירה התבצעה בצורה מושלמת - כל ישראל כאיש אחד, "בלא השתנות והפרדה". האחדות הזו, שבה עוללים, יונקים ואפילו עוברים שבמעי אמם אמרו יחדיו את השירה, יכולה הייתה להתקיים רק באמצעות משה רבינו, ראש הדור ונשיאו.

החיבור המושלם

משה רבינו הוא הדמות שמקשרת את עם ישראל כיחידה אחת. הוא אינו רק מנהיג, אלא מהווה את הביטוי של כלל ישראל. בלשון המדרש: "משה הוא ישראל וישראל הם משה". במובן זה, בני ישראל אינם רק עם נפרד שאוחד יחדיו, אלא הם כולם חלק ממציאותו של משה. כאשר משה פתח את השירה, הוא העניק לכולם את האפשרות להתחבר ולשיר כאיש אחד.

הדעות השונות במדרש משקפות דרגות שונות של אחדות בעם ישראל. רבי עקיבא מדגיש את הביטול המוחלט של העם מול משה - הם רק עונים אחריו, כאילו אין להם קול נפרד. רבי אלעזר מאפשר להם להשתתף, אך עדיין כפופים להובלתו של משה. ורבי נחמיה מביא את השיא: בני ישראל כבר אינם רק עוקבים אחרי משה, אלא שרים כולם יחד מתוך השראה אלוקית משותפת.

להתחבר למשה רבינו

מכאן ניתן ללמוד לקח עמוק על תפקידו של מנהיג אמיתי. מנהיג אינו רק מורה דרך, אלא גורם שמאפשר לכל אחד ואחד למצוא את מקומו בתוך הכלל ולבטא את חיבורו לקדוש ברוך הוא. על ידי כך שהוא פותח את הדרך, הוא מאפשר לעם להתעלות ולהתאחד ברמות עמוקות יותר של חיבור אלוקי, עד שהם הופכים להיות "איש אחד בלב אחד".

רעיון זה תקף גם בימינו. האחדות האמיתית של עם ישראל, במיוחד לקראת הגאולה, מתאפשרת על ידי ההתקשרות לנשיא הדור, שהוא ה'לב' של העם.

בדיוק כפי שמשה רבינו איחד את בני ישראל סביב שירת הים, כך גם היום, עלינו להתאחד סביב המנהיג שמוביל אותנו לעבר הגאולה האמיתית והשלמה, מתוך חיבור עמוק ואמונה משותפת.

(על פי לקוטי שיחות חלק לא עמוד 69)