תיבת הגאולה בתוך הרחוב הסוער

עד לפני רגע היינו בעולם אחר. חגים, תפילות, שמחה, תשובה, וריקודים עם התורה. אבל עכשיו, שוב שגרה אפורה ומשעממת. המעבר החד מרצף החגים של חודש תשרי אל שגרת ימי החול עלול לבלבל. איך אפשר לשמור על האווירה, השמחה וההתעלות של החגים כשחוזרים למציאות היומיומית?

הקושי מתעצם במיוחד בימינו, כשהגבולות בין טוב לרע הולכים ומיטשטשים, ערכים מעוותים מקבלים מקום במרחב הציבורי, ואפילו יסודות מוסריים בסיסיים כבר אינם מובנים מאליהם.

איך מצליחים?

מול מציאות כזאת עלול יהודי לשאול את עצמו: כל עוד הייתי בבית הכנסת, רקדתי עם התורה והכול היה מלא שמחה והתעלות, הדברים נראו ברורים ופשוטים. איך אפשר לצאת עכשיו אל העולם שבחוץ, להתמודד עם כל הבלבול הזה ולמלא את השליחות שלי בתוכו?

על כך באה ההוראה מפרשת נח. סיפור המבול מתאר לכאורה את המציאות הקיצונית ביותר של חורבן ובלבול, אבל דווקא הוא טומן בחובו מסר כיצד יש לכל אחד כח להתמודד עם המציאות ואף להפוך אותה למקום אחר לגמרי.

המבול לא היה רק חורבן, אלא גם תהליך של טהרה. חז"ל משווים את ארבעים ימי המבול לארבעים סאה שבמקווה טהרה. כשם שהמקווה מטהר את האדם, כך גם במי המבול טמון ממד של טהרה ותיקון לעולם.

אבל מעבר לכך, יש פרט נוסף ועמוק יותר: דווקא בזמן שהעולם שמחוץ לתיבה היה בחורבן, בתוך תיבת נח התקיימה מציאות אחרת: בעלי חיים ממינים שונים חיו יחד, בלי להזיק זה לזה. הזאב נשאר זאב והאריה נשאר אריה, ובכל זאת, בתוך התיבה שרר שלום, במשך ארבעים יום!

מצב זה היה מעין טעימה מוקדמת ממצב העולם כפי שיהיה בימות המשיח, כאשר יתקיים הייעוד הנבואי: "וגר זאב עם כבש". נח ובניו לבדם הצליחו להנהיג את כל החיות מבלי להינזק כלל, ממש כמו שמתאר הנביא בייעוד הגאולה "ונער קטן נוהג בם".

תיבה עכשווית

סיפור תיבת נח אינו שייך רק לעבר הרחוק, לימי המבול; הוא מהווה הוראה ונותן דרך להתמודד עם העולם שבו אנחנו חיים כיום.

דווקא עכשיו, כשאנחנו יוצאים מחודש תשרי וחוזרים לימי החול, עלול להיראות כאילו אנחנו נכנסים שוב ל"מבול" של טרדות, דאגות ובלבול.

לכן ניתנת לכל יהודי ה'תיבה', ונאמר לו: 'בא אל התיבה', שהיא תשמור עליו מפני הסערה, כך שההמולה שמסביב לא תבלבל אותו ולא תסיט אותו מהשליחות שלו.

להשפיע על הכל

יותר מכך: בתוך ה"תיבה" יכול יהודי להכניס את כל העולם כולו, כפי שהיה אצל נח, כאשר כל העולם נכנס לתיבה תחת הנהגתם של נח ובניו.

זהו המסר של תיבת נח: לא להסתגר בתוך כותלי בית הכנסת ולשמור את הקדושה לעצמנו, אלא לקחת את השלמות הרוחנית אל העולם שבחוץ. בכל מקום שבו יהודי נמצא, הוא יכול להכניס קדושה וטוב, ולהשפיע על המציאות שסביבו גם כשהיא סוערת ומבולבלת.

ואדרבה, דווקא לאחר העבודה הרוחנית של חודש תשרי יוצא היהודי אל השגרה בכוחות מחודשים. הוא מקבל את ההבטחה "אל תירא עבדי יעקב" – לא לפחד מהעולם שבחוץ, אלא למלא בו את שליחותו של הקדוש ברוך הוא, להכין את העולם לגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש.

(על פי שיחת מוצאי שבת בראשית תשל"ב)