שמחה ובטחון בערב ראש השנה

הימים שמתחילים מראש השנה, נקראים "ימי הדין".בנוגע לדין ומשפט, אומרת התורה שהדין צריך להיות באופן של "ושפטו העדה והצילו העדה", זאת אומרת שיש לדאוג לכך שכתוצאה מהדין והמשפט ינצלו ויזכו ככל היותר – "והצילו העדה".

יודעים שהקב"ה יעשה נס

אצל בני ישראל רואים זאת בגלוי, שעוד לפני שיודעים מהו פסק הדין ביום הדין, ראש השנה, הרי הם כבר שמחים ובטוחים בוודאות שהדין יצא לזכותם. וכמו שנפסק בהלכה: "מנהגו של עולם, אדם שיש לו דין . . אינו יודע איך יצא דינו. אבל ישראל אינן כן – לובשים לבנים ומתעטפים לבנים . . ואוכלים ושותים ושמחים בראש השנה, לפי שיודעים שהקב"ה יעשה להם נס...".

ועיקר הענין של "והצילו העדה" בשלימות ובגלוי הוא – ההצלה אל הגאולה האמיתית והשלימה, כי הרי אפילו יהודי שגם עוד קודם הגאולה חי בצורה טובה בגשמיות וברוחניות, הרי גם הוא אומר "מפני חטאנו גלינו מארצנו", כי עדיין אין את בית המקדש השלישי, ועדיין לא נמצאים כל בני ישראל בארץ ישראל, וממילא, אין הוא נמצא ב"הצלה" מושלמת, ולכן ה"והצילו העדה" האמיתי הוא – הגאולה האמיתית והשלימה.

ולהוסיף, שראש השנה קשור במיוחד לגאולה, כי הרי ענינו של ראש השנה הוא קבלת מלכותו יתברך ("תמליכוני עליכם") ומלכותו יתברך קשורה ומתגלה בשלימות על ידי מלך המשיח. ומכל זה מובן שכעת – ברגעים האחרונים לפני הגאולה – צריכים לפעול להביא לידי שלימות את ה"והצילו העדה" שתהיה בגאולה האמיתית והשלימה, ובפרט בימים אלו – ימי הדין.

בטוחים שזוכים בדין

ויש לקשר זאת לפרשת "נצבים" הנקראת בשבת זו, ופרשת "וילך" הנקראת השנה בשבת שאחרי ראש השנה:

"אתם נצבים היום כולכם" מדבר על כל הדרגות בבני ישראל, שכולם עומדים – "נצבים" – בביטחון ובוודאות גמורה שיזכו בדין. ולאחר מכן ובכח זה, מגיעה פרשת "וילך", שרומז על כך שלבני ישראל יש את כל הכוחות ללכת – "וילך" – אל הגאולה האמיתית והשלימה.

ולפי הדברים שהזוכרו קודם, שבני ישראל "לובשים לבנים ומתעטפים לבנים . . לפי שיודעים שהקב"ה יעשה להם נס", מובן שכבר בערב ראש השנה יודעים ובטוחים שזוכים בדין, וכבר אז יש להם שמחה וביטחון, ונותר רק לעשות את ההכנות הדרושות לקראת השנה החדשה.

בדורות האחרונים נוסף ענין חשוב בערב ראש השנה: ביום זה חל יום הולדתו של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק (הנשיא השלישי של חסידות חב"ד), ששני שמותיו ("צמח - צדק" – השם של ספרו) הם שמותיו של משיח צדקנו. ולכן בערב ראש השנה מתגבר מזלו של בעל יום ההולדת, ומתגבר מזלו של שמו של משיח צדקנו, ובעל יום ההולדת פועל שזה לא ישאר רק ב"שמותיו של משיח", אלא שיהיה הגילוי של המשיח בעצמו.

ראשי תיבות מי"ד

והעיקר, שתיכף ומיד ממש מתגלה משיח צדקנו, ואז הולכים כל בני ישראל תיכף ומיד לארץ הקודש, וחוגגים שם את ראש השנה.

וכידוע ראשי התיבות של המילה "מיד" – "מיד הן נגאלין" – משה, ישראל (הבעל שם טוב), ודוד מלכא משיחא, ששלושת הנשיאים הללו קשורים לגאולה, (משה – "גואל ראשון הוא גואל אחרון"; הבעש"ט – שעל ידי הפצת תורתו, תורת החסידות, יבוא מלך המשיח; ודוד מלכא משיחא – שעל ידו באה הגאולה בפועל) והם באים בתוך מילה אחת "מיד" – שזו הנקודה האחת והיחידה של הגאולה. והעיקר – שזוכים לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, תיכף ומיד ממש.

(ע"פ שיחת ערב ראש השנה תשנ"ב)