מזרזים את ביאת המשיח בפועל ממש

קבלת המלכות על ידי העם

"...והרי המינוי דדוד מלכא משיחא כבר היה, כמו שכתוב "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו", צריכה רק להיות קבלת מלכותו על ידי העם, וההתקשרות בין המלך ובין העם בשלימות הגילוי".

(ש"פ משפטים תנש"א)

ההכרזה "יחי המלך" מגלה את מציאותו

"הענין ד"כל ימי חייך להביא לימות המשיח" מתבטא בכך שתיכף כשניעור . . מרגיש בנשימת האויר . . אויר של משיח...

אויר של משיח מורה על . . התגלות מציאותו בתור מלך המשיח. ולאחרי התגלות מציאותו . . מתחילה ההתגלות לעין כל על ידי פעולותיו . . עיקר החידוש דביאת המשיח הוא בהתגלות מציאותו, כי כל פרטי הענינים שלאחרי זה (התגלותו לעין כל על ידי פעולותיו לגאול את ישראל, וכל הענינים דימות המשיח), באים כתוצאה והסתעפות מהתגלות מציאותו, וכלולים בה...

ההפטרה דשבוע שעבר מסתיימת בהכרזה: "יחי אדוני המלך דוד לעולם" - נצחיות מלכות דוד שנמשכה במלכות שלמה, ששלימותה על ידי המלך המשיח שהוא "מבית דוד ומזרע שלמה" - שתוכנה של הכרזה זו הוא התגלות מציאותו של מלך המשיח.

ועל ידי זה ולאחרי זה, באה התגלותו לעיני כל על ידי פעולותיו . . תיכף ומיד ממש".

(דבר מלכות ש"פ תולדות (ב') תשנ"ב)

ההכרזה "יחי המלך" היא ענין ההכתרה

"...מציאותו של מלך תלויה בעם, "אין מלך בלא עם", כלומר, אף על פי שנקראים "עם מלשון "עוממות" . . רחוקים ממעלת המלך", הרי, ביחד עם זה, (ואדרבא בגלל זה) פועלים הם את המלכות. וכמודגש גם בהכתרת המלך - שהעם מכריזים: "יחי המלך" (כפי שמצינו גם במלכות בית דוד (מ"א א, לד-ט). שבזה מודגש גם שפעולת העם היא בחיי המלך, חיים של מלך. (ובזה גופא - "יצחק מלכא...כי התפילה על החיים וההצלחה" - רד"ק שם, לד)...

אנשי הדור פועלים חיים אצל נשיא הדור

צריך להיות הוספה עיקרית בענין החיים (גם) ע"י פעולת העם שמכריזים "יחי המלך" . . וזהו גם מה שמרעישים בעקבתא דמשיחא על דבר הצורך להכריז "עד מתי" . . שנוסף על הדגשת הצפיה, הבקשה והדרישה על הגאולה (שיבא משיח צדקנו בפועל ממש, באופן ד"מראה באצבעו ואומר זה", הנה המלך המשיח, בשר ודם, כפס"ד הרמב"ם), יש בהכרזה זו גם התוכן דענין ההכתרה - "יחי המלך", שעל ידי זה פועלים ביאת דוד מלכא משיחא.

והמעשה הוא העיקר: יש לסיים ולהשלים את "מעשינו ועבודתינו", כולל גם הבקשה והדרישה "עד מתי", וההכרזה "יחי המלך" דוד מלכא משיחא - בזריזות הכי גדולה, הקשורה עם שמחה וחיות. שעל ידי זה פועלים . . אצל הקב"ה . . לגאול את בני ישראל בזריזות הכי גדולה, תיכף ומיד ממש, "לא עיכבן המקום כהרף עין".

(משיחת ב' ניסן תשמ"ח)