שתי תקופות בגאולה

אחת השאלות המרתקות בלימוד ענייני הגאולה היא כיצד ליישב בין שני יסודות שנראים כסותרים זה את זה. מצד אחד פוסק הרמב"ם שבימות המשיח "עולם כמנהגו נוהג", ולא יהיה חידוש במעשה בראשית. מצד שני, כולנו מאמינים בתחיית המתים ובייעודים מופלאים נוספים, שהם בוודאי שינוי מסדרי הטבע.

הרבי שליט"א מלך המשיח מגלה עומק בהבנת דברי הרמב"ם, המעניק מבט מסודר וברור על תהליך הגאולה.

גאולה על פי הלכה

כאשר הרמב"ם עוסק במלך המשיח, הוא מתאר את הגאולה כפי שהיא מוגדרת בהלכה. תפקידו של משיח הוא להחזיר את מלכות דוד, לקבץ את נדחי ישראל, לבנות את בית המקדש ולהביא את העולם למצב שבו ניתן לקיים את התורה והמצוות בשלמות.

לכן הוא מדגיש שאין הכרח שהמשיח יעשה אותות ומופתים או ישנה את חוקי הטבע. אדרבה, ההוכחה שהוא משיח אינה בניסים, אלא בכך שהוא ממלא את הייעוד שהתורה הטילה עליו.

זהו חידוש גדול. הגאולה אינה מתחילה בשבירת סדרי הבריאה. היא מתחילה בכך שהעולם עצמו נעשה כלי לגילוי האלוקות. המציאות נשארת מציאות, אך היא מתוקנת, מזוככת ומכוונת למטרה שלשמה נבראה. במצב זה "לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה", ו"לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד". זהו השלב הראשון של ימות המשיח - עולם טבעי, אך עולם מושלם.

תקופת הניסים בגאולה

אולם כאן לא מסתיים התהליך. לאחר שביאת המשיח תפעל את שלמות קיום התורה והמצוות, ולאחר שכל העולם יתמלא בידיעת ה', יגיע העולם למצב של "זכו" בשלמות.

בשלב זה מתגלה רובד נעלה יותר. הקב"ה מוסיף גילויים שאינם נדרשים מצד גדרי ההלכה, אלא מבטאים את החיבה המיוחדת לעם ישראל. אז יופיעו אותם ייעודים נשגבים שעליהם דיברו הנביאים וחז"ל, הכוללים שינויים ממשיים במנהגו של עולם.

כך, לדוגמה, מבואר בחז"ל ש"אילני סרק עתידים לעשות פירות", כלומר גם עצים שאינם נותנים פרי כיום יצמיחו פירות לעתיד לבוא. חז"ל אף מתארים ברכה מופלאה בתבואת הארץ ובפירותיה, באופן העולה לאין ערוך על המוכר לנו כיום.

בדומה לכך, הייעוד המפורסם "וגר זאב עם כבש...", שאותו מפרש הרמב"ם בספרו ההלכתי כמשל לשלום בין העמים, יכול להתקיים בתקופה זו גם כפשוטו ממש, כפי שמבאר הרמב"ם באיגרת תחיית המתים ש"אין דברנו זה החלטי" וייתכן שהדברים יהיו כפשוטם. מצב שבו טבע החיות עצמן ישתנה עד שטורף ונטרף יחיו יחד בשלום, הוא דוגמה מובהקת לביטול מנהגו הרגיל של עולם.

ושיאם של כל השינויים הללו הוא תחיית המתים - אחד מי"ג עיקרי האמונה - שבה יקומו המתים לחיים בגופם, גילוי אלוקי שאין למעלה ממנו במסגרת הבריאה.

לסיכום: אין כאן שתי גישות סותרות, אלא שתי תקופות משלימות. תחילה באה הגאולה כפי שהיא מוגדרת בהלכה - "עולם כמנהגו נוהג". לאחר מכן השלב שבה מתגלים נפלאות ושינויים גלויים בטבע העולם, עד לקיום כל ייעודי הנביאים כפשוטם ממש.

(על פי לקוטי שיחות כרך כז, בחוקותי)