בית המקדש יבנה מהשמים או ע"י אדם

פסק הרמב"ם, בהלכות מלכים פרק י"א הלכה ד': שמשיח "יבנה בית המקדש במקומו". והרי הדבר תלוי ב"זכו" ו"לא זכו" וכשם שב"זכו" יבוא משיח עם ענני שמיא כך גם ירד בית המקדש בנוי מלמעלה, והרי חוץ מזה שבדורנו נמצאים ישראל באופן של "זכו" כיון שאינם מתיחסים לחושך כפול ומכופל ביסורי הגלות, ובפרט בדורנו שגם מקיימים "אל יבוש מפני המלעיגים" ומקיימים תורה ומצוות למרות הקשיים בגלות והרי זה הוא הזיכוך של "זכו" באופן הכי נעלה, ואם כן במצב של "זכו" בית המקדש ירד מהשמים, ומדוע פסק הרמב"ם שבית המקדש יבנה בידי אדם - משיח ולא "בנוי ומשוכלל מן השמים"?

מוסבר בזה באחרונים על יסוד הפסוק "טבעו בארץ שעריה" ששערי בית המקדש טבעו בארץ וממילא לא היתה בהם שליטה לאומות העולם, ואף שלדיעה אחת בית המקדש יהיה בנוי בידי שמים והרי הוא מוכן ובנוי בשמים, אבל כדי שיהיה לישראל שליטה ואחיזה בבית המקדש שיקרא בית המקדש שלהם, יהיו השערים גלויים בידי ישראל שבנאום עוד בזמן בית שני ועל ידי זה קונים ישראל את כל הפלטרין - בית המקדש.

וזה מדין ברמב"ם (הלכות זכייה ומתנה פרק ב, ט) "הבונה פלטרין גדולין בנכסי הגר, ובא אחר והעמיד להם דלתות - קנה האחרון".

בית המקדש לא יכול להיות רק מנס

ובזה נראה דבר פלא בשייכות לבית המקדש השלישי דוקא, שהרי הדין בבית המקדש שאבן התלויה באוויר באופן שיש הפסק בין האבן ובין הקרקע הרי זה חציצה, וכהן שעשה עבודה על אבן זו אין זה עבודה. ונמצא, שכל זמן שבית המקדש למעלה אפילו אם ירד לארץ למטה מעשרה טפחים אבל לא מונח על הקרקע, עדיין יהיה זה הפסק שהוא חציצה בעבודה ואי אפשר להקריב בו קרבנות עד שיהיה מונח על הקרקע. בנוסף, תנאי בבית המקדש שיהיה מזהב גשמי ומאבנים גשמיות ולא מזהב ואבנים של נס מלמעלה.

והביאור בזה: קרקע בית המקדש מצד עצמה היא קרקע של הפקר כנכסי הגר, שהרי "ירושלים לא נחלקה לשבטים" ובפרט אחרי ש"מפני חטאינו גלינו מארצנו" ובנוגע לכמה ענינים יש לגוי על פי דין (לדעה אחת) קנין בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר, ולכן גם ישנו איסור "לא תחנם" - לא תתן להם חניה בארץ, ומזה שיש איסור בדבר משמע שיכולה להיות לגוי חניה בארץ.

העמדת השערים מקנה בעלות

כיון שקרקע בית המקדש היא כנכסי הגר, כשירד בית המקדש בנוי מן השמים (כי הרי ישראל במצב של "זכו") על קרקע הפקר אינו ראוי עדיין להקריב בו קרבנות, כי כשם שקנה דוד המלך את קרקע המקדש מידי ארוונה, וכשם שהביאו ישראל מממונם כל צרכי המשכן, כך צריכה להיות בעלות ישראל על קרקע בית המקדש ועל כלי המקדש שירדו מן השמים (שלא יישארו הפקר כנכסי הגר), ובשעה שישראל מעמידים השערים שטבעו בארץ עם הדלתות - מעשה אדם - קונים כל הפלטרין = בית המקדש עם כל כליו מדין "הבונה פלטרין גדולין בנכסי הגר ובא אחר והעמיד להם דלתות קנה אחר".

(משיחת ערב ראש חודש מנחם-אב תשל"ו סעיף ב)