ה' שומר על ישראל

בזמנים אלו שהאומות מתגרות זו בזו, כשיש לבני–ישראל הבטחה מיוחדה מהקב"ה "בני אל תתיראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם", נוסף לריבוי ההבטחות בתורה ש"לא ינום ולא יישן שומר ישראל", ו"עמו אנכי בצרה", ו"פדה אלקים את ישראל מכל צרותיו" (ורק אחר–כך "והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו") וכו' וכו' –

הרי דבר ברור ש"לא ינום ולא יישן שומר ישראל" בכל מקום בעולם שבו נמצאים יהודים, גם בחוץ לארץ,

ועל–אחת–כמה–וכמה בארץ הקודש, שנקראת בתורתנו הקדושה והאמיתית: "ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה".

. . . וכאמור, הקב"ה מודיע ומכריז לישראל בכל מקום שהם, ועל–אחת–כמה–וכמה בארץ הקודש: "בני אל תתיראו".

(משיחות ש"פ וארא, כ"ו טבת מבה"ח שבט תנש"א)

הגיע זמן גאולתכם

ובזה ניתוסף עוד יותר בימים האחרונים ממש:

המאורעות דימים האחרונים בהענין ד"מלכיות מתגרות זו בזו" מדגישים שנמצאים בסמיכות ממש להגאולה, כמבואר במדרשי חז"ל שעניין זה הוא מסימני הגאולה.

ובלשון המדרש "שנה שמלך המשיח נגלה בו . . מלך פרס מתגרה במלך ערבי . . וכל אומות העולם מתרעשין ומתבהלין . . ואומר להם (הקב"ה לישראל) בני אל תתייראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם . . הגיע זמן גאולתכם".

. . . ובנוגע לפעולותיהם של שונאי ישראל שמנסים לפגוע ח"ו - אין בהם ממש, ולא יעלה הדבר בידם,

. . . השייכות דמאורעות אלה לבני–ישראל היא - הידיעה ש"הגיע זמן גאולתכם", שלכן, עמדו הכן כולכם לקבלת פני משיח צדקנו, כולל ובמיוחד ע"י ההוספה בעניני תורה–ומצות, אשר, ע"י "מצוה אחת, הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה".

(משיחות ש"פ בא, ד' שבט תנש"א)

כל אחד בעבודתו צריך להביא הגאולה

כל–אחד–ואחת מישראל, אנשים נשים ואפילו טף, יש לו אחריות להוסיף בעבודתו להביא את משיח צדקנו בפועל ממש!

ומזה מובן, שאין מקום כלל שבמקום לפעול בעצמם יסמכו על אחרים או יטילו את העבודה על אחרים - אלא זוהי העבודה דכל אחד ואחת, כל–אחד–ואחת צריך לעשות בעצמו את העבודה ד"לשמש את קוני" (שלשמה "אני נבראתי"), ובודאי שיש לו כחות על-זה (כיון ש"איני מבקש כו' אלא לפי כחן" כנ"ל).

ובמה מתבטאת עבודה זו - הרי זה גם-כן בפשטות: בהוספה בתורה ובמצוות, בלימוד התורה - נגלה דתורה ופנימיות התורה, ובקיום המצוות בהידור . . וכל זה - מתוך הצפיה והתשוקה וכו' חזקה לגאולה - "אחכה לו בכל יום שיבוא", כפי שאומרים בכל יום בתפלה: "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", ו(בימי החול) - "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח". וכמדובר כמה-פעמים.

(משיחות שבת פ' שמיני, מברכים החודש וערב ראש-חודש אייר תנש"א)