חטאם של שני בני אהרון הצדיקים

בפרשת שמיני אנחנו קוראים את הסיפור על נדב ואביהוא, בני אהרון הכהן, שנכנסו שתויי יין למקדש והקריבו "אש זרה", ובעקבות כך מתו.

המעשה הזה, שנראה בפשטות כחטא חמור, מעורר שאלה גדולה: איך ייתכן שדווקא נדב ואביהוא - צדיקים גדולים שעליהם אמר משה לאהרון "עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך" - יכשלו בכזה דבר?

האור החיים הקדוש מבאר שהמעשה של נדב ואביהוא לא נבע מתוך מרידה בה' חס ושלום, אלא להפך - מפני גודל תשוקתם להידבק בקדוש ברוך הוא. הנשמה שלהם בערה כל כך בקרבתם אל ה' עד שנפשם כלתה ופרחה מהגוף, וכפי שנאמר בפסוק שסיבת מיתתם הייתה: "בקרבתם לפני ה'", כלומר מרוב וגודל התקשרותם וקרבתם לה'.

אש זרה במשכן

האש שהקריבו לא הייתה "אש זרה" במובן השלילי של אש שזרה לקדושה, אלא זו הייתה אש שזרה לייעוד של המשכן. המשכן נועד להמשיך את הקדושה לתוך גשמיות העולם, כנאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ואילו נדב ואביהוא פעלו בתנועה הפוכה מייעודו של המשכן ויצרו  היפרדות של הנשמה מן הגוף, וזה היה החטא שלהם.

בתורת החסידות מבואר שמשמעות העניין שנדב ואביהוא נכנסו "שתויי יין" למקדש, רומזת ל"יין של תורה" - פנימיות וסודות התורה. נדב ואביהוא היו "שתויי יין" בכך שעסקו בלימוד סודות התורה ומשום כך גברה תשוקתם לפני ה' עד שהם הגיעו למצב של "כלות הנפש", תשוקה כה עזה לרוחניות עד שהם שכחו את תפקידם להישאר בתוך העולם.

בייגל עם חמאה

את הרעיון הזה אפשר לקשר לסיפור הבא: כאשר אדמו"ר הזקן הגיע מליטא בפעם הראשונה לרבו - המגיד ממעזריטש, ורק החל להיכנס לעולמה של תורת החסידות, סוכם שהוא ילמד ביחד עם בנו של 'המגיד', הלוא הוא ר' אברהם המלאך, כאשר אדמו"ר הזקן ילמד אותו את תורת הנגלה, ור' אברהם ילמד את אדמו"ר הזקן את תורת החסידות.

פעם אחת, לאחר לימוד של עניין עמוק ביותר בחסידות, ראה ר' אברהם את אדמו"ר הזקן אוכל בייגל עם חמאה. ר' אברהם תמה כיצד ייתכן שלאחר לימוד עניינים כל כך נעלים אדמו"ר הזקן מתיישב לאכול דבר גשמי וטעים דווקא, בייגל עם חמאה.

כששאל אותו לפשר המעשה, השיב אדמו"ר הזקן שמרוב עומק הלימוד הוא חש שכמעט פרחה נשמתו, ולכן הוא היה מוכרח לאכול משהו גשמי כדי לחזק את עצמו ולהשאיר את הנשמה מלובשת בגוף.

דווקא למטה

סיפור זה ממחיש את ההבדל המהותי שהיה בין שניהם: ר' אברהם, למרות שהיה אדם גשמי, והיו לו ילדים וכו', היה מכונה "ר' אברהם המלאך", כי הוא תמיד נהג בקו רוחני ושאף כלפי מעלה, ואילו לעומתו אדמו"ר הזקן הדגיש דווקא את עבודת ה' בתוך העולם הזה - להוריד את הרוחניות לתוך הגשמיות, לא לברוח מן העולם, אלא לרומם אותו ולעשותו דירה לקב"ה דווקא כאן, בתוך הגוף והחומריות.

זו בדיוק הכוונה של המשכן - להמשיך את הקדושה בתוך העולם הזה, ולהכין את העולם לקראת הגאולה האמיתית והשלימה בהתגלות השלמה של הרבי שליט"א מלך המשיח, בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק כ"ז עמוד 267)