• ב"ה ימות המשיח!
  • י"ט אדר א' התשפ"ד (28.02.2024) פרשת כי תישא

לכבוש את עיר המחבלים ולא להשאירו שלם

מאבקו הבלתי פוסק של הרבי שליט"א מלך המשיח בנושא שלימות הארץ, כולל שיחות קודש בהם הוא מתווה את הדרך הנכונה להתמודד עם המחבלים וכיצד להלחם בהם. משיחת מוצאי שבת-פרשת שמיני תשל"ח
לכבוש את עיר המחבלים ולא להשאירו שלם
הרבי שליט"א מלך המשיח
כל הידיעות מאתר הגאולה אצלכם בואצאפ

מתעסקים בפירוש ׳242׳ - תמורת ההתעסקות בפיקוח נפש!

דובר כמה פעמים שישנו בארץ הקודש מצב משונה, שאינו מובן כלל:

ידוע וברור לכל שהחזרת שטחים מהגדה המערבית היא סכנת נפשות. ולא זקוקים למומחה גדול שיאמר זאת, כי כשמסתכלים על שטחים אלו ורואים את המרחק שלהם מהים, ורואים גם מי עומד בגדה המזרחית, ומי נמצא שם על האניות - רואים שזהו ענין של סכנת נפשות ממש, רחמנא ליצלן.

ולמרות כל זאת הפסיקו לדבר על פיקוח-נפש; הפסיקו לדבר על הדין הברור שבמעמד ומצב כזה "יוצאים עליהם בכלי-זיין שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם" חס-ושלום - ותמורת-זה מתווכחים על מסמך - '242'* - שנחתם באסיפה של האו״ם ועוסקים בפירושו**, האם הוא כך, או כך.

אין כל נפקא-מינא מה הוא פירושו של מסמך זה! מדובר כאן הרי על סכנת-נפשות ופיקוח-נפש ממשי של כמה פעמים שישים ריבוא מישראל!

וכמדובר כמה פעמים, שלכתחילה לא היה ברשותו לחתום על המסמך, והוא עשה זאת מכיון שהוא "הירא ורך הלבב", ולכן בטבע הוא פוחד מ״קול עלה נדף". ובפרט שכשהוא חושב שהוא מנהיג בישראל וכולם מוכרחים לציית לו, הוא הולך ועושה כל התלוי בו כדי שיהיה "ימס את לבב אחיו כלבבו".

ולגופה של הטענה שאם יחזירו שטחים מהגדה המערבית, יהיה שלום: כולם הרי יודעים שסאדאת נשיא מצרים אומר בעצמו שהוא לא ה'בעל-הבית' על אלו הנמצאים בגדה המזרחית; הוא רק מקווה שאם ישאר לשבת על הכסא, וימצא-חן בעיני אלו הנמצאים שם, וגם אש"ף יסכים לדבר על שלום, אזי יתאפשר לדבר על תנאי השלום.

כלומר, שהשלום לא תלוי בו כלל!

את פרטים אלו לא מזכירים, ורק מתווכחים האם כדאי לעשות דבר מסויים בשביל ה'שלום' או לא.

אבל מפחדים להדגיש, שהולכים לדבר עם אחד שאומר בעצמו [וכולם יודעים זאת] שאין הדבר תלוי בו כלל וכלל, אלא רק באותם גורמים הנלחמים ביניהם, שה'צד-השוה' ביניהם הוא, שכולם הולכים נגד היהודים ובכל מקום שהם, ובפרט באלו הנמצאים בארץ הקודש!

והמצב הוא עד-כדי-כך, שבשביל שלום זה, מוכנים ליפול, לכרוע ולמצוא-חן בעיניו, עד שמוכנים לפעול עליו שיסכים לקחת את כל מה שימסרו לו בסיני, כולל יהודה ושומרון - שזוהי פעולה שתלוי בה פיקוח-נפש של מליוני יהודים!

ידועה האימרה ש'שאלת חכם חצי תשובה'. ואף על פי שלכאורה הרי החכם שואל שאלה בלבד, ואם-כן כיצד יש כאן 'חצי תשובה'? בכל זאת ההסבר הוא, שתלוי כיצד שואלים את השאלה...

ובעניננו: אם יאמרו את הדברים לאשורם - שמסירת שטחים גורמת לפיקוח-נפש - הרי שאין כבר מה להתווכח; ומכיון שכן, הפסיקו לדבר אודות כך שזה גורם לפיקוח-נפש, והתחילו להתווכח מהו פירוש המסמך הנקרא "242".

ולאחרי כל זה, הגישו זאת להצבעה בכנסת. שבין המצביעים ישנם גם נוצרים ומוסלמים העוסקים בלהט בכך שיש להכיר באש"ף - והם, בהצבעתם, יחליטו כיצד צריכים לנהוג!

פעם עדיין התווכחו האם זה קשור לפיקוח-נפש או לא, אך היום רואים בגלוי שזה קשור: כאשר היו נציגי ישראל בביקור בארה"ב בקיץ שעבר, הניחו מפה על שולחנו של הנשיא בוושינגטון, והראו לו את המרחק בין השטחים לים, וכיצד יכולים הערבים לחצות בקלות את כל השטחים, חס-ושלום - והוא הסכים על-כך. וכבר גילו זאת על ידי כך שהדפיסו בכל העיתונים שזהו ענין של פיקוח-נפש.

גם אדם הכי פשוט מבין, שכאשר אשתו ובני-ביתו נמצאים במצב של פיקוח-נפש - הוא דוחה את כל הענינים בהם הוא מתעסק, ומפנה את כל מרצו לענין העיקרי - בטחון בני ביתו.

יישוב מיידי של כל השטחים ימנע הסתננות מחבלים לארץ ישראל!

וכיון שכך: מובן, שמכיון שמסירת שטחים זהו פיקוח-נפש - אין מה לדבר על שום דבר צדדי, וצריכים לדבר ולהתעסק בענין העיקרי. וכשמתעסקים בפיקוח-נפש - העיקר הוא לא הדיבור על כך, אלא צריכים להיות מעשים בפועל - "דברתי ועשיתי", המתבטאים ביישוב מיידי של כל הגבולות, שרק על-ידי-כך יוכלו להבטיח שלא תהיה הסתננות של מחבלים לתוכם.

ועד כדי כך גדלה בהלתם, שהיות ולא היה להם מה לענות על השאלה - מדוע אינם מיישבים את כל שטחי ארץ ישראל, לכן טענו הם שהסיבה לכך היא מאחר שיש בתוכניתם לבנות שם ערים וכדומה. ומכיון שלצורך הבניה דרוש זמן רב, לכן ממילא לא יעשו זאת במשך הזמן...

לא מדובר הרי על בניית ערים וכפרים בגבולות, ואפילו לא על בנין סתם. מדובר כאן על הגנת כל העם הנמצא בארץ הקודש (ועל-ידי-זה יהיו מוגנים כל בני ישראל) - שעבורם לא תועיל בניית ערים, אלא צריכים להעמיד שם שומר כלי-נשק. ולא לומר לו שהסיבה ששולחים אותו היא מכיון שאין ברירה כי ישנו רב מסויים שלוחץ, אלא לעודד את רוחו שאדרבה: דבר פשוט הוא שיש להגן על כל היהודים - "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו", ובמילא יש להשתמש בכל אמצעי ההגנה.

דבר מבהיל נוסף: הפסיקו לדבר על מה שאירע בשבת הידועה!*** - כשאירע המאורע הבטיחו שלעולם לא ישכחו את-זה, ושלא ידברו אתם, וכעבור כמה ימים הפסיקו בכוונה לדבר על-זה, בטענה שלא צריכים לגרות את אויבי ישראל.

וכאמור, כל זה הוא רק בדיבור, אך כאן צריכים לעשות מעשה: כאשר ישנה פרצה בגבול, וזה קשור עם פיקוח-נפש - צריכים ראשית כל, להעמיד שומר ולתת לו כלי-נשק על-מנת להגן על עם-ישראל!

ובמילא, יש לסגור לכל-לראש את הגבול. ועל צעד זה אין צורך בהצבעה, אלא - כמדובר לעיל בארוכה - שני אנשים יכולים להחליט על כך, ואף ישנם כאלו שמוכנים עם כלי-נשק ביד כדי ליישב (בכוונה להגן) את כל הגבול המזרחי של ארץ ישראל. אך לפועל - עובר שבוע אחר שבוע, ואין כל התקדמות בענין; ואותם שני אנשים הם הנושאים באחריות לכך!

כאשר באים להשמיד מחבלים - אי אפשר להיכנע ללחץ!

והמצב בארץ הקודש מבהיל כל-כך - שגם כאשר כבשו את השטח של לבנון, החליטו שיכבשו את נהר ה'ליטאני', שבשטחו נמצאת גם העיר 'צור', שכולם יודעים שהיא עיר מקלט לאנשי אש"ף, ונמצאים שם מחבלים חמושים (ולדעת גורמים מסוימים, אותם מחבלים שהגיעו בשבת הידועה באו משם).

ולמרות שכבשו את כל השטח ההוא - השאירו את העיר צור בשלימותה!

ניתן למצוא אמנם מקור בתורה לכך שנתנו למחבלים אפשרות לברוח - מהדין ש"כשצרין על עיר לתפשה, אין מקיפין אותה מארבע רוחותיה אלא משלש רוחותיה, ומניחין מקום לבורח, ולכל מי שירצה להמלט על נפשו"435, שאחד הטעמים על-כך הוא: שאם יצורו על כל הצדדים, ילחם אז האויב הנצור בחירוף-נפש מתוך לית-ברירה, ובמילא יגבה הדבר קרבנות רבים יותר. והיות והתורה רוצה למנוע קרבנות אדם מיותרים בכלל, ועל-אחת-כמה-וכמה מצבא ישראל, לכן מניחים לו לברוח; אבל במקרה שלנו, כבר לא צרו על השטח אלא כבשו את כולו, ולמרות זאת - השאירו את העיר צור בשלימותה!

על פי התכנית היו צריכים הרי לכבוש את העיר, אלא אמרו, שלא עשו זאת מכיון שהיו שם הרבה אזרחים. אך סיבה זו לא נכונה, כי אם היו מודיעים לאזרחים שמתכוננים לכבוש את העיר, היו הם נסים על נפשם כשם שנסו משאר הערים והכפרים שנכבשו!

אלא הסיבה שלא כבשו את צור, היא - מכיון שהיה לחץ!

אם נכנסים ללבנון במטרה ברורה - השמדת המחבלים, כיצד יכולים להכנע ללחץ?! ואם נכנעים ללחצים - לא היו צריכים ללכת לשם מלכתחילה!

וכמדובר כמה פעמים, שכל הצרות מתחילות מכך שלא עושים שום דבר בשלימותו, אלא עושים חצי דבר - הולכים צעד אחד לפנים ומיד לאחר מכן שני צעדים לאחור, או שנעמדים על המקום. ולצערינו כאן היה ההיפך: קודם נסוגים, ואחרי-זה חושבים האם אפשר ללכת קדימה!

ומזה רואים עד כמה מזיקה ההתחשבות בלחץ מדומה: הערבים לא העלו בדעתם שבתוך השטח הכבוש ישאירו היהודים עיר בצורה, כאשר כולם יודעים מי נמצא שם [יתכן שהמחבלים כבר ברחו משם, אך מסתבר שהם לא ברחו, כיון שראו שלא 'מתעסקים' אתם] - ולפועל, עומדים מסביב לעיר צור ולא עושים כלום!

וכאמור לעיל, מבזבים זמן וכשרונות בויכוחים על מסמך, למרות שיודעים שנסיגה מהשטחים היא ענין של פיקוח-נפש ממשי.

ומה שטוענים: הרי תמורת מסירת שטחים נקבל שלום! אזי כאמור, אף-אחד לא יכול להציע שום שלום אמיתי תמורת השטחים שימסרו, היות וזה לא ברשות וושינגטון, לא ברשות מצרים, ואפילו לא ברשות ערפאת ימח-שמו, מכיון שלו אישית ישנם צרות-צרורות מאלו שנמצאים מימינו ומשמאלו. המקסימום שיכולים להציע הוא - חתימה על נייר! ובפרט שלעתים הם אומרים שיכבדו את ההסכם ולעתים אומרים הפוך!

ובמקום לדבר על מה שאמרו לנשיא ארה"ב - שאף על פי שנדפס בכל העיתונים שזהו פיקוח-נפש ממש, והסבירו לו זאת בצורה הכי פשוטה - הורידו את הדבר מסדר-היום, ומתווכחים בפירוש מסמך שנחתם באו"ם. ולא זו בלבד שהיום לא שומרים על הגבול המזרחי, אלא מבטיחים שגם מחר לא ישמרו.

הליכה בשליחות הקב״ה תגרום ל״תפול עליהם אימתה ופחד"! ויהי רצון שיהיה "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל", וילכו באופן של "בשם אלוקינו נדגול" ו"אנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר"7, ועל-ידי-זה יקיימו את ציוויו של הקב"ה המובא בשו"ע כפסק-דין ברור, ש"יוצאים עליהם בכלי-זיין ומחללין עליהם את השבת" אפילו כשרק "ממשמשים לבוא", ואפילו שזה רק "על עסקי תבן וקש".

וכשיודעים שלא "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", אלא הולכים בשליחותו של הקב"ה שהוא "אלקי הצבאות", שבפרט זה הוא אמר שיש לפעול גם בדרך הטבע - "יוצאים עליהם בכלי-זיין" - אזי ישנה ההבטחה הברורה ש"ואולך אתכם קוממיות" עוד לפני-זה, ועל-אחת-כמה-וכמה בשעת מעשה, ויתקיים הפסוק "תפול עליהם אימתה ופחד" היות ומדובר ב"בגדול זרועך".

עד שיהיה "והיתה לה' המלוכה" ו"אז אהפוך אל עמים שפה ברורה . . לעבדו שכם אחד", כולל גם - מה שיכול להיות גם בזמן הגלות - שהם יסייעו ליהודים, והלוחץ עצמו נהיה מסייע [כפי שראו כבר בגלוי, שכאשר עמדו בתוקף המתאים - כיון שידעו שבין-כה אי-אפשר להכנע לכל מה שהוא רוצה, כי הוא הרי רוצה הכל - הצליחו. והיות וסוף-כל סוף, תמיד ישרור מצב בו יהיו מוכרחים לעמוד נגד הלוחץ - עדיף שיעמדו נגדו במעמד ומצב שהם בתוקף והלוחץ עדיין מבחוץ. וכאמור לעיל, שלא שייך בזה שקלא-וטריא, כיון שהכל מודים שמדובר כאן על פיקוח-נפש, ושאין אפילו אדם אחד ויחיד שבידו להבטיח שלום, על-אחת-כמה-וכמה שלום לאורך ימים, שבועות, חודשים ושנים].

ויהי רצון, שיראו בפועל כיצד היהודים עומדים בתוקף, בכך שיעמידו שומרים בכל מקום דרוש מבלי לבקש הסכמה מאף-אחד, ומבלי להעביר זאת בשלש קריאות וועדות וכדומה. ואז, ברור ש"תפול עליהם אימתה ופחד" - בין אם הם ידעו מדוע הם מפחדים, ובין אם רק מצד שמזלם העליון רואה זאת - אך מכל-מקום, הם יפחדו, ויעשו חשבון שזה לא מביא להם כל תועלת [וכפי שרואים כעת, שהדבר היחיד שמחזיק אותם הוא, כי הם יודעים שאם ילחצו חזק, לא יביא להם הדבר תועלת, ובמילא לוחצים הם קמעא קמעא];

. . וזו תהיה הכנה קרובה לגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, ובקרוב ממש.

(מעובד ע"פ שיחת מוצאי שבת-פרשת שמיני מברכים-החודש ניסן, תשל"ח)

_____

242: החלטת או״ם הקוראת לישראל ליסוג מהשטחים ששיחררה ב׳ששת הימים׳.

** עוסקים בפירושו: האם נסיגה היא מ׳שטחים׳ או מ׳השטחים׳; האם נסיגה לפני משא-ומתן או רק לאחרי.

*** בשבת הידועה: טבח בכביש החוף; ש״פ פקודי ב׳ אדר שני תשל״ח (11.3.1978) 35 יהודים נרצחו, בעת השתלטות מחבלים על אוטובוס נוסעים. בתגובה לרעח פתח עה״ל ב״מבעע ליטאני" כנגד מחבלי לבנון.

ו' תשרי תשכ"ז: מלך המשיח רומז על המלחמה...

כנס לעידוד ההתיישבות בעזה? שורה של טעויות!

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...