לפעול דווקא כאן בעולם

 החידוש דמתן תורה הוא לפעול למטה דוקא, היינו, שגם כאשר נמצאים בעולם-הזה הגשמי והחומרי שאין תחתון למטה ממנו, גם שם תהי'ה ההנהגה בהתאם להוראות דמתן תורה.

ביאור העניין בעבודת האדם:

יהודי יכול לחשוב שמספיקה העובדה שהוא עוסק בלימוד התורה בחיות ולהט כו' - שהרי זהו ענינו של חג השבועות, "זמן מתן תורתנו". ובפרט שרואה בפועל שמלבד העניין ד"מתן תורתנו" אין שום ציווי מיוחד בחג השבועות. דהנה, בחג הפסח - ישנו הציווי דאכילת מצה, בחג הסוכות - ישנו הציווי דישיבה בסוכה וד' מינים, משא"כ בחג השבועות  - אין כל ציווי מיוחד, מלבד הציוויים הכלליים שבכל יו"ט - "ושמחת בחגך", וכיו"ב...

הנה על זה אומרים לו: "כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו"1, אלא צריך להיות תורה וגמ"ח (כמובא בדרושי חסידות בכ"מ2), היינו, שאין להסתפק בלימוד התורה, אלא צריכים לעסוק גם בעניני העולם.

ועניין זה בא לידי ביטוי באופן ההנהגה דחג השבועות, שמצינו בו עניין מיוחד משאר הימים טובים3 - "הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם" (שישמח בו במאכל ובמשתה4) , כלומר, בשאר הימים טובים יכולה להיות מציאות של תענית, משא"כ בחג השבועות צריך לאכול ולשמוח בו להראות שנוח ומקובל לישראל יום שניתנה בו התורה5:

יהודי נמצא אמנם ב"זמן מתן תורתנו", במעמד ומצב שכל מציאותו חדורה בעניין התורה - "סיני", ופשיטא - במצב של הגברת הצורה על החומר, הגברת הנפש האלקית על גשמיות הגוף וחומריותו, וביחד עם זה אומרים לו "הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם", בשאר ימים טובים יש מקום לסברא אחרת. אבל ב"עצרת", יום שניתנה בו תורה, "הכל מודים... דבעינן נמי לכם", דבר שגם הגוף הגשמי והחומרי יהנה ממנו וישמח בו.

והטעם - כאמור לעיל - מפני שעיקר החידוש דמתן תורה הוא הפעולה בעולם, להמשיך אלוקות בעולם - הזה הגשמי והחומרי שאין למטה ממנו.

(יום ב' דחג השבועות ה'תשד"מ, התוועדויות כרך  ג', ע' 1927-8)

1. יבמות קט, ב.   2. לקו"ת ויקרא ה, א. וראה לקו"ש ח"ה ע' 429 הע' 18. וש"נ.  3. בהבא לקמן - ראה בארוכה לקו"ש חכ"ג ע' 27 ואילך וש"נ.  4. פסחים מח. ב ובפרש"י.  5. שם. שו"ע אדה"ז או"ח סתצ"ד סי"ח.

ילדי ישראל לשמיעת עשרת הדברות

הוראה לפועל בענין שהזמן גרמא: א. "להקהיל קהילות בכל שבת להכנס בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ללמוד בהם תורה לרבים"  (כולל גם באופן ד"העמידו  תלמידים הרבה") אשר, אם הדברים אמורים בכל שבת, בשבת שממנו מתברך "זמן מתן תורתנו" על אחת כמה וכמה.

ב. לעורר ולזרז בכל מקום ומקום שבקריאת עשרת הדברות ב"זמן מתן תורתנו" יהיו בבתי-כנסיות כל ילדי ישראל (גם הקטנים ביותר, ועד לתינוקות שבעריסה)  שהם ה"ערבים" לקבלת התורה, "בנינו עורבים אותנו".

            (מש"פ בהר בחוקותי מבה"ח סיון תנש"א, התוועדויות ע' 241)