• ב"ה ימות המשיח!
  • כ"ב אדר א' התשפ"ד (02.03.2024) פרשת כי תישא

בשנה הבאה… | אוהד בר סלע

בפרוס השנה החדשה, ולפני שתינשא תקיעת השופר, עלינו לזכור איפה אנחנו עומדים ולפני מי אנחנו עומדים. מי מברך אותנו בערב יום הכיפורים כשקולו נשנק מבכי. וגם קצת להחזיר • טור לראש השנה מאת אוהד בר סלע
בשנה הבאה… | אוהד בר סלע
תפוח בדבש ורימון. סימני ראש השנה לשנה טובה ומתוקה
כל הידיעות מאתר הגאולה אצלכם בואצאפ

מנהג ישראל שבתחילת השנה הוגי הדעות ואוחזי המקלדות כותבים את אשר על ליבם אודות השנה שעברה, יחד עם העמדת פרספקטיבה השקפתית לשנה החדשה. משכך, גמלה בליבי ההחלטה לכתוב גם את הגיגיי בתור טוראי נחשב. בעיני עצמי לפחות.

כמובן הנושא הכי מדובר שיהודים נפגשים ביחד באווירה חגיגית ומשפחתית, הינו ריכולים על המשפחה עם שלל תובנות ועצות לכל אחד ואחת מהמשתתפים. האמת שחיפשתי גם אני נושא משפחתי לכתוב עליו, אבל לא מצאתי אף אחד הראוי לטור שלם או שיש מישהו מעניין לכתוב עליו (סתם, סתם).

עד שנזכרתי במקרה שאירע אי-שם בתחילת הקיץ (שאנחנו תושבי המרכז מקווים שיסתיים כבר, או לפחות שיירדו קצת המעלות). עצם הזיכרון היכה אותי בתדהמה, איך כל פעם שאנחנו מצויים בתסבוכת או בצרה, או כמו שקורים לזה היום בניו-אייג’ ב”אתגר”, זה תופס את חושינו ומחשבותינו אבל לאחר מכן נשכח ועובר כלא היה. כך שבאמת צריך להסתכל במבט מרחוק על שנה שלמה (או לעיתים יותר) ואז רואים איך חלקי הפאזל מתחברים ושיש מנהיג לבירה.

אחת מקרובות משפחתי שתחי’ שהתה בבית הרפואה בשעה טובה לרגל סיום ימי הריונה. אך הלידה עצמה בוששה מלהגיע. אמנם היא מורגלת בלידות מאוחרות אך זאת ממש הגזימה. מה גם שבלידה הקודמת אפעס, היה איזה סיפור שהסתיים בשלום ובבריאות ב”ה וגם עכשיו הרופאים התחילו להלחיץ ולמצוא בעיות הדורשות תיקון כהרגלם.

וכך בעודה יושבת על המשבר וסביבה ובוואצאפה כל אוהביה ובעלה. החל להתעורר בליבם ובמוחם הענין אשר יש רבי בישראל, ואין הוא נכנס חלילה בהגבלות הטבע והרוצה ללכת לבטח דרכו בודאי יפנה אליו ויראה ישועות.

חיש קל הצטרפה האמונה למעשה והתקשרו במהירות אל אחד משלוחי הרבי שליט”א מלך המשיח הזכור לטוב, אשר עוסק בהצלחה בסיוע להתקשרות של עם ישראל צאן קדושים אל רועה הדור ונביאו.

לאחר הכתיבה אל הרבי שליט”א מלך המשיח, הניח הנ”ל את המכתב בין דפי ה”אגרות קודש” והתשובה מדברת בדיוק על הנושא המדובר. חינוך ילדי ישראל…

מה למקשה ללדת עם מכתב בנושא חשיבות ההשקעה בחינוך ותפקיד האם בחינוך ילדיה לתורה, חסידות ויראת שמים??? היתה שם גם ברכה כללית וכמובן שלפתע החלה ב”ה להתקדם הלידה, עד שנולדה בת בריאה ושלמה שיזכו לגדלה וכו’.

אז זהו שכבר שנים מתלבטים שם במשפחה לגבי מקום המגורים. אין כל כך אווירה חסידית במקום, אין מוסדות חינוך קרובים ובמשך שנים הם נוהגים להתלבט ולהתייעץ בכל מפגש משפחתי, מה לעשות עם מקום המגורים וחינוך הילדים.

אמנם הרבה מהסביבה מוצאים כל מיני פתרונות יצירתיים, אבל הם לא בדיוק גלאטי’ק לטעמם והם גם ניסו לראות כל מיני מקומות ונסעו לשבתות באתרים שונים שלא בדיוק זה, אבל בכל זאת לעבור מקום מגורים, פרנסה, חברים, אווירה וכו’ וכו’.

ככה עברה הלידה וגם חג הפסח והתחיל השעון להתקדם לקראת החופש הגדול. אחד הילדים עולה לכיתה א’ וגם לגבי השאר צריך להחליט על מסגרות לימודים. לפתע היכה זכרון המכתב של הרבי מלך המשיח שליט”א בראשם או שאולי הוא לא עזב את זכרונם. לאחר שנים של התלבטויות והתחבטויות, הם קמו ועשו מעשה והתקדמו בצעד נמהר למעבר דירה.

זה לא הולך ברגל וגם בהובלה זה מאוד מאוד קשה ומאתגר. עבודה, אריזה, מיון, קניות, עוד אריזה, רישום, נסיעות, הובלות, תיאום עם הרשויות והכל יחד עם הילדים שיחיו שעולצים בחופשת קיץ. גם המקום החדש לא בדיוק מרכז כפר חב”ד או קראון הייטס כי הם רוצים להרגיש קצת שליחות, אבל לפחות זה במרחק נסיעה סביר של הסעה לילדים למוסדות חינוך חב”דיים. אז גם הסעות היה צריך לתאם.

בקיצער לאחר מירוץ קדחתני של חודשים ארוכים ואינטנסיביים ולאחר לידה, הם פתחו את שנת הלימודים במקום מגוריהם החדש בשעה טובה ומוצלחת. שנים של התלבטויות באו לקיצם (לפחות בינתיים), והם זכו לציית לתשובה של הרבי שליט”א מלך המשיח גם אם היא הגיעה במקום לא כל כך צפוי.

*

בעוד אני בוחן את הגיגיי ומעבירם לפני כבני מרום לקראת כתיבת הטור שאתם אוחזים בידיכם, נזכרתי בסיפור המשפחתי הזה ומיד לאחריו נזכרתי בסיפור אחר (תודה למשפיע שסייע בידי למצוא את המקור בספרו של הרב זווין) ואביא אותו לפניכם בקיצור:

כ”ק אדמו”ר ה’צמח צדק’ נכנס כחתן צעיר אל סבו אדמו”ר הזקן, לאחר דין ודברים מסוים שאל הסב את הנכד מה הוא עושה עם סכום הנדוניה הנכבד אותו קיבל. הצמח צדק ענה כי הוא הולך להשקיע את הכסף אצל גביר פלוני, הידוע בחכמתו העסקית וגם באמינותו ויראת השמים שלו.

הכסף יושקע באפיקים הנכונים, הקרן תנוח במקום מבטחים ובינתיים יחיו הזוג הצעיר מהרווחים המובטחים. אדמו”ר הזקן הרהר מעט ואמר כי אמנם כעת אותו גביר הוא עשיר גדול אך אפשר שלאחר זמן יהיה עני גדול…

“אז מה אעשה איפוא במעות שבידי?” שאל הצמח צדק.

עצתי הנאמנה לך היא, שתניח את הכסף בתיבה זו וכאן הם יהיו בודאי בשלימות. הצמח צדק הביט בתיבה וראה שזוהי קופת צדקה וחשב כי זקנו מתבדח עימו. אך הרבי המשיך ואמר: רצוני באמת שתיתן את המעות לצדקה, ויהיו בשלימות גם הקרן וגם הרווח. אבל שתיתן לאיזה עשיר חוששני שתפסיד גם את הקרן.

הנכד הצעיר ראה שאדמו”ר הזקן רציני והתחמק מהחדר בצורה עדינה. עבר קצת זמן ורכושו של העשיר נשרף כליל… יחד עם כל כספי המשקיעים והוא נעשה עני ומחזר על הפתחים רח”ל.

לאחר איזה זמן נכנס שוב הנכד לסבו שהתעניין במצבו הפיננסי והוא הודה בבושת פנים כי העשיר ירד מנכסיו וכל כספו ירד לטמיון. שאל אותו סבו: למה לא שמעת לדברי ונתת את המעות לצדקה ואז גם הקרן וגם הרווח היו בשלימות? למה אין לכם אמונה ברבותיכם כמו אנשי ווהלין שהם מאמינים גדולים?

המשיך אדמו”ר הזקן ואמר לנכדו, אספר לך מגודל אמונתם של אנשי ווהלין. פעם אחת חזרתי ממעזריטש ומזג האוויר היה קר במיוחד וקפאו רגלי. בדרך ראינו אכסניה יהודית, עצרנו שם והעגלון נשא אותי על כפיו אל החדר. בעל האכסניה שהיה יהודי זקן, ראה את מצבי וטיפל בי במסירות ושפשף רגלי בשלג ויי”ש עד שהוקל לי מעט ובריאותי שבה אלי.

שאלתי את הזקן, כמה זמן את דר באכסניה זו? וענה לי שיותר מחמישים שנה הוא גר כאן.

שאלתי אותו אם יש בכפר זה מנין, והזקן ענה שלא ורק בימים נוראים הוא נוסע לעיר הסמוכה כדי להשתתף בתפילות החגים עם הקהילה היהודית המקומית.

אמרתי לו שלא מתאים שיהודי זקן יחיה כך בלי תפילה בציבור, לא יגיד מעולם קדושה וברכו? ולמה לא יילך לגור בעיר?

שאל אותי היהודי ומהיכן תהיה פרנסתי? ושאלתיו כמה יהודים דרים בעיר הסמוכה ואמר שכמאה בעלי-בתים חיים שם.

שאלתי אותו, אם הקב”ה יכול לדאוג למאה משפחות, אתה חושב שאינו יכול לדאוג לפרנסה שלך?

סיימתי את דברי ואמרתי לו שאני תלמיד של המגיד ממעזריטש, ותיכף שאמרתי לו את זה הוא יצא לדרכו ואני נשארתי בחדרי לנוח.

לאחר כחצי שעה, שמעתי שאון בחצר ועגלות התאספו במבואת הכניסה של האכסניה, שאלתי את הזקן לפשר הענין והוא ענה לי כי הוא תיכף עובר לגור בעיר כפי שציווה אותי כבודו.

יהודי זקן זה, שהתרגל לדרך חייו ויש לו עסק משגשג, כה גדולה אמונתו שלמרות שהייתי צעיר לימים הפך את כל חייו אליהם הורגל כחמישים שנה ומסר נפשו בגלל ששמע שאני תלמיד של המגיד ממעזריטש.

אתה ששמעת ממני פעמיים שיש חשש שתפסיד גם את הקרן וגם את הרווח ובכל זאת לא שמעת בקולי.

*

הסיפורים האלה נשזרו במוחי לקראת סיומה של השנה שחלפה. למרות שהיולדת ובעלה – שהינו ב”ה עם חתימת זקן ולמד בתומכי תמימים – זכו לשמוע בקולו של הרבי שליט”א מלך המשיח, טלטלו את עצמם והתאמצו כדי לקיים את דבריו הק’ כפשוטם ולא התייחסו לזה כאל אימרת כנף או חלילה טעות בכתובת, כי מה קשור כאילו… המקום, הזמן והנמען.

בפרוס השנה החדשה, ולפני שתינשא תקיעת השופר, עלינו לזכור איפה אנחנו עומדים ולפני מי אנחנו עומדים. מי מכוון את התנועה ומראה את הדרך בפנים שוחקות. מי עומד שעות בערב ראש השנה ומקבל מכל אחד ואחת מאיתנו את הפ”נ שלו בחיוך רחום, בעיניים דואגות וברכה שקטה בפיו. מי מברך אותנו בערב יום הכיפורים שקולו נשנק מבכי. מי נותן לנו לברך על ארבעת המינים שלו, כשהאתרוג שלו כבר משחים מהדר ההמונים. מי מעודד אותנו בשמחת-תורה להגביר את השמחה בחיינו ולעלות למעלה ולמעלה ולמעלה. וגם בחשוון, וגם בכסלו, וגם בטבת וכו’ וכו’.

וגם קצת להחזיר. קצת להשיב. קצת לציית. עוד קצת מבצע תפילין, עוד קצת חלוקת נש”ק, עוד קצת עלוני חג וגאולה לתושבי הרחוב, עוד קצת אורחים לחג, עוד קצת רישום למוסדות החינוך מסביבנו, עוד קצת שיעורי דבר מלכות וגאולה, עוד קצת לכתוב עם יהודים לרבי שליט”א מלך המשיח, עוד שלט על המרפסת ועוד ועוד ועוד. כי זה הכל בשבילנו. רק בשבילנו.

בכל התחומים ובכל האפיקים. בפרט שמדובר לא רק באמירה בעלמא, אלא בשיחות הכי ברורות, במענות הכי מפורשים, בעידודים הכי חזקים. יש לנו שליחות והיא בשבילנו. שנהיה לַראש. שנהיה שייכים לַראש.

אז שתהיה לכולנו כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, שכבר בתחילתה נהיה עמוק עמוק בתוך הגאולה האמיתית והשלמה, מתקהלים עם הרבי שליט”א מלך המשיח כפשוטו ממש בבית המקדש.

2 נקודות לסיום:

* לקראת המעבר הם רכשו (ב’ממש’ כמובן) דגל משיח ענק במיוחד לתלות על גג ביתם שנמצא בראש גבעה נישאה, וביקשו מהקבלן לתלות אותו מפאת האופרציה הנדרשת. הנ”ל התבלבל בריבועי הבתים ותלה אותו ב’טעות’ אצל השכן, כך שיש כבר 2 דגלים גדולים שתלויים במקום. חוץ מזה בח”י אלול כבר נפתח שיעור בישוב המגורים החדש.

* במסגרת תחקירי על הסיפור לפרטיו, דיברתי עם השליח המסור הנ”ל והתברר כי כלל לא חזרו אליו לשתף את הבשורות טובות ושהכל בסדר. אז כמובן שצריך להודיע בשורות טובות לרבי שליט”א מלך המשיח וגם לא לשכוח את השליח שעזר. שנה טובה לכולם.

הגיע רגע האמת | בנצי פרישמן

לתת לרבי את המילה

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...