בתוך השבר והכאב הגדול, מצאנו אור בקצה המנהרה

בבוקרו של חג שמחת תורה תשפ"ד, ספג העם היהודי את אחת מן הטרגדיות הגדולות בתולדותיו, כאשר אלפי מרצחים נתעבים ימ"ש פשטו על שטח ישראל במטרה להוציא להורג כמה שיותר יהודים ויהודיות. הטבח המזעזע הימם את העולם כולו, ותפס את ההנהגה הביטחונית בהפתעה מוחלטת אל מול המתקפה הרצחנית.

למרבה הצער, היה מי שהזהיר במשך שנים ארוכות מתרחיש שכזה. אמנם כעת, לאחר שכבר אירעה הזוועה, ניתן לחשוב כי אין תועלת בהצבעה על מי שחזה זאת מראש. אך במקרה שלנו מומלץ מאוד לדעת מי צפה את הדברים, על-מנת שנדע מה עוד צפוי לנו בהמשך.

מאז מלחמת ששת הימים, בה כבשה ישראל את סיני, רצועת עזה, רמת הגולן, יהודה ושומרון ומזרח ירושלים, החל הרעיון של מסירת שטחים אלו בתמורה להסכמי שלום. מאז, החל הרבי שליט"א מלך המשיח לנהל מערכה ציבורית וחשאית נרחבת, נגד מהלכים אלו, של מסירת שטחים בעבור שלום.

שלוש סיבות

הוא מנמק את התנגדותו הנחרצת בשלושה טעמים עיקריים: א. פיקוח נפש - עמדת מומחי הצבא כי כל מסירה של שטחים תביא לסיכון ביטחונם של תושבי מדינת ישראל (הוא הדגיש כי אמנם יש מומחי צבא הטוענים כי מסירת השטחים לא תהווה סכנה לביטחון העם, אך אלו מערבים נטיה ודעות פוליטיות בתוך השיקול הצבאי הטהור).

ב. חוסר סמכות - ארץ ישראל ניתנה לכל עם ישראל יחד ולשלטון בארץ ישראל אין את הסמכות למסור חלקים ממנה.

ג. הלכה - בספר ההלכה המרכזי, שולחן ערוך, נפסק כך: "נכרים שצרו על עיירות ישראל... בעיר הסמוכה לספר, אפילו אינן רוצים לבא אלא על עסקי קש ותבן מחללין עליהם את השבת, שמא ילכדו העיר ומשם תהא נוחה הארץ ליכבש בפניהם". מכאן מסיק הרבי שליט"א מלך המשיח כי אסורה מסירת שטחי גבול לאויב באופן עקרוני, אף כאשר המצב הקיים יכול לסכן חיים, שכן היא יכולה לגרום לכיבוש טוטלי בידי האויב.

הרבי שליט"א מלך המשיח מביע התנגדות נחרצת להבנת הסכסוך כסכסוך על שליטה ועל שטחים, הוא רואה את התביעה הערבית על הארץ כערעור על עצם קיומו של עם ישראל. לכן גם רואה הרבי שליט"א מלך המשיח סכנת נפשות בכל נסיגה של צה"ל אפילו בשטח שאינו מוגדר כשטח של ארץ ישראל.

לחתימת הסכמי קמפ דיוויד צורפה הצהרה בכתב של מנחם בגין המדגישה כי ירושלים תישאר בירת ישראל ועל הסכמתו לנהל משא ומתן על נתינת אוטונומיה לפלסטינים.

טיוטת ההסכם של בגין אומנם לא יושמה, אך שיחות על כינון אוטונומיה התחילו. התנועה הלאומית הפלסטינית ואש"ף לא השתתפו בשיחות ולמעשה התנגדו לתוכנית. התוכנית הוקפאה עם קבלת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל בקיץ 1980. רצח סאדאת עירער את התוכנית, והשיחות הופסקו סופית בעקבות פרוץ מלחמת לבנון ב-תשמ"ב.

הם רוצים הכל

הרבי שליט"א מלך המשיח שלל את רעיון האוטונומיה הפלסטינית מכל וכל, ואמר שאף הדיבורים על משא ומתן בנושא גורמים להתגברות הטרור ומגבירים את הלחץ העולמי על ישראל. הוא אמר שהתביעות הפלסטיניות לא יסתכמו באוטונומיה אלא יתגברו, ולאחר שתכונן אוטונומיה תעלה דרישה להקמת מדינה פלסטינית - כאשר המטרה הסופית היא מדינה פלסטינית על כל שטחי ארץ ישראל.

בשנת תשמ"ז (1987) פרצה התקוממות פלסטינית (האינתיפאדה הראשונה). האינתיפאדה גרמה לכך שנציגים ישראלים ופלסטיניים ייפגשו וידונו בהסכם שלום. הרבי שליט"א מלך המשיח דיבר על כך שהשיחות מראות לערבים כי דרך הטרור היא הדרך הנכונה וכי המחבלים שואבים עידוד מהשיחות.

לקראת ועידת מדריד, שסללה את הדרך להסכמי אוסלו ונסיגת ישראל מעזה, הפציר הרבי שליט"א מלך המשיח בראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, שלא להשתתף בועידה. רבים לא הבינו אז את הסכנה הגדולה שראה הרבי שליט"א מלך המשיח בועידה זו, במיוחד לאור מכתב הביטחונות שמסרה ארה"ב לישראל לקראת כינון הוועידה, בו צוין שארה"ב אינה תומכת בכינונה של מדינה פלסטינית עצמאית ואין מטרתה להביא את אש"ף לתוך התהליך, או לגרום לישראל להיכנס לדו-שיח או משא ומתן עם אש"ף.

"הוא לא הבין"

שנים לאחר מכן, בראיון לעיתון 'הארץ', סיפר נציגו של ערפאת ימ"ש בוועידה, סאיב עריקאת, כיצד נפלה ישראל למלכודת בוועידה זו: "הלכנו למדריד תחת מטרייה של משלחת ירדנית-פלסטינית. מצד אחד לא היינו אש"ף, מצד שני קיבלנו הוראות מערפאת ומאחרים בתוניס. כדי להזכיר שאנחנו קיימים, הופעתי בוועידת מדריד עם כאפיה לראשי. בחוסר רצון, באונס, שמיר נתן את הגושפנקה לקווי היסוד של תהליך השלום. בלי מדריד לא היינו מגיעים לאוסלו. הוא לא הבין מה שאנחנו הבנו – שהדברים יתפתחו באופן טבעי ושאלה שינסו לעצור את המהלך ייעלמו".

רק זמן רב אחרי מאבקו של הרבי שליט"א מלך המשיח נגד השתתפותה של ישראל בוועידת מדריד, ואחרי הוראתו לחסידי חב"ד בישראל לפעול נגד הסכמי אוסלו, הבינו רבים את מה שחזה מראש.

במספר פעמים כאשר נשאל על שיטתו המדינית, הגורסת כי אין להחזיר "אף שעל" משטחי הארץ, שהרי שיטה זו נחשבת קיצונית, ואינה הולמת את גישתה הפרגמטית לכאורה של חב"ד, הסביר הרבי שליט"א מלך המשיח כי בדיוק כפי שהתורה מצווה לאהוב כל יהודי ולדאוג לרווחתו, כך גם אומרת ההלכה כיצד יש לנהוג כאשר אומות העולם דורשים את שטח ישראל.

אין זו השיטה שלי, הסביר הרבי שליט"א מלך המשיח, כי אם הלכה מפורשת בשולחן ערוך. הוא חזר שוב ושוב על המילים בשולחן-ערוך המבארות מדוע יש להתנגד בתוקף למסירת שטח בידי האויב: "שמא ילכדו העיר ומשם תהא נוחה הארץ ליכבש בפניהם".

מילים אלו מקבלות משמעות מצמררת לאחר הטבח הנורא בבוקרו של 'שמחת תורה'. נסיגת ישראל מחבל עזה, ומסירתו בידי הפלסטינים, היא זו שאיפשרה את זאת ש"ילכדו העיר ומשם תהא נוחה הארץ ליכבש בפניהם".

תמיד צודק

חשוב לזכור את כל התקציר ההיסטורי הזה, כאשר אנחנו שומעים על הבטחתו של הרבי שליט"א מלך המשיח כי דורנו הוא דור הגאולה, שבקרוב ממש יגאל משיח צדקנו את עם ישראל.

ניתן לחשוב כי מחמת הזמן הרב שעבר מאז הבטחתו של הרבי שליט"א מלך המשיח, אולי התרופפה הוודאות בקיומה של ההבטחה. אך כאשר למדים על נבואותיו הרבות שהתקיימו במלואן אחת לאחת, כאשר הידועות שבהן הן נבואת הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים, נבואת פרוץ מלחמת יום-כיפור, ועוד תחזיות רבות שאמר והתממשו במלואן, מבינים כי הבטחתו של הרבי שליט"א מלך המשיח על כך שהגאולה תגיע בקרוב מאוד, בתקופתנו, אותה הגדיר כ"נבואתו העיקרית", הרי שבוודאי תתקיים הבטחה זו, כמו שאר נבואותיו.

המאורעות שפתחו את מלחמת 'חרבות ברזל' מזכירים לנו, שגם 30 שנה לאחר דבריו של הרבי שליט"א מלך המשיח, מוכח כי הציות בקולו היה כדאי ונכון. וכמו שחזה הרבי שליט"א מלך המשיח את תוצאות הנסיגה מחבל עזה, כך בוודאי שחזה בדיוק את "נבואתו העיקרית" העומדת להתרחש בקרוב.

שנים לאחר ועידת מדריד, הביע שמיר את צערו על כך שלא שמע בקול הרבי שליט"א מלך המשיח: "נשיאים טועים" אמר ראש הממשלה לשעבר, "ראשי-ממשלות טועים, שרים טועים, אפילו מלכים טועים. אבל הרבי, הרבי אף פעם לא טועה! הוא חזה שכל אוטונומיה תביא אחריה מדינה לפלסטינים וכמובן צדק - בניגוד לכולם".

מי שאף פעם לא טעה, בוודאי לא יטעה חלילה בהבטחה המרכזית אותה הבטיח לעם ישראל - בדורנו תבוא הגאולה השלימה. לנו נותר רק להתכונן בעוד מצווה ומעשה טוב, עוד לימוד תורה, ועוד אמונה בדברי נביא-הדור, שבוודאי יתקיימו במלואם, בקרוב ממש.