להרוג את המוות: חבל התליה של הרוע

רצח אכזרי ומתועב של יהודים חפים מפשע, שה"עוול" היחיד בכפם הוא - עצם היותם יהודים. כל פעם מחדש שקורים אירועים מעין אלו היל"ת - המכונים פיגועים בלשון העם, הלב לא מכיל את השכול, והמוח מסרב להאמין. כיהודים מאמינים אנו יודעים שבכל רגע נתון, עומד להתגלות הרבי שליט"א מלך המשיח ולגאול אותנו מייסורי הגלות מעין אלו, והיא תקוותנו ונחמתנו היחידה. אך ברגעי הגלות האחרונים, הרוע מריח את מותו הקרב, ומתוך פרפורי הגסיסה מגייס את כל הכוחות שנותרו לו, על מנת לנצל את הרגעים האחרונים בהם יכול הוא להרע ולהזיק.

למען האמת, גם אם לא עולה בידו של שליח הרוע בהתגלמותו - המחבל השפל המזדמן, להפיק את זממו, עדיין כל רגשותיו של כל אדם נורמטיבי באשר הוא, יתקוממו ויזעקו נגד המעשה הכי בזוי ובלתי נתפס עלי אדמות: לנצל את החיים שניתנו לו במתנה ועודם ניתנים על ידי בורא העולם ומנהיגו - המהווה את העולם בכל רגע מחדש - על מנת ליטול חיים של אנשים אחרים שלא חטאו ולא פשעו?!

אבל בטרם ננסה להבין מה עובר במוחו החולני של מחבל רוצח שטוף שנאה והסתה, אולי ננסה ללכת מעט אחורה ולשאול שאלה עמוקה מעט יותר: מדוע בכלל קיים הרוע הזה בעולם? למה זה טוב? הרי ברור לנו שבורא העולם הכל יכול, ברא את עולמו והוא מקיים ומנהל אותו באופן המושלם ביותר. אם כן כיצד בכלל הסתננו לכאן כאלו רוע ואכזריות?

יודגש ראשית, כי במקרים מעין אלו של רצח יהודים, הרבי שליט"א מלך המשיח מעורר ואף נוהג כך בעצמו, לא לחפש צידוקים וסיבות נסתרות, אלא כבן המתחטא לדרוש ולתבוע מהבורא: "למה עשה ה' ככה"? ואף מעורר על כך שכל יהודי צריך לבוא בטענה ותביעה לקב"ה, ולדרוש ולבקש שלא יקרו עוד מקרים מעין אלו. וכמובן שאין מטרת התחקיר למצוא חלילה צידוקים או סיבות נסתרות.

מכיוון שאיננו יודעי דעת עליון, ודאי וודאי שאין בן תמותה המתיימר להבין בשכלו הדל ולו מעט מן המעט מדרכי אופן הנהגתו של הבורא את הבריאה. אין לנו לעסוק בנושאים אלו, שכן הינם מן הסוג שכינו חז"ל "כבשונו של עולם", וקל וחומר שלא לחפש תשובות לשאלותיהם של בני תמותה בנושאים אלו.

חלון קטנטן והצצה זעירה בלבד, אלו הדברים שהבורא בעצמו בחר לגלות לנו בתורתו הקדושה, ודרך עבדיו הנביאים וראשי ישראל שבכל דור. בצמד העמודים הקרוב, ננסה דרך אותו חלון קטן להציץ ולהביט מעט, לנסות להבין ולו מעט ממה שבורא העולם כן בחר לגלות לנו, ואולי גם 'על הדרך' - למצוא את האור המיוחל, בקצה המנהרה.

היסטוריה של רצח

אחת הטענות הנלעסות שוב ושוב על ידי אנשים מהסוג עליו אמרו חז"ל "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו", היא ש"הפיגועים נובעים בשל כל שהערבים הם 'עם נכבש בארצו' ולכן מתוך ייאוש הם מאבדים את חייהם במעשה גבורה" (עפ"ל). היות שהעובדות מדברות בעד עצמם אין צורך להכביר במילים על חוסר תפיסת הטענות הללו בפיסת מציאות כלשהי, אבל האמת צריכה להיאמר:

שורשי תרבות הרצח והאכזריות אצל שונאי ישראל, נעוצים לפני למעלה מ3500 שנים. כשברך יצחק אבינו את בנו עשו אבי אדום "על חרבך תחיה" (בראשית כז מ). ועוד קודם לכן, בטרם נולד עשו, מספרת לנו על התורה (בראשית טז יב) על ישמעאל דודו "והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו". במסורת המוסלמית מקובל כי הם צאצאי אותו ישמעאל, בנו של אברהם אבינו. ואכן זה יכול להסביר רבות על המרורים והרציחות, מהם טועמים בכמות גבוהה שכני בני תרבות האסלאם כמו גם בני עמם.

כל מי שמכיר ולו במעט את התרבות האסלאמית, יודע כי בליבה נמצאים הרצח השקר והמלחמות הבלתי פוסקות ככלים עיקריים. על ידם שואפים המוסלמים להשליט את דתם בכוח על כל העולם, ובפרט על היהודים. סיפורי הילדים שלהם עוסקים בקרבות רצח ביזה בקרב 'הכופרים' המדומים, והקוראן מלא בסיפורי 'גבורה' של מוחמד וצבאו, בהם הם טובחים ושודדים ללא רחם את כל הנקרה בדרכם.

כל זה קרה עוד שנים רבות בטרם נדדו בני ארצות ערב, מערבה לארץ הקודש המובטחת לעם היהודי מימי אברהם אבי ישמעאל. והנה כבר מיום שהגיעו הם לארץ הקודש, החלו מסעות ההרג ורציחת היהודים מזדמנים מפעם לפעם. עוד שנים קודם, בעת בה אותם השטחים בדיוק, הנטענים ככבושים כיום - היו בידם, וקל וחומר עוד בטרם היה לעם היהודי צבא או מערכת שלטון.

אם נעמיק עוד, ונלך במקורות התורה הקדושה לראשית בריאת העולם, נגלה כי כאשר אדם הראשון נברא - המוות לא היה כלל בלקסיקון, וחייו היו ללא תאריך תפוגה. בתוכנית המקורית - הוא נועד לחיות לנצח.

אז כיצד ומתי הגיע לו האורח הבלתי קרוא לעולמנו השלו? כמה שעות לאחר מכן. כאשר אכל אדם הראשון את הפרי שנאסר עליו מעץ הדעת. קודם לחטא, גם הטוב היה וגם הרע ניצב כנגדו, אלא שהרע לא התקרב לתחומיו של הטוב. המקום היחיד בעולם אז שהיה קיים בו ערבוב של טוב ורע, היה עץ הדעת האסור.

חבל התליה של המוות

כאשר אדם וחוה אכלו את פירותיו המעורבבים של העץ, פרץ הערבוב המסוכן מהעץ והחל להתפשט בעולם. הגרוע מכל קרה ונוצר ערבוב בין הטוב לבין הרע. כשגורשו אדם וחוה מגן עדן על ידי הבורא בעקבות החטא, הביאו איתם אל העולם את הרוע והמוות.

כל זה קרה כשנוצר ערבוב של רוע בגוף האדם - שקודם לכן היה טוב מוחלט. וכדי להוציא בסופו של דבר את אותו רוע מאוס מהגוף, קצב הבורא את שנותיו של האדם. וכך כמו ניתוח כואב אך מציל חיים - עם התכלות הגוף וחזרתו לעפר שממנו נברא, יתברר ממנו הרע והוא יוכל לקום שוב בתחיית המתים, זך נקי וטהור כמו אדם הראשון קודם החטא.

וכשלא רק באדם התערבב הרוע, אלא גם בעולם על כלל מרכיביו וברואיו, החלו תופעות של היפך הטוב להתפשט בעולם. קודם החטא היה העולם מורכב מטוב מוחלט ומוגמר, והרוע עמד, הסתכל מהצד, והכיר את מקומו. ברגע החטא, חיכך הרוע את ידיו בהנאה והחל גם הוא להשתתף במשחק, אך בדרכו שלו. ומי כמוהו יודע לעשות זאת במיטב הרוע העומד לרשותו.

לאחר שהבנו כיצד הרוע והמוות המתערבבים בכל, גרמו לחיות להתחיל לטרוף ולהרוג, לאנשים בני נצח להזדקן ולמות, ולשונאי ישראל לרצות לרצוח. השאלה המתבקשת היא, מתי סוף סוף יגיע גם מותו של המוות?

המוות כאורח לא קרוא שמתעקש להישאר, גם בעצמו מבין כי הוא אינו יכול לשרוד כך לנצח. כניסתו התרחשה אך ורק בעקבות חטא עץ הדעת, ולכן מיד ברגע בו יתוקן החטא, יחזור בתחילה הרע למעמדו הקודם כמתבונן מהיציע, ולאחר מכן אף יעלם לגמרי עד שיתהפך לטוב ממש.

מכירים את הביטוי התלמודי "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"? הוא נכון לגמרי גם על 'יום שכולו שבת' כפי שמכונה הגאולה. כל הטוב העתיד להתרחש בגאולה תיכף ומיד ממש, הוא תוצאה ישירה מהמעשים הטובים ועבודת השם שלנו בזמן הגלות.

כאשר כל אחד לחוד בעבודה פרטנית עם עצמו, מבטל ושונא בעולם הקטן בקרבו את הרע והמוות האישיים, מהדק בעצם הוא עוד ועוד את חבל התליה על צווארי המוות והרוע. כך נפעל ונזרז את הביטול הסופי הגלובלי של המוות. זו אינה עבודה קשה כלל, משום שבקרבו של כל יהודי שוכנת נשמה אלוקית, ובשל כך יש לו רגש פנימי עמוק שאומר לו להיות קשור ומחובר לגמרי עם הטוב והקדושה, ולהיפרד ולשנוא עד כלות את הרע והטומאה.

להתנער מהעפר

נחלקו ענקי הדורות הרמב"ם והרמב"ן, האם אכן לאחר תחיית המתים ישובו כל בני האנוש ויחיו לנצח. הרמב"ם סובר כי זמן מה לאחר שיקומו כל המתים מקבריהם, ישובו כל בני האנוש לעפרם. ו'עולם הבא' של ימות המשיח יתקיים לנשמות בלבד ללא הגופים הגשמיים. לעומתו הרמב"ן שכמותו נפסקה ההלכה, חולק על הרמב"ם ואומר כי ודאי שעולם הבא שיתקיים לאחר תחיית המתים, יהיה לנשמות בגופים. ובימות המשיח כל בני האנוש יחיו לנצח.

תורת החסידות מסבירה ומרחיבה את דברי הרמב"ן, בכך שלעתיד לבוא תתגלה מעלת הגוף היהודי, ששורשו העליון גבוה אף יותר משורש הנשמה, והנשמה תהיה 'ניזונת' מהגוף. כן, ממש כמו אכילה פיזית.

נבואת ישעיה "בלע המות לנצח" תתקיים עם בואה של הגאולה, העתידה לבוא בכל רגע נתון. או אז תגיע הבריאה לשלימות רוחנית אבסולוטית, בה אין עוד מקום לערבוב ושאריות של רוע ומוות.

מחדש הרבי שליט"א מלך המשיח, שמה שנאמר בדברי חז"ל שגם "צדיקים חוזרים לעפרם" קודם הגאולה, לא יתקיים בדורנו. היות והסיבה לכך היא לקיים את הפסוק "אל עפר תשוב", ואת הפסוק הזה בדורנו ניתן לקיים גם על ידי "ונפשי כעפר לכל תהיה", להתנהג בענווה ובכבוד כלפי כל אדם באשר הוא. ממש כאילו היית עפר הרחוב, ולכן טבעי ומתבקש אפילו שהוא ידרוך עליך הלוך וחזור. וממילא, אומר הרבי שליט"א מלך המשיח, כל היהודים שבדורינו "ועמך כולם צדיקים", יכולים לעבור ישירות לחיי נצח בגאולה השלימה. בלי שום הפסק בינתיים. והרבי שליט"א מלך המשיח בראשנו.

ואז גם ללא ספק יהיה זה רגע מעניין, כשכלל מתי ישראל משחר ההיסטוריה היהודית יקומו מקבריהם. ובשיירת כבוד בראשם יוצבו ההרוגים מפיגועי הטרור האכזריים, כמו גם החיילים שמסרו את נפשם על הגנת ארץ הקודש. אליהם יצטרפו כלל היהודים שמסרו את נפשם במשך הדורות על קידוש השם. חללי האינקוויזיציה, הפוגרומים, מסעות ההרג של הנצרות והאסלאם, אז יקומו כולם בגאווה ויכריזו: "כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה" (ישעי׳ סג ד).