• ב"ה ימות המשיח!
  • ט"ז אדר א' התשפ"ד (25.02.2024) פרשת כי תישא

הלכות סוכה - כיצד נקיים את המצווה

איפה מותר לבנות סוכה והיכן הסוכה אינה כשרה, מיהם החייבים בקיום המצווה, מה צריך לעשות בסוכה ומה אפשר לעשות גם מחוצה לה ומתי אסור להשתמש בחלקי הסוכה. כל ההלכות הנוגעות לקיום מצוות סוכה
הלכות סוכה - כיצד נקיים את המצווה
צילום: ציון הלוי
עדכונים שוטפים בערוץ הגאולה בטלגרם

מצוות בניית הסוכה

במוצאי יום כיפור מתעסקים בעשיית הסוכה או לכל הפחות מדברים על דרך זה, כדי לצאת ממצוה אל מצוה, ומצוה לתקן את הסוכה ולבנותה כולה מיד למחרת יום כיפור אחר היציאה מבית הכנסת כי מצוה הבאה לידו אל יחמיצנה.

מצוה על כל אדם לעסוק בעצמו בעשיית הסוכה ובהנחת הסכך אף שהוא אדם נכבד, שכן זהו כבודו שעוסק בעצמו במצוה.

הידור בבניית הסוכה

אין מנהגינו לעשות רצפה מיוחדת לסוכה.

מי שידו משגת מצוה עליו לבנות סוכה עם גגות הנפתחים ונסגרים על ידי צירים, כדי שיוכל לסגרם בעת הגשם ולפותחם אחריו, ויהא הסכך יבש ויוכל לקיים מצות סוכה כראוי.

איפה לבנות ואיפה לא לבנות

צריך להעמיד את הסוכה תחת כיפת השמים בדוגמה לענני הכבוד – לא בתוך הבית ולא תחת האילן.

לכתחילה עדיף שלא לעשות את סוכה על קרקע חבירו שלא מדעתו. כמו כן אין לעשות לכתחילה, סוכה על קרקע של רבים כגון ברחוב העיר או בכל מקום אחר שהרבים עוברים בו, ואם עבר ועשה שם סוכה, אף על פי שהיא כשרה אין לברך עליה.

בניית הדפנות

בענין דפנות הסוכה ישנם חילוקי דינים רבים, ואין הכל בקיאים בהם. לכן צריכים לעשות דפנות שלימות וחזקות שהרוח לא תוכל להניען ממקומן וגם שלא תכבה הרוח את הנרות. ונוהגים לעשות לסוכה ארבע דפנות ומי שאין לו די צרכו לד’ דפנות, עדיף שיעשה שלוש דפנות שלימות מאשר ארבע שאינן שלימות. את הדפנות עושים גם מדברים הפסולים לסכך ואפילו לכתחילה.

גובה הדפנות

הדפנות צריכות להגיע למטה תוך שלושה טפחים מן הארץ, ואם היו גבוהות שלושה טפחים מן הארץ, הסוכה פסולה.

מהו 'נוי הסוכה'

נוי סוכה, דהיינו מיני פירות ומיני מגדנות, שתולים בסוכה ליפותה אסור להסתפק (= להשתמש בהם ולאכלם) אפילו נפלו, וכיון שאסורים באכילה אסורים גם בטילטול בשבת וביום טוב משום מוקצה.

אם התנה עליהם בערב יום טוב, לפני כניסת החג קודם בין השמשות, ואמר "אין אני בודל מלהסתפק מהם כל שהות אורך בין השמשות של כל שמונת הימים", מותר להסתפק מהם כל ימי החג מתי שירצה.

גם אם אין דעתו להסיר דברי הנוי מהסוכה כל ימי החג, אבל יודע שהילדים יאכלו מהם בחג, יתנה עליהם בערב יום טוב כמבואר בסעיף הקודם.

אין מנהג חב"ד לתלות נוי סוכה לא תחת הסכך ולא על הדפנות.

גם לאחר החג כשסותר את הסוכה לא יפסע על עצי הסכך ולא ישתמש מהם לדבר מגונה.

איסור הנאה מסוכה וקישוטיה

עצי הסוכה הן עצי הדפנות והן עצי הסכך אסורים בהנאה עד לאחר שמחת תורה משום שהוקצו למצוה ואפילו ליטול מהם קיסם לחצוץ בו השיניים אסור, ואפילו אם נפלו אסורים ולא מועיל בהם התנאי המוזכר להלן סעיף ד’, ואם חל שמחת תורה בערב שבת אסורים גם בשבת שלאחר שמח"ת.

אבל מותר ליהנות מהם באופן שאינו מפקיע מהן את קדושת הסוכה כגון להניח עליהם חפציו ולהריחם אם הם עצי בשמים.

מצות ישיבה בסוכה עיקר קיום המצווה

כתוב בסוכות תשבו (= תדורו) שבעת ימים, אמרה תורה שידור האדם בסוכה שבעת ימים, כלומר כמו שהוא דר בביתו כל השנה כן תהא עתה עיקר דירתו בסוכה, שיכניס לתוכה כליו הנאים, מצעיו הנאים וכלי תשמישו.

כלי שתיה שצריך להם יהיו עמו בסוכה. כלי אכילה כגון קדירות וקערות שאחר האכילה הם מאוסים צריך להוציאם מן הסוכה אחר האכילה. דלי או כד ששואב בהם מים, כלים שמשהים בהם קמח, ועריבות שלשים בהן לא יכניסם לתוך הסוכה.

לא יעשה בסוכה שום תשמיש בזוי כמו שטיפת קדירות וקערות כדי שלא יהיו מצוות בזויות עליו, אבל כוסות מותר לשטוף בסוכה.

קטנים ונשים

נשים פטורות מן הסוכה, ואף על פי כן רשאיות לברך לישב בסוכה, כשיושבות בה.

קטן שאינו צריך לאמו (דהיינו בן שש שנים שלימות או בן חמש – אם הוא חכם וחריף) אף שפטור מן הסוכה מן התורה, חייב בה מדרבנן משום חינוך.

אם הקטן אוכל חוץ לסוכה אין צריכים למחות ולגעור בו, רק אביו חייב לגעור בו ולהכניסו בסוכה כדי לחנכו בסוכה כדי לחנכו במצוות. אבל אמו מותרת לתת לפניו לאכול חוץ לסוכה, אפילו יודעת שבודאי לא יכנס לסוכה לאכול אלא יאכל במקום שנתנה לו, כיון שאינה אומרת לו לאכול חוץ לסוכה.

שינה בסוכה

שינה אפילו עראית צריכה סוכה, ובמקומות קרים שיש צער לישן בסוכה מחמת הקור, וטרחה יתירה היא להכניס את הכרים וכסתות לסוכה ולהוציאם משם בעת האכילה ומצטער בטרחה זו, אין צריך לישן בסוכה שכל המצטער בישיבת סוכה פטור מישיבתה. הרבי שליט"א מלך המשיח מסביר על פי פתגם מהאדמו"ר האמצעי (רבי דובער) שהטעם שלא ישנים בסוכה הוא היות והסוכה זה מקום קדוש ומרוב קדושתו אי אפשר לישון שם. הרבי שליט"א מלך המשיח ממשיך ושואל הרי אנחנו לא בדרגתו של האדמו"ר האמצעי אז מה זה נוגע לנו ועונה הרבי שליט"א מלך המשיח שבתור חסידים שמקושרים לרבי אנחנו גם כן לא ישנים בסוכה.

אכילה בסוכה

בשאר סעודות החג (להוציא סעודת הלילה הראשון) מותר לצאת מן הסוכה מפני הגשמים, וזאת כאשר יורדות טיפות בשיעור כזה שיקלקלו תבשיל של פול (מין תבשיל הממהר להתקלקל בשיעור מועט של מים), או שמשער שאם היו נכנסות הטיפות לבית הי’ יוצא מהבית.

היוצא מן הסוכה מפני הגשמים אל יבעט ויצא, אלא יצא בהכנעה כעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפכו לו רבו על פניו.

מנהגינו מרבותינו הקדושים דור אחר דור עד תלמידי הבעש"ט הקדוש, לישב בסוכה גם כשיורד גשם.

הישיבה בסוכה

מצות ישיבת בסוכה הוא שיהא אוכל שותה ישן ומטייל בסוכה בין ביום ובין בלילה, ואם צריך לדבר עם חבירו, ידבר עמו בסוכה.

המתפלל ביחידות בביתו אם יש לו מנוחה בסוכה ויוכל להתפלל בה בכוונה צריך להתפלל בסוכה.

כן צריך ללמוד בסוכה (אלא אם כן לומד בבית המדרש) ואם הוא מבין ומעיין בלימודו מותר לו ללמוד חוץ לסוכה כי רוחב האויר מועיל להרחבת הדעת.

דינים נוספים בקשר לישיבה בסוכה 

היושבים בחנות אף על פי שהם גרים חוץ לעיר והחנות היא בעיר ורגילים כל השנה לאכול שם ביום, מכל מקום חייבים לאכול בסוכה ואסור להם לאכול בחנות.

צריך כל אדם לכוון בישיבתו בסוכה, שיושב בה כדי לקיים מצות הקדוש ברוך הוא שצוונו לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים.

אף על פי שכל ימי החג אדם עושה ביתו עראי וסוכתו קבע, מכל מקום נוהגים שגם בבית מכסים את השולחן ומציעים מצעים נאים לכבוד החג.

על מה מברכים ברכת "לישב בסוכה"

נוהגים לברך לישב בסוכה רק באכילת קבע, ומברך תחילה המוציא [או מזונות] ואחר כך, לפני שטועם, מברך לישב בסוכה. ושאר הדברים שאוכל ושותה בסוכה וכל מה שיושב ועושה שם ואפילו ישן שם, נפטר בברכה שבירך בשעת אכילתו עד שיאכל שנית בקבע. ואפילו ותה ישן ומטייל בסוכה לפני האכילה אינו מברך עליהם לישב בסוכה לפי שהאכילה שלאחריהם פוטרתם, משום שהם טפלים לה.

במה דברים אמורים שצריך לברך לישב בסוכה פעם שנית כשיצא מן הסוכה בין סעודה לסעודה ושהה חוץ לסוכה שעה או שתים, ואפילו חזר לאלתר אלא שבשעה שיצא מן הסוכה הי’ בשעתו לשהות הרבה חוץ לסוכה והרי זה היסח הדעת, אבל אם לא יצא מן הסוכה ביציאה דלעיל, כיון שבירך פעם אחת שוב אינו צריך לברך שנית.

שכח לברך

השוכח לברך לישב בסוכה ונזכר באמצע הסעודה או אפילו לארח שגמר אכילת וצריך לברך, כי גם הישיבה שיושב שם אחר כך, מצווה.

ההולך לסוכת חבירו

ההולך, באמצע סעודתו לסוכת חבירו ואוכל שם שיעור החייב בסוכה, צריך לברך גם שם לישב בסוכה אפילו הוא באופן שאינו צריך לברך ברכת הנהנין על אכילה זו. ואפילו אינו רוצה לאכול בסוכה זו, רק נכנס לתוכה לישן ולטייל צריך לברך לישב בסוכה, לפי שאין שינה וטיול שבסוכה זו נפטרים בברכה שבירך בסוכה אחרת.

מתי מברכים

האוכל פת או מזונות יותר מכביצה, אפילו לא קבע עליהם סעודה, וכן האוכל תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן וקבע עליו חייב לאכלם בסוכה ולברך עליהם לישב בסוכה.

אבל האוכל שאר מיני מאכלים, וכל שכן פירות, אפילו הרבה וקבע עליהם, דינם כאכילת עראי ומצד הדין מותר לאכול אכילת עראי ולשתות כל המשקים חוץ לסוכה, והמחמיר שלא לאכול ושלא לשתות אפילו מים חוץ לסוכה הרי זה משובח, וכן נוהגים המהדרים שאפילו מים אינם שותים חוץ לסוכה גם בשמיני עצרת.

אם קובע לשתות יין או שאר משקים שדרך לקבוע עליהם לשתותם בלי סעודה כמו בירה ומי-דבש, צריך לשתותם בסוכה, אבל אין מברך עליהם לישב בסוכה, לפי שהשתייה טפלה לאכילה, וברכת לישב בסוכה שמברך על האכילה פוטרת את השתייה של כל היום, ונכון שלא לקבוע לשתותם רק בסוכה שאכל בה באותו יום ובירך עליה לישב בסוכה, לפי שיש מפקפקים על ברכת לישב בסוכה של שתייה זו בסוכה אחרת.

מנהגינו לברך לישב בסוכה גם כשיורד גשם.

אכילה בסוכה ב- ב׳ הלילות הראשונים

א. בלילה הראשון חייב לאכול בסוכה לכל הפחות כזית פת, ואפילו ירד גשם יקדש בסוכה על היין ויברך לישב בסוכה ואחריו שהחיינו, ויאכל שם כזית פת ויגמור סעודתו בבית ויש לו לכוון בשעת ברכת המוציא שבדעתו לאכול גם בבית (וראה לעיל סי’ יג סעיף יוד).

ב. גם בליל ב’ של גליות חייב לאכול כזית פת בסוכה, ואם ירד גשם פטור והרוצה להחמיר יקדש ויאכל כל סעודתו בבית ואח"כ יאכל כזית בסוכה אבל לא יברך לישב בסוכה.

ג. לא יאכל בסוכה בלילה הראשון עד אחר צאת הכוכבים, ויזהר לאכול לפני חצות הלילה

כיצד נבחר הדסים וערבות כשרים

הושענא רבה - מה נוהגים ביום זה?

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...