האילוף הארוך והמשמעותי בהיסטוריה

משחר ימי האנושות, למדו בני האדם להשתמש בהולכי הארבע שסביבותיהם לתועלתם. חלף שוטטות בערבות ובג'ונגלים, הכניסו בני האדם אל חצרותיהם את בעלי החיים, ותמורת סיפוק מאכל ומחסה, סייעו בעלי החיים לבני האדם בעבודות הבית והפרנסה. אך בדרך מהג'ונגל אל חרישת השדה, נדרשו בעלי החיים לעבור תהליכי אילוף והסתגלות לחיים ביתיים ומסודרים.

עד לעצם היום הזה משתמשים רבות בשיטות האילוף הללו לסוגיהם השונים. אם זה לביות חיות, לצורכי ביטחון, כמו גם לסיוע לבעלי מוגבלויות. העיקרון השווה שעומד מאחורי כלל שיטות האילוף, כי גם בעל חיים המורגל לחיי פרא יכול בסופו של תהליך להתנהל בצורה ביתית ושלווה, ובשלבי אילוף מתקדמים גם לסייע לבני האדם בדברים שלא יוכלו לבצע בכוחות עצמם.

גם בישראל מידי פעם צצים מידי פעם במהדורות החדשות כלבים שמסייעים לשירותי הביטחון. במעצר מבוקשים, באיתור חומרים אסורים, ולהבדיל - באיתור נעדרים. במקרים אלו אנו חשים את תחושת ההקלה, על כך שישנם הולכי על ארבע בעלי יכולות מיוחדות משלהם, שיכולים להביא הקלה וביטחון לאזרחים ולכוחות הביטחון.

האילוף הגדול מכולם

אז מסתבר שהקשר של כל זה לגאולה הוא יותר עמוק ומהותי ממה שחשבתם. מטרת בריאת העולם וירידת הנשמה אליו, בעצם די דומות לתהליך אילוף וביות של בעל חיים הולך על ארבע. ושלימות התהליך הזה ומטרת העל שלו היא הגאולה.

תאוותו של הבורא ורצונו העליון הוא שבעולם הגשמי והחומרי המלא ניסיונות וקשיים, יקיימו העם הנבחר את מצוותיו, וישכינו בכך את הקדושה גם במקומות הנחותים ביותר. וגם באדם - עולם קטן לכשעצמו, המטרה היא לאלף את הכוחות והמאוויים הגשמיים, ולגרום להם להיגמל מגשמיותם ומארציותם ולהתחיל לחיות את הקדושה והאלוקות, חזות הכל על פני אדמות.

תהליך האילוף הזה איננו קל, והוא דורש ראשית להכיר בכך שהמציאות החומרית הנגלית לעינינו היא בעצם סוג של התחזות. ואין לה קיום אמיתי בזכות עצמה ללא חיותו של הבורא שמהווה אותה בכל רגע מחדש.

השלב הבא הוא הסתגלות יום יומית ועבודה סיזיפית להחדרת ההכרה הזו בכלל חלקיקי הגוף והסביבה. ובדיוק כשם שכשלוקחים עור בהמה ויוצרים ממנו תפילין הוא הופך לקדוש וממלא את שליחותו בעולם הזה. כך גם כאשר היד נותנת צדקה, וכאשר המוח מהרהר בדברי תורה, הם כולם מתקדשים באותו רגע ונהפכים באחת למקום להשראת קדושת הבורא.

בסופה של מנהרת האילוף הזו, נמצאת הגאולה האמיתית והשלימה שמגיעה על ידי מלך המשיח. אז יושלם 'אילוף' כלל הבריאה והעלאתו לדרגת קדושה ומשכן אלוקי. וברגע ששלימות הקדושה תשרור בעולם ותמלא אותו על גדותיו, לא יהיה חסר פה כלום - גם בכיוון השני, הגשמי והכי פיזי שיכול להיות. וזהו בעצם השפע הגשמי והרווחה הכוללת שתשרור בגאולה.

איך מאלפים אבן?

כשמדברים על הגאולה במונחים של שפע ונוחות גשמיים, גדולים ככל שיהיו, האינסטינקט הראשוני מזדעק ואומר: הלא הרי מטרת הגאולה לה אנחנו מתפללים ומייחלים היא השלימות הרוחנית, ולא זו הגשמית?

ראשית חשוב להדגיש שלכל הדעות ענינה של הגאולה הוא שלמות קיום המצוות ולימוד התורה, וכל השאר טפלים למטרה זו. 

אז בעצם כשאנחנו מצפים למשיח, אנחנו מצפים לשמיעת התורה חדשה מפיו, או שייתכן שאנחנו נדרשים לצפות גם לעשירות המופלגה ולחיים הנצחיים שיהיו נחלת הכלל?

אלא מתברר שבעצם כלל לא מדובר כאן על בונוסים או הטבות לחברי המועדון. השפע והטוב הגשמיים אינם פרט שולי בשלימותה הרוחנית של הבריאה, אלא דווקא מהביטויים הרחבים והמהותיים ביותר שלה.

כשהאבן שבקיר תזעק, והתאנה תזכיר בשבת לאדם שאסור לו לקטוף אותה, זהו בעצם שלימותו של תהליך האילוף בן אלפי השנים של מרכיבי הבריאה. ודווקא כאשר אלו הנחותים לכאורה, הגשמיים והשוליים מגיעים אל שלימות האילוף הרוחני - או אז מושלם כלל התהליך העולמי.

כשהנשמה תרוץ אחרי הגוף

אם תרצו להעמיק עוד, אזי מעצם העובדה שחז"ל טרחו כה רבות לתאר את פרטי הטוב והשפע הגאולתיים, ניתן ללמוד כי ישנה בכך מטרה נוספת וחשובה כשלעצמה.

ולדוגמה מכך שתיכף לזריעת גרעיני האילנות תהיה צמיחת הפירות, מתבטא הקשר הישיר והמהיר שישרור בגאולה בין הבורא לבריאה. החיות האלוקית המחיה את הגשמיות תהיה נגלית לעין כל, ותגיע אל היעד הנדרש ללא 'בירוקרטיה' (כביכול) רוחנית נוספת.

וזהו עוד ביטוי של חדירת ושלימות ה'אילוף' לכלל חלקיקי הפיזיות הגשמית באשר הם, שתחילתה בגוף האדם בו היא חודרת עד לרובדים העמוקים ביותר של התודעה, ובעקבות כך מקרין האדם על סביבתו וכך יתפשט תהליך זה על כלל הבריאה.

בתורת החסידות מוסבר - עומק לפנים מעומק, כי שלימות פיזית זו נעוצה בשורשו העליון של גוף היהודי, ששם הוא יותר גבוה משורש הנשמה, ולכן בגאולה דווקא הגוף יתייחד בשלימות זו, עד כי הנשמה תהיה זו שתהנה ותסתופף בצילו של רוחניות הגוף..