יש הבדל גדול בין "לשמוע סיפור" לבין "להיות חלק מהסיפור".
כמו למשל ילד או נער צעיר ששומע הרצאה על כלכלה נבונה, או על לקיחת משכנתא, גם אם מדובר בילד ממש נבון ומבריק, מדובר על סיפור שהוא ממש לא ינסה להבין עד הסוף. זה לא הסיפור שלו.
לעומתו זוג צעיר שישמע הרצאה שכזו, יהיה מרוכז ומרותק לחלוטין לתוכנם של הדברים, ישאל שאלות נבונות ופרקטיות, וינסה לקלוט כל שביב מידע. מה הפלא? זה הסיפור שלהם!
כך הוא הדבר בדיוק גם לגבי הלימוד על מלך המשיח והגאולה.
אפשר ללמוד על הגאולה בקביעות, ועדיין לא להיות מחובר לסיפור, וכלשון הידועה "הלכתא למשיחא", זה לא הסיפור שלו, כאילו שאין צורך להבין את הדברים ולהכריע בהם להלכה, שכן רק כאשר יבוא משיח יהיה בכך צורך.
הרבי שליט"א מלך המשיח מלמד אותנו שהלימוד על הגאולה צריך להיות "הסיפור שלנו", שהרי זכינו ואנו דור הגאולה, ובכל רגע "הנה הנה משיח בא". ולכן הלימוד על בית המקדש, עבודת הקורבנות, מלך המשיח והגאולה צריך להיות לימוד באופן של "הלכה למעשה" ברגע הבא.
בלימודי גאולה יש "סגולה" למהר ולקרב את הגאולה, אבל מאיתנו נדרש בעיקר ללמוד כדי "לחיות עם הזמן" של ימות המשיח.
בדור שלנו מתרחשים מאורעות מופלאים, ניסי ניסים ממש, שהם כמו אלף עדים על כך שעומדים על "סף הגאולה". ובכל זאת הדברים לא מחלחלים וחודרים להכרה וההרגשה של כולם, ורבים וטובים אינם מכירים ומרגישים שנמצאים בתקופה מיוחדת.
אבל ללימוד תורה יש כוח לשנות את הטבע של האדם גם אם מצד הרגש שלו הוא נמצא ח"ו מחוץ לעניין, ומהשכל מתפשט וחודר לרגש הלב, ועד למעשה בפועל.
כך גם על ידי לימוד ענייני משיח וגאולה האדם מתעלה למצב של גאולה, ומתחיל לחיות בענייני הגאולה, עד כדי כך שכל ההנהגה שלו במעשה דיבור ומחשבה הם באופן שמתאים לתקופתנו שעומדים על "סף הגאולה", וכבר מראים באמצע ש"הנה זה מלך המשיח בא".
לכן, יש להתחיל את לימוד עניני הגאולה עם המחשבה וההתבוננות שעומדים בתקופה מיוחדת שהיא הכניסה לזמן של ימות המשיח.
דבר נוסף שמוסיף להתפעלות ושמחה ברגש הלב, מה שמגדיל את ההשתוקקות והצפייה לגאולה, הוא כאשר הלימוד הוא בחבורה של עשרה אנשים (בנוסף למעלה של "עשרה שיושבים ועוסקים בתורה" ש"שכינה שרויה ביניהם"). כך מתגלה את ה"ניצוץ משיח" שיש בכל יהודי, עד שכל אחד מרגיש ש.. כן, זה הסיפור שלו!
מקורות: סנהדרין נא, ב. אבות פ"ג מ"ו. שיחת ש"פ תזריע-מצורע תנש"א. שיחת ש"פ בלק תנש"א
תגובות