ניצחון מוחלט? רק בלקיחת אחריות!

ביום רגיל לחלוטין בבית הכנסת הגדול של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א - 770 שבשכונת קראון הייטס ברובע ברוקלין, נכנס הרבי לתפילה עם הציבור כשלאחריה סימן שברצונו למסור שיחה לקהל שהסתופף בבית המדרש. היה זה בליל יום כ"ח בניסן תשנ"א (1991). שיחת הקודש, שהחלה בטון נמוך ושקט, הפכה לפתע לסערה סוחפת וגועשת שלא פסקה לרגע, עד לרגע זה. על מה דיבר הרבי בשיחה ועל מה הסערה, וכיצד כל זה נוגע אליי?

ובכן, בטרם נתחיל, נפתח במשל קטן:

***

מלחמה עיקשת ועקובה מדם התנהלה בעיר הגדולה הסמוכה לגבול. המלחמה, שנראית היתה חסרת כל תחזית לסיומה, התנהלה על ידי גיבור העיר, שבתעוזה ובעוצמה רבה הכה מכת מחץ באיוב המר והעיקש. בשטחי הלחימה, במישור המדיני, הכלכלי והאזרחי - היה הגיבור מעורב כל כולו בענייני המלחמה ונשא את האחריות להביא את תושביה לתקופת שלום נצחית ולחיי מרגוע אמיתיים.

תושבי העיר סמכו על הגיבור החזק והבלתי מנוצח בלב שלם, וידעו שכל עוד הוא המפקד בראש - אפשר להיות בטוחים שעוד יבואו ימי השקט והשלווה. ואכן, לא לשווא הייתה תקוותם: מפעם לפעם הודיע הגיבור על התקדמות המערכה אל קיצה בהודעות מיוחדות ומרגשות - פעם היתה זו הודעה כי כל גבולות הספר כבר נכבשו, פעם הודיע כי כל השלל שנלקח בידי האויב בעבר כבר שב לבית הפקידות, ובשלב מסוים אף חילק הגיבור את כידוני המלחמה עמם נלחמו חייליו כבר שנים, לאות כי שלב הלוחמה הפיזית הגיע גם הוא לסיומו. כאשר בין יתר ההודעות הודיע הגיבור כי כבר ניתן להתכונן אל חגיגות הנצחון המיוחל, התקבלה הבשורה ככמעט מובנת מאליה ואזרחים רבים החלו להכין את הרחובות לקראת היום הגדול.

ולפתע, בשיאה של התקופה בה כבר ניתן היה לחוש את השלוה המובטחת ברחובות הקריה, נעמד הגיבור והודיע הודעה נוספת - שלרגע היתה נראית כעוד עדכון נוסף בהתקדמות אל הניצחון, אך הותירה את התושבים תחת בלבול והלם מוחלט: "בשעה מיוחדת זו", פתח הגיבור את דבריו, "הנני להודיע לכם, אזרחים נכבדים, כי אני את שלי עשיתי על מנת להביא את המלחמה הזו לסיומה. כעת, לא נותר לי לעשות דבר! על מנת להגיע לניצחון המוחלט בעת הזאת, אני מוסר את הלחימה אליכם. עשו כל אשר ביכולתכם על מנת להביא את הנצחון למחוזנו, הדבר בידכם!"... במילים קצרות אלו סיים הגיבור את נאומו הנחרץ וחזר לעיסוקיו הרבים.

הקהל כולו היה בהלם. "כיצד נוכל לנצח את המערכה?!", קראו הכל. "לא רק שסמכנו כולנו על הגיבור הנערץ שיעשה זאת לבדו", טענו בצדק, "גם אין לנו כלל את הכוחות לעשות זאת!". הטענות הצודקות זרעו ייאוש בלב הקהל המבולבל, שחלקו עדיין התקשה לעקל את דברי הגיבור על בוריים. לא נותר דבר? כיצד זה יתכן, הרי המלחמה עוד לא באה לסיומה!

עוד בטרם החלו האספסוף להעניק פירושים משלהם לדברי הגיבור, נעמדו נאמניו והכריזו: "אין מה לדאוג ואין מה להתבלבל. דבריו של הגיבור ברורים היטב! עלינו לעשות כל אשר לאל ידינו על מנת לקדם את סיומה של המלחמה, אשר כבר התבשרנו מפיו כי הוא כבר רואה את קיצה! אל לנו להתייאש!", קראו הנאמנים, "כעת, כשאיננו יכולים עוד להסתמך על גיבורנו האדיר, נגלה בעצמנו את הכוחות לעשות זאת ונביא את המלחמה לקיצה! בידינו הדבר, כך הרי אמר הגיבור בעצמו", הריעו בביטחון.

דבריהם הנהירים נפלו על אזנים קשובות. כלל התושבים, מנער עד זקן, החלו להתאסף כדי להבין מה עוד נותר על מנת להביא את המלחמה לסיומה - אם הגיבור כבר עשה עבורם את רובה המוחלט של העבודה?!... הם ארגנו פעולות, רקמו תכניות, דיווחו לגיבור על כל התקדמות - כשעל כך גם זכו לקבל את אישוריו, וממש עשו כל אשר יכלו עד כי לא ידעו מנוחה. כשלצד כל זה המשיכו להכין את העיר כולה והתכוננו בעצמם לקראת הרגע הגדול שהיו כה בטוחים שיקרה, כי אם כך הורה להם הגיבור - בוודאי עוד יגיע הרגע.

***

את המשל הזה, שמקורו בדברי הבעל-שם-טוב בהקשר אחר, כתב הרבי מלך המשיח שליט"א במענה ליהודי שהתאונן כי קשה לו בעבודת ה' בשגרת היום-יום, היבשה וחסרת החיות. במענה מסביר הרבי כי עליו לדרוש ולבקש מעצמו שישנה את המצב, ולא לסמוך על מישהו אחר - הרבי, במקרה הזה - שיוציאו ממצבו ויעלהו על דרך המלך.

בסגנון זה דיבר הרבי מלך המשיח שליט"א בשיחה עימה פתחנו. בתחילה ביאר הרבי את מעלתו של יום כ"ח בניסן, המורה על הכח והתוקף של חודש ניסן, חודש הגאולה, שמיוחדותו מתבטאת בנתינת הכח המיוחדת שישנה בו להבאת הגאולה בפועל ממש.

לאחר שביאר הרבי מלך המשיח שליט"א את מעלתו של היום בקשר לגאולה, החל לומר בתוקף רב:

"מתעוררת תמיהה הכי גדולה: היתכן שמבלי הבט על כל הענינים – עדיין לא פעלו ביאת משיח צדקנו בפועל ממש?! . . . דבר שאינו מובן כלל וכלל!

ותמיהה נוספת – שמתאספים עשרה (וכמה וכמה עשיריות) מישראל ביחד, ובזמן זכאי בנוגע להגאולה, ואף על פי כן, אינם מרעישים לפעול ביאת המשיח תיכף ומיד, ולא מופרך אצלם, רחמנא ליצלן, שמשיח לא יבוא בלילה זה, וגם מחר לא יבוא משיח צדקנו, וגם מחרתיים לא יבוא משיח צדקנו, רחמנא ליצלן!!

גם כשצועקים "עד מתי" – הרי זה מפני הציווי כו', ואילו היו מתכוונים ומבקשים וצועקים באמת, בודאי ובודאי שמשיח כבר היה בא!!"

הלם אחז בקהל. שיחה זו נאמרה, כאמור, בשנת ה'תשנ"א - עליה הכריז הרבי מלך המשיח שליט"א כי הינה שנה מיוחדת ביותר, "שנה שמלך המשיח נגלה בה" (על פי לשון המדרש ב"ילקוט-שמעוני" המתאר את מאורעות "מלחמת המפרץ", וקובע כי יתרחשו בשנה שמלך המשיח יתגלה בה). לאורך השנה כולה (וכן בשנה שלאחריה, שנת תשנ"ב) בישר הרבי בשורות רבות ומיוחדות בקשר לגאולה - בדורנו כבר לא חסר דבר על מנת להביא את הגאולה, אפילו לא צחצוח כפתור קטן שבמדי מסדר-הכבוד הרוחני לקבלת פני המשיח! אפילו הפעילות החשובה של "הפצת המעיינות" של תורת החסידות, עליה נאמר ש"לכשיפוצו מעיינותיך חוצה" יתגלה מלך המשיח, הסתיימה ונשלמה - בשורה שהתבטאה גם בחלוקה מיוחדת של ספרי "תניא" בהדפסה מיוחדת שהעניק הרבי לאלפים, שסימלה את סיום והשלמת הצורך בהפצת החסידות על מנת להביא את הגאולה.

הרבי מלך המשיח שליט"א בישר עוד ועוד על כך שתקופתנו היא זמן הגאולה, ומלך המשיח כבר נמצא בינינו ופועל בעולם, וכי הגאולה כבר נמצאת ולא נותר לנו אלא לקבל אותה בזרועות פתוחות. והנה לפתע, בשיאה של התקופה המיוחדת בה מוביל הרבי את העולם לגאולה - שיחה שכזאת… התדהמה בקרב החסידים היתה רבה.

"מה עוד יכולני לעשות", המשיך הרבי מלך המשיח שליט"א בדבריו חוצבי הלהבות - "כדי שכל בני ישראל ירעישו ויצעקו באמת ויפעלו להביא את המשיח בפועל, לאחרי שכל מה שנעשה עד עתה, לא הועיל, והראיה, שנמצאים עדיין בגלות, ועוד ועיקר – בגלות פנימי בעניני עבודת השם. הדבר היחידי שיכולני לעשות – למסור הענין אליכם: עשו כל אשר ביכלתכם – ענינים שהם באופן דאורות דתוהו, אבל, בכלים דתיקון – להביא בפועל את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש!"...

[- במאמר המוסגר ועל קצה המזלג, פירוש המושג "אורות דתוהו בכלים דתיקון" בפנימיות התורה הוא על האור האלוקי שנשפע בעולם הרוחני הנקרא "עולם התוהו", שהינו עולם נעלה ונשגב והאורות בו הינם גבוהים ורבים ללא שייכות לסדר, שיומשכו ב"כלים דתיקון", כלומר יתלבשו ויתקבלו ב"עולם התיקון" אשר בו הכלים הינם רבים ורחבים אך האור האלוקי בו מועט ביחס לכליו. בהקשר למדובר בשיחה הביאור הוא על עניינים שמצד היותם נעלים ונשגבים אינם שייכים לכאורה להמשכה והתלבשות פרקטית בעולם - כשהכוונה היא על הבאת המשיח בידי כל אחד ואחד, שנראה לכאורה מושג שאינו בר השגה. אך את זאת יש לעשות בכלים רחבים המתאימים ביכולת ה"קיבולת הרוחנית" שלהם להכיל את העניינים הנשגבים - והם פעולות ממשיות שיביאו למימוש המטרה הנעלית בפועל ממש בעולם. וכך אכן יתכן הדבר ואפשרי].

***

לא יאומן כי יסופר, אך מעת שיחה זו עד היום, שנת תשפ"ה, עברו שלושים וארבע שנים(!!!) ועדיין לא הגיעה הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ובגלוי. והרי דבריו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א בוודאי אינם שבים ריקם - חס וחלילה, אזי כבר מזדעקת השאלה מעצמה: מה אם כן יש בידינו לעשות?!

ובכן, את שיחותיו אמנם אומר הרבי מלך המשיח שליט"א לפני קהל החסידים, אך אינם מיועדים רק אליהם חלילה. כל בני ישראל הינם החסידים של הרבי, להיותו ראש בני ישראל. ניתן לראות זאת באופן גלוי בדאגתו האישית של הרבי לכל יהודי בכל מקום בעולם מבלי הבט כלל במוצאו, מנהגיו, עדתו ואף לא במצבו הרוחני. כל יהודי הוא חסיד של הרבי ומשכך מחוייב הוא גם להטות אוזן לדבריו הקדושים אלו, המכוונים לכל אנשי הדור, ולקחת אחריות עצמית ממשית להבאת הגאולה!

שנים רבות חשבו החסידים כי הנה, הרבי כבר דואג בעצמו להבאת הגאולה: שלוחיו של הרבי מלך המשיח שליט"א בכל רחבי העולם יכולים לשמש דוגמא קלה לפעולותיו של הרבי במישור הבאת הגאולה, הכולל בעצם את כל המישורים כולם. גם בתורתו הרחבה והענפה מבאר הרבי את עניינה של הגאולה, פרטיה המרתקים, כיצד הננו זוכים לה ועוד כדוגמת כך בדרך בהירה ומחודשת שלא ניכרת באף מקור תורני דומה. עד כדי כך הגיעו הדברים, שאמונת החסידים כי הרבי הוא המלך המשיח קיבלה אישוש ואישור בכך שהרבי בעצמו העיד על עצמו ברמזים גלויים כי אכן כך הם פני הדברים, ובשנים מאוחרות יותר אף אישר כשהכריזו זאת בפניו בפירוש כי הוא המלך המשיח שיוציאנו מהגלות ויביאנו אל הגאולה האמיתית והשלימה, גאולת כל בני ישראל מכל הדורות. 

אך מאז השמע קולו הקדוש של הרבי מלך המשיח שליט"א ביום המסוגל כ"ח בניסן ובתקופה המיוחדת כל כך, האחריות אינה תלויה רק בראש בני ישראל. היא תלויה בנו. כדור המשחק כעת בידינו. אנו, כל אנשי הדור שזוכה להיות דור הגאולה, צריכים לעשות כל אשר ביכולתנו על מנת להביא את הניצחון על הגלות - ולהביא גאולה אמיתית ושלימה.

מהיום הגדול והקדוש הזה, היום המסוגל בו מודגש כוחו של חודש הגאולה הראשונה בה נגאלו עם ישראל ממצרים, ניקח על עצמנו את האחריות שכבר מוטלת על שכמינו - ונביא גאולה!

כאותם בני העיר במשל, כאשר נפלה לידם המשימה לחסל אויב עיקש ולהביא את המלחמה הנושנה לכדי סיום ונצחון - לא מצאו מנוחה לרגע ועשו כל אשר ביכולתם על מנת להשיג את המטרה, ביודעם היטב כי לא נותר דבר שיפריע ויעכב זאת. וכשם שהושגה המטרה במשל - כן תהיה לנו, בנמשל המציאותי והנפלא.

לא צריך את כל העולם בשביל לעשות זאת. צריך רק אותך! ובמילותיו הקדושות של הרבי מלך המשיח שליט"א:

"ויהי רצון שסוף-כל-סוף ימצאו עשרה מישראל ש"יתעקשו" שהם מוכרחים לפעול אצל הקב"ה, ובודאי יפעלו אצל הקב"ה – כמו שכתוב "כי עם קשה עורף הוא (למעליותא, ולכן) וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו" – להביא בפועל את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש…

ואני את שלי עשיתי, ומכאן ולהבא תעשו אתם כל אשר ביכלתכם.

ויהי רצון שימצא מכם אחד, שנים, שלשה, שיטכסו עצה מה לעשות וכיצד לעשות, ועוד והוא העיקר – שיפעלו שתהי' הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש, תיכף ומיד ממש, ומתוך שמחה וטוב לבב".

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

• כ"ח ניסן: הווידאו והתמליל המלא של השיחה הידועה