• ב"ה ימות המשיח!
  • י"ז אדר א' התשפ"ד (26.02.2024) פרשת כי תישא

הכוח למאבק על שלמות הארץ

בהזדמנות נדירה, חשף הרבי שליט"א מלך המשיח את השיטה עליה חונך שהביאה אותו לזעוק בתוקף כנגד פיקוח הנפש, שיש במאבק כנגד החזרת השטחים, ועל הקשר לרבי לוי יצחק, בעל ההילולא. קטע משיחת ליל כ' מנחם-אב תשל"ט
הכוח למאבק על שלמות הארץ
כל הידיעות מאתר הגאולה אצלכם בואצאפ

כשכואב - צועקים!!!

ישנם כאלה שגם כשהם מגיעים למצב בו מדובר אודות פיקוח-נפש - הם כלל לא מעוניינים לעיין בסימן בשולחן-ערוך המדבר אודות זה, ואף מונעים מהזולת שגם הוא לא יעיין בשולחן-ערוך.

והנה, ידוע מה שמובא בספרים שפסק-דין הנפסק בשולחן-ערוך הינו בהסכמת 200 רבנים שחיו בדורו של הבית-יוסף! - כל "בר בי רב דחד יומא" יכול לבוא ולעיין שם, ועם-כל-זה הוא מגיע ואומר שאינו מעונין לעיין בהלכה, ואף מונע אחרים מלעשות זאת!

זוהי אינה פלוגתא בפשט ברמב"ם, במשנה או בגמרא - אלא זוהי פלוגתא בענין של פיקוח-נפש ממש!

וזאת, גם כאשר המדובר הוא אודות "נפש אחת מישראל", ובפרט כאשר מדובר אודות פיקוח-נפש של כמה-וכמה מבני-ישראל היה-לא-תהיה!

והנה, כל מומחי הבטחון חיוו את דעתם שהמצב העכשווי מעמיד אכן בסכנה (לא רק נפש אחת, אלא) רבים מבני-ישראל!

שמותיהם של מומחים אלו - ידועים לכל; עדותם - מודפסת בכל מקום; ואותו רב יודע מכך, ולמרות זאת אינו מעונין לשאול אותם!

 זעקתי זו - אינה נובעת מתוך תקוה שמא היא תשפיע עליו לעשות תשובה, אלא סיבת צעקתי היא - היות וכואב! וכשכואב - זועקים!!!

וכאן נשאלת השאלה: היתכן?! - כיצד יכול להתרחש דבר שכזה?!

התשובה לכך היא: התורה כבר הודיעה שכאשר נוטלים פרוטה אחת ויחידה בתור 'שוחד', ובפרט (כשנוטלים) כמה פרוטות - נפסלים לדין!

 ואפילו גדולים שבישראל - כשהטילו לכיסם פרוטה, למרות שהם לא הרגישו בכך ולא ידעו מאומה - הרי שכיסם הרגיש זאת (ובמילא גם פנימיות נפשם הרגישה זאת) ולכן היטו את הדין!

ועל-אחת-כמה-וכמה בעניננו: שלא רק שהוא הרגיש בשוחד שקיבל, אלא אף נהיה בעל-הבית על פרוטה זו! 

והפלא הוא: הכל הרי יודעים שהוא קיבל שוחד (הוא אמנם השתמש בזה לעניינים כשרים, וחילק לאחרים מהכסף - אך דבר ברור הוא שעל-פי השולחן-ערוך זהו שוחד).

ובמילא, ישנו דין (ברור) נוסף בשולחן-ערוך, (מיוסד על הגמרא) שרב שקיבל 'שוחד' צריך להכריז "פסילנא לך לדינא"! - אסור לו לפסוק ולהתערב בדין זה!

וכאמור לעיל: אין כל נפקא-מינא האם הזעקה אכן תועיל! - אין זועקים כיון שסבורים שעל-פי שכל זה יועיל אלא מחמת שזה כואב!

לאחר דברים אלו, הרי שלכאורה יתעסקו בזה בלהט! - 'נחת' ו'כבוד' לא יצא לי מכך, באם אקבל משהו - זה יהיה ההיפך מ'כבוד'. אך אני כבר הפסקתי 'לקחת ללב'!

השיטה עליה חונכתי: כשיש פיקוח נפש - אסור לשתוק!!!

אחד שאלני פעם: כיצד יתכן שאני לא נפגע מכך שאחד אומר עלי תואר מסויים, השני אומר תואר אחר והשלישי 'עולה על כולנה' - אומר עוד כמה וכמה תוארים? - השבתי, שאצלי זוהי 'גירסא דינקותא': אינני אומר שאין זה נוגע לי, אבל זה לא פועל עלי עד כדי כך שאשנה את השיטה - והשיטה היא - שכאשר מגיעים הדברים לפיקוח-נפש אסור לשתוק!!!

זהו פסק-דין ברור בשולחן-ערוך ומיוסד על פסק-דין ברור וגמור בגמרא - שאסור לשתוק בענין של פיקוח-נפשות!!!

הקב"ה עזרני (לא בבחירתי ורצוני) שנולדתי בכור לאבי, שהיה אחר-כך הרב הראשי ביקטרינוסלב. כיון שבימים ההם ובמדינה ההיא היו צריכים לנהל וויכוח או לענות על שאלה וגידוף, שעל-זה היו צריכים לענות ברוסית, ואני הייתי בנו המבוגר של רבה הראשי של העיר - לכן זה נפל עלי.

[עובדת היותי דובר רוסית (ועובדת ידיעתי ענינים אלו וענינים אחרים) הצטרפה גם היא לגידופים! - אין כאן המקום להאריך בזה, אבל רק לציין שישנם כאלו מהמשחדים, שגם להם יש את כל המעלות הללו - אולם הם עושים מכך סוד! - אני אינני עושה מזה שום סוד!].

הורגלתי מאותם הזמנים (לפני כ-60-65 שנה), שאין מה להמתין לתואר של כבוד. ואם יישבו וישתקו - אינני אוחז מכך, אסור לי לאחוז מכך, ולא על כך חינכו וגידלו אותי!

אני אוחז ב(שיטת ה)חינוך - שכאשר מדובר בענין הקשור לפיקוח-נפש אסור לשתוק, אפילו כשיודעים שתוך-כדי-דיבור (או מחר, או לאחר זמן) פלוני-בן-פלוני ימסור לשון-הרע לפלוני-בן-פלוני!

לי זה לא יציק, ובמילא אינני מאותם 'תליתאי' שזה מזיק להם - אבל מה שמזיק הוא שאחרי-זה מגיע יהודי ומדבר דברים שלא היו מעולם: לא מדובר אודות הלאו של "לא תחנם". וכיוצא-בזה, אלא מדובר על פיקוח-נפש! וכדי שלא יטעו - אמרו וחזרו וכתבו והדפיסו ופרסמו וביקשו שכל המעוניין יפרסם זאת - שבשולחן-ערוך אורח-חיים הלכות שבת סימן שכ"ט כתובים דברים ברורים בנוגע לענין זה - ולמרות זאת, לא נגע ולא פגע, זה לא נקלט אצלו, היות והוא משוחד!

אינני מתכונן לשנות את הדרך שסללו לי אבי ומורי-וחמי!

וכאמור לעיל שזה היה "גירסא דינקותא" שלי! - אכן, אינני אומר שיש לי הנאה מכך - וזוהי לא בדיוק אותה תחושה כאשר אומרים עלי תואר של כבוד וכאשר אומרים תואר הפכי - אבל את המעשה אינני הולך לשנות! אינני עומד לשנות את השיטה אותה סללו לי אבי ומורי-וחמי - שאין להתחשב בענינים של היפך הכבוד, ואפילו עם גזירה של אומות-העולם - אין להתחשב!

וזוהי גם הטענה: היתכן שמרגיזים את הגויים?! אבל רואים את ההנהגה של כ"ק מורי-וחמי:

לכ"ק מורי-וחמי אדמו"ר היתה הברירה לא להתעסק עם הגויים ולא להתעסק עם ה'יהודים-גויים' (ה'יבסקציה') - הוא היה יכול לשבת בשלווה וללמוד עם בני-ביתו, תלמידיו וכל אלו הרוצים ללמוד אתו, וממילא אף אחד לא היה נוגע בו, ועל-אחת-כמה-וכמה שהיתה לו ברירה לברוח משם כפי שעשו אחרים [שעד היום אינם מתביישים בכך למרות שהם יודעים שעל-ידי שהם עשו כך - הם סללו את הדרך גם לשני לעזוב את ההנהגה שלו, לנטוש את הצאן ולברוח למקום בטוח, בכדי שיוכל ללמוד תורה מתוך מנוחה!]. 

אבל הוא לא נטש את צאן מרעיתו, ונשאר שם עד שהכריחו אותו לנסוע משם. וזאת, על-ידי ששללו ממנו כל אפשרות של התעסקות בהפצת התורה והיהדות, היות שמאותו יום והלאה - כל מי שרק בא במגע עמו - מיד 'לקחו' אותו! 

ואדרבה: כשהוא הגיע אל מעבר לגבול, יצר משם קשר עם אותם שנשארו במדינה ההיא. ורואים את הפירות שיצאו מכך: יהודים יראי שמים, חיים, לומדי תורה ומקיימי מצוות, שיש להם מסירות-נפש להפצת היהדות. והם אינם מפחדים מהגוים ומה'יהודים-גויים' שבקרבם!

(מעובד ע"פ שיחת הרבי שליט״א מלך המשיח ליל כ' אב תשל"ט)

מביטים ורואים יהודי שעדיין לא הניח ארבע זוגות תפילין . . שתי זוגות! ומסתפק רק באחד!

כנס לעידוד ההתיישבות בעזה? שורה של טעויות!

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...