לא להישאר במקום, להמשיך לעלות

הפטרת פרשת השבוע מספרת על האישה השונמית, שאלישע הנביא מבשר לה כי תחבוק בן, ובהמשך מחזיר אותו לחיים. נושא זה כמובן מוזכר גם בפרשת וירא, שבה מתבשרים אברהם ושרה על לידת יצחק, ובהמשך מתרחשת עקידת יצחק והצלתו. בשני הסיפורים מודגשת לא רק הבשורה על לידת הבן הצפויה, אלא גם המשך קיומו.

הרבי שליט״א מלך המשיח מדייק ומדגיש כי ההפטרה נפתחת בסיפור על ה'אישה אחת' אשר אין לה אוכל בבית רק 'כלים ריקים', שבהם מתחולל הנס ומעט השמן הספיק למלא אותם. מדוע צריך לפתוח בסיפור זה, כאשר רוצים להתמקד בהמשך הסיפור על לידת הילד והחייאתו?

אלוקות בגיל 5

בתורת החסידות מוסבר כי הכלים הריקים מבטאים את עבודתו של היהודי גם כאשר אינו חש התעוררות פנימית. לעיתים התפילה אינה מעוררת רגש, לימוד התורה אינו מלווה בהתלהבות, ואף העזרה לזולת נעשית ללא תחושת סיפוק מיוחדת. דווקא אז באה ההוראה: לא להמעיט בכלים הריקים. יש להמשיך להתפלל, ללמוד, לקיים מצוות ולעשות טוב.

גם כאשר הרגש אינו מורגש, עצם הנשמה נותרת בתוקפה. באמצעות ההתמדה במעשים הטובים אפשר לעורר את הכוחות הפנימיים ולהאיר באמצעותם את החיים. אין להמתין עד שהלב יתעורר; מתחילים לפעול, ואחרי הפעולות נמשכים הלבבות.

בשבת זו, כ׳ במרחשוון, חל יום הולדתו של אדמו״ר הרש״ב, רבי שלום דובער, נשיאה החמישי של חסידות חב״ד.

מסופר כי בהיותו ילד בן ארבע או חמש, נכנס אל סבו, אדמו״ר הצמח צדק, ובכה: מדוע הקב״ה נגלה אל אברהם אבינו ואליו אינו נגלה?

תשובתו של אדמו״ר הצמח צדק הייתה: ״כשיהודי (צדיק) בן תשעים ותשע מחליט שעליו למול את עצמו, ראוי הוא שהקב״ה יתגלה אליו״.

אין זה רק סיפור על ילד השואף להתגלות אלוקית. הרבי שליט״א מלך המשיח מביא סיפור זה בשיחות הקשורות ליום הולדתו של אדמו״ר הרש״ב, ומלמד באמצעותו דרך יסודית בעבודת ה׳: לעולם אין להסתפק במצב הקיים.

להתקדם כל הזמן

גם יהודי צדיק, שכבר הגיע למדרגה גבוהה ביותר, צריך לחוש כי עדיין לא הגיע לשלמות. הוא בן תשעים ותשע, אך טרם הגיע למאה. עליו להמשיך להתייגע, להסיר את ההגבלות המעכבות אותו ולהכיר בכך שתמיד יש לאן להתעלות.

יהודי נדרש לקבל על עצמו שינוי מהותי, כזה שאינו מסתכם בתוספת קטנה בתוך מסגרת חייו הקיימת. עליו להיות מוכן להתאמץ, להתגבר על הרגלים ולפעול מתוך מסירות נפש. כך הוא פורץ את גבולותיו ומגיע למדרגות שלא היה יכול להגיע אליהן בכוחותיו הרגילים.

העולם כולו הולך ומתפתח ללא הרף. ממילא, מי שנשאר במקומו ואינו מתקדם, אינו באמת עומד במקום: כאשר העולם מתקדם והוא נותר מאחור, הרי הוא נסוג. הפתרון הוא הוספה מתמדת, בכמות ובאיכות. עוד לימוד תורה, עוד מצווה, עוד מעשה חסד, ובעיקר שינוי פנימי שמבטא את הרצון להתקרב אל הקב״ה ולהביא את העולם לשלמותו. כך מביאים את האור לעולם כולו, עד להתגלות הרבי שליט"א מלך המשיח בגאולה האמיתית והשלימה, ותיכף ומיד ממש.