• ב"ה ימות המשיח!
  • י"ד ניסן התשפ"ד (22.04.2024) פרשת מצורע

מצפה לבניין אריאל

הוא אחראי על מהפך תודעתי בקרב אלפים רבים, ובזכות פעילותו מושגי בית המקדש הפכו להיות מוחשיים ועכשוויים. אחרי שמאות אלפים ביקרו במכון המקדש, המייסד וראש מכון המקדש בירושלים, הרב ישראל אריאל, מציב את היעדים הבאים
מצפה לבניין אריאל
עדכונים שוטפים בערוץ הגאולה בטלגרם

ימי שלושת השבועות מביאים איתם את התופעה בה עם ישראל עסוק סביב ענייני בית המקדש. על פי קריאתו של הרבי שליט"א מלך המשיח, מתקיימים בימים אלו שיעורים בנושאים אלו בכל מקום, כשרבים מצלים את ההזדמנות להעמיק את הידע ובעיקר את המוכנות לקראת בנינו בקרוב ממש.

השנים האחרונות הביאו מהפכה של ממש בתחום זה. אם עד לפני כמה עשרות שנים, לא היתה מודעות מינימלית לנושאים הסבוכים, למראה המדויק של כלי המקדש, או לצורת הקרבת הקורבנות השונים, ואפילו מיקומי הלשכות השונות, כמו גם ההבדלים בין בתי המקדש, היו נחלתם של אי אלו מעיינים ולומדים בתוככי המשניות העוסקות בתחומים אלו, הרי שכיום אפילו ילדים רכים יצביעו ויזהו את הכלים לפי מראיהם, תוך שאלפים רבים כבר מגלים בקיאות מדהימה בפרטים השונים.

DSC04696

אחד מאותם אלו שחתום על הנחלת הידע בתחום, הוא הרב הגאון ישראל אריאל שליט"א, מייסד וראש "מכון המקדש" וראש ישיבת המקדש, שניאות להתראיין לעיתון 'הגאולה'.

הרב אריאל, כיום בשנות הגבורות לחייו, למד בישיבות הנחשבות ביותר של הזרם הדתי, היה ממשחררי הר הבית ומראשוני המגיעים לכותל המערבי עם שחרורו במלחמת ששת הימים, בעודו משרת כחייל בצנחנים. שימש כרבה של העיר ימית בסיני שמאוחר יותר נחרבה, ואף כרבה של המועצה האזורית עמק יזרעאל והמושב שדה יעקב.

בשנים האחרונות הוא התפרסם בעיקר בזכות מכון המקדש, על שלל מוצריו ובעיקר בקרב מאות האלפים שכבר ביקרו במכון הממוקם בעיר העתיקה, לא רחוק מהכותל המערבי ומקום המקדש. ההמונים המגיעים למקום, נחשפים לראשונה ליופיים של כלי המקדש, שחלקם שוחזרו בעבודת אמנות מדהימה, לא פחות משהם לומדים על תפקידם של הכלים השונים. אך אצל הרב אריאל אין זה לימוד גרידא, ולא ניסיון להתרפק על העבר, אלא הכל נעשה בראיה מעשית הרואה את בנין בית המקדש, בקרוב ממש, כך שלימוד וידע זה, יהפוך בקרוב מאוד לפרקטי ומוחשי.

***

הריאיון עמו נפתח דווקא בנושא זה.

הרב ב"ה פעיל הרבה שנים בנושא הטמעת נושא המקדש בכלל, על ידי מכון המקדש וכל שאר הרעיונות הלימודיים. האם אתה רואה שחל שינוי בעם ישראל בתחום זה במשך השנים?

תלוי כמובן באיזה 'מעגלים' מדובר. אפשר לומר שגם במעגל הרחוק ישנה התעוררות, אבל כשאני מדבר על המעגל הקרוב יותר, בלי ספק ישנה התקדמות.

נתחיל במערכת החינוכית, מה שנוסף עם צמיחת "מכון המקדש", היו שני דברים שהתחדשו. דבר ראשון זה התערוכה שיש עשרות אלפים שמגיעים מדי שנה לתערוכה, כיתות של בתי ספר, ישיבות, אולפנות, מוסדות חינוך ואנשים פרטיים. מדובר בעשרות אלפים מידי שנה, וגם מחו"ל, אז זה עצמו כבר כלי שקירב את נושא המקדש ללא מעט אנשים.

DSC04491

הדבר השני זה הפרסומים, במיוחד הפרסומים שיצאו בליווי תמונות וציורים, זה הנגיש את נושא המקדש. כי בלי ציורים זה היה נושא מופשט ואף אחד לא הבין על מה מדברים. במשך שנים ארוכות למדו אנשים את המשניות ללא שתהיה להם תפיסה של הכתוב, אבל אחרי שהוצאנו את המשניות על המסכתות פסחים, יומא וסוכה, מסכתות שלמות עם הסברים ותמונות, זה נכנס לבתי המדרש ולבתי הכנסת ואפילו (בעיקר) לבתי ספר ותלמודי תורה. 

כשאני הייתי בבית ספר, אפילו בישיבה, לא ידעתי בדיוק מה זה מסכת יומא, מה זה מסכת פסחים. היום ילדים בבית ספר יודעים יותר טוב מהרבה רבנים…

לדוגמא אפילו מסכת תענית ומסכת מידות, היו נחשבים לדברים מסובכים, מה זה בדיוק העזרה? וההיכל? והמזבח? וכל השאר… התמונות 'פתחו את הראש'. יצויין שהוצאנו גם עם חב"ד את הלכות בית הבחירה ברמב"ם, זה גם פרץ דרך להרבה אנשים.

DSC04529

העובדה היא שהרבה מוסדות פונים אלינו "אפשר להשתמש בתמונה הזאת, או בתמונה הזאת" אם זה בשיעורים, אם זה בהרצאות, אם זה בהוצאת חוברות וכדומה. אז זה בלי ספק הנגיש את נושא המקדש והעמיד אותו במעגלים שנקרא לזה - מתפללים בבתי הכנסת".

כל זה במעגלי 'מתפללי בתי הכנסת' כפי שהגדרת, אך כשאנו מדברים בקרב הציבור הכללי, האם גם שם יש שינוי?

אפשר לומר שגם בקרב הציבור הכללי יש שינוי. פעם נושא המקדש והר הבית בכללותו פחות עניין את הציבור, היום לפחות נפתח הויכוח, במיוחד סביב כל מה שמתחולל סביב הר הבית. במשאל שעשו בקרב הציבור שנשאל האם אתם בעד קיום תפילה - או כפי שזה נקרא בלשון החוק "קיום פולחן חופשי" - בהר הבית, ענו 75% ש"אנחנו בעד".

שלא נדבר על ה"קנאת סופרים תרבה חכמה". כידוע הרי כיום קיימים מכוני לימוד והסברה בנושא בקרב המגזרים של הציוניים הדתיים, החרדים, החב"דניקים, החסידים והליטאים. יש כאלה שאמרו "תשמע, מכון המקדש, זה קצת 'ציוני דתי'". אז התחילו לעשות חיקויים. עשו ספרות דומה, הציעו ציורים דומים.

DSC04585

ואתם רואים בזה דבר מבורך?

בוודאי. מה הבעיה? העיקר שנושא המקדש מתקדם.

לא רק זה. אנחנו התחלנו לעשות תרגילים - תרגיל של קרבן פסח, תרגיל של הקרבת התמיד, תרגיל של עשיית מנחות, כל מיני דברים (הכוונה לאירועי תרגול המוניים, בהם חווים המשתתפים את כל שלבי הקרבת הקרבן, בהמחשה מעשית - ב"פ). אז היו אנשים שזה לא כל כך הסתדר להם בווייז שלהם, אז הם התחילו לעשות גם פעולות דומות - התחילו להקים כוללים, שגם עושים תרגילים וכדומה. יפה מאוד. אז העיקר שהתודעה מתרחבת. זה עוד רחוק ממה שזה צריך להיות, אבל אין ספק שהרבה מאוד התקדם".

***

לא רבים יודעים זאת, אבל ביום שחרור הכותל והר הבית בשנת תשכ"ז, שליח הציבור של תפילת מנחה, אז בפעם הראשונה מזה שנים, ליד שריד בית מקדשנו, היה הרב ישראל אריאל. אני בוחר לשאול אותו האם לשחרור העיר העתיקה ושאר חלקי ארץ ישראל, במלחמת ששת הימים, יש חלק בשינוי המגמה הציבורית עליה הוא מצביע:

ציינת מקודם שבעבר הנושא לא היה במודעות. האם אפשר לתאר את שחרור ירושלים העתיקה על כל חלקיה, כנקודת מפנה בנושא זה?

אין שום ספק שלפני שחרור הר הבית, החלומות של הציבור הסתיימו בכותל, הר הבית לא היה בעברית. למרות שכל הספרות התורנית מלאה מזה, אבל זה לא היה מושג שמדברים עליו. החלום היה שנזכה להגיע לכותל.

לכן גם במלחמת ששת הימים לצערנו במקום לעשות בית המקדש, כמו שהיה עם החשמונאים ש"אחר כך באו בניך . . ופינו את היכלך…", רצו כולם אל הכותל.

DSC04626

המהפך הרציני הוא בהחלט מששת הימים, שהנושא של הר הבית עלה על השולחן. לפני כן זה אפילו לא היה על השולחן, זה לא היה במודעות, הכותל זה היה סוף העולם.

אני אביא דוגמא: מי שלומד בליל יום כיפור מסכת יומא, שאף אחד לא ידע כמובן, בלי התמונות, על מה מדובר. אז אתה שומע כהן גדול, לשכת כהן גדול, לשכת פלהדרין, הציבור היה קורא את זה כתרנגול בבני אדם, ככה היו מסתכלים על זה. היום זה לא ככה. היום מסכת יומא מסכת מאוד פופולארית, יודעים אותה, (אפילו שרים אותה, "מה נהדר היה כהן גדול"). אז יש בכל זאת דברים שהתחדשו, בלי שום ספק".

נשאלת השאלה, מדוע רק אז קרה השינוי. הלא לכאורה היה נדרש שליהודים תהיה מודעות לענייני בית המקדש גם לפני מלחמת ששת הימים. עם כל הקושי שבדבר, הייתה אמור להיות מודעות לנושא. מסכת יומא לא נכתבה רק אז, ובכל זאת נוצר שינוי בכללות בכל הנושא של בית המקדש דווקא בשנים האחרונות יותר.

זו בהחלט שאלה קשה. אבל בפועל המודעות גוברת ואת ההתקדמות בציבור אנחנו רואים גם בתערוכה אצלנו, באים אלינו גויים מכל העולם, לומדי התנ"ך מכל העולם. בארה"ב יש את מה שנקרא "חבורת התנ"ך", ובכלל יש מודעות לנושא התנ"ך בארצות רבות בעולם.

DSC04651

הם באים לתערוכה בעשרות אלפים בשנה, (עכשיו בגלל הקורונה הייתה קצת ירידה אבל עכשיו הם חוזרים), ויש להם שאלה אחת - מתי תבנו את המקדש? למה אתם לא בונים בית המקדש? אז גם המודעות של "מאמיני התנ"ך" גדילה, גם הם מצפים, גם שם יש תזוזה גדולה בעניין".

בנושא אחר, בתשעה באב אנחנו מציינים גם את היום שבו התחיל הגירוש של גוש קטיף וצפון השומרון. הרב היה הרב של ימית. איך הרב רואה כיום את כל נושא הגירוש ותוצאותיו?

בשביל זה יש לנו גמרא מפורשת במסכת ברכות בפרק הרואה שם נאמר כי רב הונא ורב חסדא הלכו בדרך, ופתאום רב חסדא התחיל להיאנח. שואל אותו רב הונא על מה אתה מתאנח? אומר לו תשמע אתה לא רואה פה איזו חורבה גדולה של שרידים של בניין גדול? על זה אני בוכה. אומר לו מה הבכייה? אומר לו שם היו תנורים, והיו מחלקים שם לחם מ-60 תנורים לעניים, היו באים מכל הסביבה כולה. מקום שכולו צדקה - נחרב, אז איך אני לא אתאנח. אמר לו רב הונא תדע לך, שמיום חורבן בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהם של צדיקים שיחרבו. ולמה? "דיו לעבד שיהא כרבו". כלומר, העבד לא יכול לדור בבית אם לרב אין בית. להקב"ה אין בית, נהרס, ואתה רוצה לגור בבית יפה? אז לכן בתיהם של צדיקים נחרבים, כדי להזכיר לנו שצריך לבנות את הבית של הקב"ה.

DSC04536

הנס הגדול של ששת הימים, כל העולם כולו מחא כפיים, כל כדור הארץ. וזו הייתה שמחה לא רק ליהודים, אפילו הגויים ראו פה הזדמנות לשינוי. אבל לא השכלנו לנצל את ההזדמנות ובמקום לכונן את ירושלים פנו רבים לבנות את… סיני. אז מה אתם חושבים? אני אהיה בלי בית ואתם תגורו שם בוילות יפות? אז הורסים את סיני, ואת גוש קטיף, ואת חומש. ה' ישמרנו. זה קשור אחד בשני. המקדש והארץ קשורים אחד בשני. ואם אין בניין להקב"ה, אז גם הבניינים שלנו בסכנה, לצערנו. ה' ישמרנו.

אם כך, הבה ונחזור לנושא המרכזי שלנו, והוא בית המקדש. אחרי כל השנים שאתם מתעסקים בנושא הלימוד - האם יש עוד מה להרחיב בנושא? האם יש למכון המקדש עוד תוכניות לעתיד?

השבת קראנו את פרשת פנחס, שם יש את כל הקרבנות - קרבן התמיד, קרבן מוסף, קרבן ראש חודש, פסח, שבועות, סוכות וכו'. אז זה עבר ליד האוזניים. אך זה לא צריך להיות כך, הלא זו תורה שאנחנו קיבלנו בהר סיני, אמרנו נעשה ונשמע, ולא ייתכן שהתורה הזאת לא נלמדת בצורה מעשית.

אז ברור שכדי שזה יהיה - "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה". בלי שיהיה לימוד ויגיעה לא תבוא העשייה. ככל שנלמד ונדע יותר, אז גם הציבור כולו יבין שזו תורה ככל התורה, זה 200 מצוות, שליש ממצוות התורה, שמתקיימות בהר הבית, ולא ייתכן שאנחנו נזניח שליש ממצוות התורה.

DSC04687

צריך להבין את החיוניות של המצוות הללו. על העבודה העולם עומד, ואם אין עבודה אז העולם מתערער. אם רואים מלחמות בין פה לשם אז משהו כנראה מעורער, וזה הכל מתחיל מפה. צריך שיהיה ברור פה שמה שצריך זה להוסיף לימוד וידיעה, ואף לעשות עד היכן שידינו מגעת.

למשל, אנו עובדים כרגע על פרויקט של פרה אדומה, יש לנו פרות אדומות בגולן, (לצערנו לא מספיק "מהודרות", נקרא לזה ככה. יש לנו כרגע אפשרות לייבא ארצה פרות אדומות אדומות). יצא לאחרונה שולחן ערוך של פרה אדומה, כל ההלכות - איך בדיוק לעשות, איך הצבע, ומאיזה מקום שורפים את הפרה בהר המשחה ובהר הזיתים, כל ההלכות כולן, הוציא את זה הבן שלי, הרב עזריה אריאל.

בשריפה של הפרה צריך לשים גם כן תולעת שני ועץ ארז. אז צריך ללמוד איך לעשות את זה. כאן נכנסים לתמונה תלמידי "ישיבת המקדש", יצאו נערים ללקט את התולעת שני באזורים מסוימים של הארץ (אותה אפשר למצוא רק שבועיים-שלושה בשנה, בתקופה זו), וחזרו לישיבה, לקחו צמר, טוו, ועשו בתוך התמיסה, עשו תולעת שני. זה לא בא לבד, זה גם משהו מקצועי. אמנם לגלות את התולעת שני ולצבוע אותה, זה רק פרט קטן, אבל כל מערכת המצוות של המקדש זו מערכת אדירה.

DSC04593

יש גם את נושא התכלת, שגם את זה צריך לפתור. כל מיני שאלות שאנחנו צריכים להחיות מחדש. הייתה גלות של אלפיים שנה, וצריך להחיות מחדש, זה לא יבוא לבד.

אני רוצה לשאול לגבי תכניות לימודים לבתי הספר. הרב ציין פה דבר מדהים לגבי התלמידים שלכם שברוך ה' שוקדים באופן מפעים בנושאים אלו. אך נשאלת השאלה - מה עם הציבור הרחב שזקוק ללמוד תכנים אלו?

יש הרצאות, ויש כאלו שמגיעים לקבל אצלנו הרצאות. אבל גם כיתה שמגיעה לפה לחצי שעה-שלושת רבעי שעה, זה אמנם יפה מאוד, אבל זה רק טיפה בים. להביא למודעות זו קביעות, קביעות בלימוד. זה ים שלם. מתוך שישה סדרי הש"ס ישנם שני סדרים - סדר קדשים וסדר טהרות שעוסקים בזה, כך גם ברמב"ם, שליש בערך מהרמב"ם.

DSC04560

אם לומדים את זה ויודעים את זה ומשננים את זה - רק ככה זה יחזור ויחיה. זה "מת מצווה" שמצווה להחיות אותו מחדש אחרי אלפיים שנה.

אפריז ואומר: ייתכן שמישהו ירצה לבנות. אבל ללמוד זה השינוי הגדול. בתשעה באב אסור ללמוד תורה, צריך ללמוד דברים עצובים וקינות וכל השאר. אבל אם אנחנו באמת רוצים לבנות מקדש, אז היה צריך לפחות לקבוע את היום הזה, תשעה באב, ליום של לימוד, למשל של הלכות בית הבחירה ברמב"ם.

כל מה שקבעו שלא ללמוד זה בגלל שאנחנו באמת בחורבן, בגלות. כיום אתה בא אל הכותל? מאחורי הכותל יש הר הבית. מה אתה בוכה? מה אתה עושה שזה יחזור? לפחות תלמד.

אגב, הקינות מנוסחות באופן קצת קשה, כמו כל הפיוטים, אבל יש שם את כל מסכת מידות, כל מסכת תמיד, הכל נמצא בתוך הקינות. אז אל תבכה את זה, תלמד את זה. יש שם למשל תיאור, פיוט שלם על משמרות הכהונה, יש פיוט שלם על הכלים, על השולחן ועל המנורה. אבל שוב, במקום ללמוד את זה, אנשים 'מריצים' את זה כמו כלום, אבל מי שכתב את זה הבין שזה גם חומר לידיעה, ללימוד, לא רק לבכייה. הבכייה הזאת נועדה כהכנה לזה שאנחנו "אה, למדתי על המנורה? למדתי על משמרות הכהונה? אה אז צריך להקים את זה". זה לא רק בכייה על מה שהיה, זה לימוד לקראת מה שצריך להיות בעתיד. צריך לעשות איזשהו מהפך.

DSC04545

הייתי מעיר עוד דבר. אם מותר לי לומר, אני לא מומחה גדול, לא עשיתי סקר גדול, אבל כיוון שאני נמצא סמוך לכותל, בעיר העתיקה, אני רואה את השינוי. רבותי, אם אנחנו לא נבנה את עצמנו נכון מחדש, כעם שחזר לירושלים, יתפתח פה דבר מאוד לא רצוי. למה אני אומר זאת? דבר ראשון מי שמכיר את מה שקורה בבתי הכנסת, אם אני מרגיש נכון, אז כיום אפשר לראות שאנשים מצביעים ברגליים - אתה רואה ציבור שהולך ופוחת מאמירת הקינות. למה? אי אפשר לכפות על הציבור לבכות בשעה שהוא מרגיש שחזרנו למציאות חדשה.

אני לא יכול לבוא אל הכותל, לראות פרוז'קטורים, לראות אלפי אנשים - ולהתחיל לבכות. על מה אתה בוכה? אתה רואה פה כמעט עלייה לרגל. אז מה קורה? שים לב, וזה קורה כבר כמה שנים - כבר כמה שנים שבליל תשעה באב פתאום נפתחים מעגלים בכותל ושרים. שרים! רק מה? לא סתם שרים שירים מהרחוב. שרים שירי קודש, שירי ירושלים. אבל אנשים קמים מהרצפה ושרים, ואפילו רוקדים. לא ריקוד של שמחת תורה, ברוך ה', אבל זה ריקוד של דביקות וקדושה, מתוך שירי ירושלים. וכל זה מדוע? כי כאשר רואים את הפרוז'קטורים דולקים, כאשר אתה רואה את כל הקהל, אתה לא יכול סתם לשבת על הרצפה.

DSC04554

המצוות שבמקדש זה לא איזה מת שמתאבלים עליו, המצוות הן חיות, "כי הם חיינו ואורך ימינו", אנחנו רוצים להחיות אותן. אז אי אפשר לבכות על זה כמת שעבר זמנו וכאילו משתכח מן העולם. "גזירה נגזרה על המת שישתכח מן העולם", פה זה מצווה חיה, שקוראים אותה, לומדים אותה. אז לכן פה מוכרחים לעשות איזשהו מהפך שהופך את התשעה באב לא רק כאיזה יום בכייה כמו שהיה לנו כשיהודי היה בפולין, במרוקו, בתימן או בסיביר. באנו לארץ, אז צריכים להסתכל קדימה. אז איך הופכים את התשעה באב כיום הכנה לבניין הבית. מחורבן לבניין!

חייבים לציין בנושא הזה את הקריאה של הרבי שליט"א מלך המשיח שילמדו את הלכות בית הבחירה בימי שלושת השבועות, הרב בוודאי מכיר את הקריאה הזו…

כן כן, ודאי בהחלט. אנחנו עוברים מהרצאה להרצאה. לא רק זה. יש היום מרצים שלקחו את החומרים שלנו ומרצים, ב"ה.

DSC04552

זה הרי ממש מהפך ביחס של עם ישראל לשלושת השבועות כזמן מעצים לבניית בית המקדש…

הלוואי שעם ישראל היה יודע וקובע עיתים לתורה בנושא זה והיה לו את הידע כפי שיש לחב"דניקים ולכל הסובבים אותם סביב נושא המקדש. בלי שום ספק. בלי שום ספק, מהבחינה הזאת זה מהפך חשוב מאוד!

מעבר לכל הפעולות שאתם כבר עושים, מה התוכניות לעתיד של מכון המקדש מבחינת ההתפתחות וההתרחבות של הפעולות?

דבר ראשון יש לנו כיום את "ישיבת המקדש" שאנחנו מקווים שתלך ותתרחב, וזה העתיד של הפעילות בתחום. בישיבה זו יש כיום ב"ה אברכים, ויש בחורים צעירים…

מה הרעיון שמאחורי ישיבת המקדש? התרגלנו לשמוע על 'מכון המקדש', אבל לשם מה צריך את 'ישיבת המקדש'? מה מטרתה?

ישיבת המקדש היא "הזרוע המבצעית" של המכון. המכון הוא יותר מכון מחקר, אבל התלמידים ממלאים את הצורך המעשי. כפי שתיארתי - צריך לצאת לשטח כדי לעשות ניסויים, לדוגמא של תולעת שני.

DSC04516

למשל, עשו ניסוי של שריפת הפרה. המשנה מונה עצים מסוימים שמשתמשים בהם להכנת האפר. למה? כי כדי שיצא האפר הנכון צריך שיצא דווקא מהעצים האלו והאלו, עץ תאנה ועוד כמה. אז הלכו ועשו ניסוי בשטח. לקחו איזו פרה אדומה, שהייתה חולה וכדומה, שרפו אותה עם העצים הנכונים כדי לדעת איך אחר כך אוספים את האפר ואיך כותשים את העצמות ואת האפר עד כדי שזה נהיה אפר פרה אדומה מתאים. תוך כדי לימוד מעשי זה, אף מצאנו שיש שעושים איזו גת מסוימת, מין בור גדול ששם זה נשרף. אז זה ניסוי שאנשים צריכים לעשות אותו.

כאמור, התלמידים הם הזרוע הביצועית. אבל הם לא סתם עושים את זה. הכל מתוך לימוד מעמיק ביותר במסכת יומא ובמסכת פסחים, אותם הם לומדים לעומק, וכל דבר נלמד הלכה למעשה. אם לומדים מסכת פסחים, אז עולות השאלות הנכונות, לדוגמא: כמה אנשים יכולים להיכנס לעזרה, ואיך זה מתבצע עם שלוש כיתות שנכנסות לעזרה, ואיך בדיוק צולים את הכבש, איך עושים כבש שלם והאם אפשר לעשות את זה היום בתנורים חשמליים. שאלות ממשיות שעולות על הפרק.

DSC04564

זה לא יבוא רק על ידי איזה חוקר באוניברסיטה, זה חייב להיות אנשים שחיים את המסכת הזאת, מעלים את השאלות וגם עושים את הניסויים. כך שהישיבה היא חלק מהפעילות הכללית שלשמה הוקם המכון.

אנו צריכים כיום יותר יודעי מקדש. כמו אנשי חב"ד שמקדישים במיוחד בימים אלו כדי ללמוד ולדעת יותר את העניין של הלכות בית הבחירה. יש צורך להרחיב את הידע במסכתות כמו פסחים, יומא, זבחים ותמיד.

למשל למדנו ואף עשינו ניסויים איך עושים את העומר. התלמידים יצאו לשדה וקצרו את השעורה, לאחר מכן צריך לנפות את זה ב- 13 נפה, ולקלות את זה. כשאתה קורא את זה במשנה אז הכל נשמע פשוט, אבל בשטח זה לא עובד ככה. בשטח אתה מתחיל להבין שזה מסובך, ואתה צריך לתרגל נכון, אחרת זה לא יהיה. 

אז התלמידים של "ישיבת המקדש" הם הזרוע הביצועית שגם לומדת את העניין וגם עושה את הניסויים בשטח.

DSC04484

נגיד אם עושים מנחות, אז כל אחד קורא - כיצד עושים לחם הפנים. אפילו אישה רגילה, כדי לאפות עוגה הולכת לשאול את השכנה וזה לפעמים מצליח ולפעמים לא מצליח. אבל פה זה הרבה יותר מסובך. מאיזו חיטה עושים ואיזו שעורה עושים ובאיזה תנור אופים, ואיך עושים שזה לא יהיה חמץ. את לחם הפנים צריך לאפות שנים עשר לחמים בעובי טפח עם צורה מסוימת וזה צריך להחזיק שבוע שלם ולא להתעפש.

יש כל מיני סוגים של חיטה בעולם, אז הם עשו מאיזו חיטה שיש לה כח עמידה לתקופה יותר ארוכה. כל דבר כזה לא בא לבד. אז לכל מי שמצפה לביאת המשיח, המשיח יבוא אלינו בתביעה - למה לא למדתם? למה לא עשיתם? אנשים חושבים שהמשיח יחלק מתנות. כתוב שהמשיח יכוף כל ישראל ויחזק את בדקה של התורה. יעמיד אותנו בשורה - למה לא עשיתם, למה לא הכנתם, למה לא למדתם? אז צריך להתכונן.

DSC04542

הישיבה היא בירושלים, ברובע היהודי, כמה תלמידים יש בישיבה?

כן, ברובע היהודי. מדובר בכעשרים תלמידים. זה לא הרבה תלמידים, אבל מטבע הדברים אנחנו מצפים להרבה יותר. חלק זה אברכים, חלק צעירים. זו ישיבה צעירה, עוד בתחילתה, אבל צריך שיהיו אלפים, אלפי לומדים. החפץ חיים בזמנו, הוא זה שחידש את לימודי המקדש בתוככי הישיבות, וגם כתב את הספר ליקוטי הלכות.

כשאני משדל אנשים ללמוד אני אומר: מה אתם חושבים, כשיבנו את המקדש, את מי ישאלו, את הרבנים? הרבנים למדו אורח חיים, יורה דעה, הם לא הבינו את ההלכות שבמקדש. אז צריך לגדל את הידענים של המקדש. צריך לעשות את זה, זה לא בא לבד. תורה היא וצריכה לימוד, זה לא בא באקראי, זה צריך להיות מקצועי, כמו בכל דבר אחר. יש אנשי מקצוע בהלכות שבת, ויש אנשי מקצוע בהלכות גיור, ויש בהלכות נידה, אז צריך שיהיו אנשי מקצוע בענייני המקדש. זה לא בא לבד. אז צריך להקים ישיבה שלא לומדים רק את הדף היומי או משהו שטחי, אלא באים להתמקצע בזה. זה אחד התפקידים שאנחנו רואים לעצמנו".

נאחל לרב לזכות ולראות בבנין הבית, בקרוב ממש, יחד עם כל עם ישראל, בהתגלות הרבי שליט"א מלך המשיח תיכף ומיד ממש.

״העם הנבחר ידע להיות העם הבוחר״

אור לגויים | שגריר ישראל באו״ם בריאיון מיוחד

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...