מי הראש שלנו? // טור דעה נוקב

חסידים מהמבוגרים שבינינו מספרים שכאשר הרבי שליט"א מלך המשיח הורה לצאת ל"מבצע תפילין", לא במהרה ובקלות כולם התייצבו בקניונים והציעו ליהודים לקיים את המצווה. אז הדבר היה נחשב להתנהגות קיצונית ומוזרה. ברבות השנים "מבצע תפילין" הפך לדבר רגיל ומוכר, אהוד ומקובל, וכיום כבר לא קיים קושי רב לקחת זוג תפילין ולצאת אל העם.

נראה כי מבצע אחר של הרבי שליט"א מלך המשיח, נושא עליו דיבר הרבי עשרות פעמים בכאב ובתוקף, לא זכה להיקלט בתוכנו ולהפוך לדבר של הרגל. לא מתוך זלזול חלילה, אלא אולי מתוך קושי, בלבול, ואפילו עייפות.

הנושא של שלימות הארץ וביטחון עם ישראל קיבל מעט "תדמית" של ילד חורג ולא רצוי.

גם אם בתחילה יהיה קשה להודות בכך, הרי שאם נצייר את פני קודשו של הרבי שליט"א מלך המשיח ונעמיד למולנו את הדיווחים אודות המציאות בארץ הקודש – קשה להאמין שרצונו הקדוש הוא אדישות.

ואף־על־פי־כן, בפועל, קולות אחרים ממלאים את האוזניים והלב: פרשנויות, נרטיבים, ואידיאולוגיות — שלא תמיד עומדות בקו אחד עם דברי נביא הדור. וגם אני, בתוך זה, מוצא את עצמי לא פעם נגרר אחרי הכותרות והקולות השולטים.

גם בימי הזוהר של מנחם בגין הנערץ – כאשר הרבה יהודים טובים תלו בו את עיניהם כמנהיג גדול וישר שנרדף על ידי השמאל – הרבי מלך המשיח דיבר שוב ושוב באריכות ובחריפות נגד מדיניות שלא הולכת בקו אחד עם תורתנו הקדושה.

אילו כלי התקשורת הימניים הקיימים היום היו פעילים בתקופת הסכמי "קעמפ דיויד" הם היו מצדדים במנהיג הליכוד המביא “שלום היסטורי”. אך השולחן ערוך הוא הקו המנחה של הרבי והשקפת התורה על נושאים אקטואליים לא נדחתה לעולם הצידה, גם כשהם סותרים מדיניות של ממשלת "ימין-חרדים" ו"שלומי אמוני ישראל".

הניסיון, להיצמד לדבריו הקדושים של נשיאינו אל מול שטף מתמשך של דברי המכרים וה"שותפים לדרך", הוא ניסיון אדיר.

עם התפתחות הטכנולוגיה וחדירתה לשורותנו – התרגלנו להיות אוהדים של מובילי דעת קהל ומנהיגים דגולים ולא הרגשנו כיצד הנאמנות אליהם וההערצה אליהם נוגסת בהתבטלות החסידית אל דבריו של מנהיג ישראל.

ודבריו חיים וקיימים!

מדהים וכואב לראות את הדיווחים על כך שערביי יהודה ושומרון מתכוננים לקראת פשיטה על שכניהם היהודיים בישובי יו"ש ובקו התפר, ובו בזמן לחוש שיח ציבורי שקט, כמעט אדיש.

מי היה מאמין שבעת מסירת רצועת עזה לגרועים שבשונאינו – תשרור שתיקה עמוקה כל־כך בתוך מחננו.

האם זהו רצונו של הרבי שליט"א, שלא נקים כל זעקה לנוכח הזרמת הסיוע לאויב העזתי.

היתכן שאנו, לומדי השיחות על שלימות הארץ וביטחון עם ישראל, נמשיך הלאה כרגיל לנוכח הדיווחים על אוטוסטרדות הרחפנים שמחמשים את ערביי ארץ ישראל במאות אלפי נשקים.

ואולי הבעיה (והלימוד זכות) היא שהתקשורת ממנה אנו ניזונים לא מעמידה ב"כותרות הראשיות" את הידיעות הנוגעות לביטחונם של יושבי הארץ. וממילא התודעה מתקהה.

כשם שבשנות הלמדים והממים, עיתונאים רבים וטובים לא הבינו מדוע הרבי מליובאוויטש צועק שוב ושוב על ענייני מסירת שטחים וההימנעות מלצאת ב"כלי זיין" על הנכרים הצרים עלינו – בדיוק כך, גם כיום, קיים פער בין דעתו הקדושה של הרבי לאידיאולוגיה שבראש מעייניהם של אנשי הימין.

הקריאה "אין לנו אלא דברי בן עמרם" אקטואלית יותר מתמיד, כאשר כתבי השטח ואנשי ההתיישבות מספרים שבכל יום שטחים בלב ארצנו עוברים לידיהם של המחבלים המשתלטים עליהם באופן שיטתי כשמטרתם המוצהרת היא הקמת מדינה פלסטינית, בעוד סדר היום הציבורי ב"מחנה שלנו" עסוק בעניינים אחרים.

סביר שחלק מהקוראים כלל אינם מודעים למה שמתרחש. לא באשמתם. גם כלי תקשורת חב״דיים, מתוך שיקולים מובנים של אחדות וזהירות, ממעטים לעסוק בנושאים הללו. גם אני הייתי חושש להיות מהעומדים בשער ומרעישים אודות פעולות הפוגעות בשלימות הארץ וביטחונה.

טמאו את היכל קודשך

אחת ההנחות שהשתרשו בינינו היא הזיהוי האוטומטי:

“שלימות הארץ” פירושה שלטון הימין, ו“ביטחון ישראל” מתורגם לעמידה מול השמאל.

אלא שהנחה זו אינה עולה בקנה אחד עם עשרות שיחות של הרבי שליט"א מלך המשיח, שבהן דיבר נגד מסירת שטחים גם בידי ממשלות ימין, ונגד מדיניות שמפקירה ביטחון — גם כשהיא עטופה בדגלים לאומיים.

השאלה הפשוטה — האם מוסרים שטחים או לא, האם שומרים על חיי יהודים או לא — היטשטשה בתוך המאבקים בין המחנות הפוליטיים.

נוצר פחד לדבר בגלוי, פחד להעביר ביקורת, שמא תתפרש כפגיעה ב“מחנה”.

וכך, בחסות מאבקי זהות והפחד מהשמאל, נוצר כמעט איסור לא כתוב לזעוק על פיקוח נפש — גם כשהוא נוגע בנושאים שהם ציפור נפשו של הרבי שליט"א מלך המשיח.

והיצר הבוער סביב ההתרחשויות האקטואליות וההטפות התקשורת – מקשה ביותר להתייחס ברצינות הראויה לסכנות הרובצות לפתחינו ודאי כשהדברים נעשים בידי ממשלה שנתפסת אצלנו כ’שלנו’.

מה חשוב לרבי?!

איש לא מתכוון לרגע להתעלם או להמעיט בדברים הטובים שהממשלה הזאת עושה. אין צורך לשנן זאת כי הדברים זוכים ממילא לבמה רחבה.

אין צורך לשוב ולהזהיר מפני שלטון המשפטנים והגנרלים — הנושאים הללו מושמעים חדשות לבקרים ונזכרים בשיחות חברים.

ודאי שהניסים והנפלאות הגלויים ניצבים מול עיני כולם ומעודדים להודות לה' ולדבוק בתורתו.

אך הזלזול שפשה בנו לדרישה שלא לוותר על אף שעל, ודאי לא על שטחים ענקיים, היא דורשת חשבון נפש דחוף.

האדישות לידיעות הנוגעות להלכה בשולחן ערוך בהלכות שבת סימן שכ"ט, אודותיה עורר הרבי אין ספור פעמים, היא נגע נוראי המצריך זעזוע ובדק בית.

דווקא בקרב שכבות מסוימות בציבור ירא השם ואוהב ישראל קיימת התעוררות משמעותית סביב הסכנות הביטחוניות. שרים וחברי כנסת, ראשי רשויות וארגוני מחקר מזהירים שוב ושוב מפני מדינה פלסטינית המוקמת בפועל ונוגסת בעוד ועוד שטחים שפעם היו בידנו.

תופעת הברחות הנשקים באמצעות רחפנים ממצרים וירדן הפעילה צופרים אצל ארגונים ופעילים לא מעטים.

ודווקא בקרבנו רבה העזובה ולא פעם שורר שקט. אולי, כאמור, מתוך הזדהות יתר עם “המחנה”, עד שהעיקר נדחק הצידה.

סוף דבר – את האלוקים ירא

מעבר לכך שענייני שלימות הארץ נוגעים בנפשו של רבינו נשיאינו, היכולת שלנו כחסידי חב"ד להשפיע ולשנות את המצב היא רבה ומשמעותית.

אך כשמקבלי ההחלטות רואים את רמת האכפתיות שלנו – הם יודעים שאפשר להמשיך לפעול בניגוד לדעת התורה.

ואולי הצעד הראשון איננו מעשה חיצוני כלל, אלא חזרה פשוטה לשיחות עצמן.

לפתוח שוב, בלי פילטרים ובלי תיווך, את דברי הרבי על שלימות הארץ וביטחון ישראל;

ללמוד, להזכיר, ולתת להם מקום בשיח שלנו — גם כשהם אינם מתיישבים עם הקו המקובל.

יהי רצון שנתנהג יותר באופן גאולתי, באופן של חי וקיים – נתעורר בחיות מחודשת סביב העובדה שמשה אמת ותורתו אמת ואין לנו אלא דברי בן עמרם, נתרענן ונלמד שוב את דבריו הקדושים והוראותיו הנוקבות של מלך המשיח ונתמסר לרצונו הקדוש בביטול ובקבלת מלכותו. 

ואיש רעהו יעזורו ולאחיו יאמר: חזק חזק ונתחזק! יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!