בקרוב: מפסיקים את החגיגה

בקרוב מאוד עומד להשתנות לוח החופשות של הילדים שלכם. בתי הספר יעבדו בימים שבהם לא היינו רגילים לכך. כל לוח השנה היהודי שהכרנו, ישתנה לבלי היכר. וזה ממש מוזר, אבל כל החגים עומדים להתבטל.

הגאולה מתקרבת בצעדי ענק, מלך המשיח עומד להגיע ולגאול את כל עם ישראל. השלכות רבות יש למצב החדש על שגרת החיים שלנו, אבל בחודש אדר ניתן להפנות את הזרקור לעובדה מעניינת אותה מספרים לנו חכמינו: כל חגי ישראל עומדים להתבטל בגאולה.

זה לא נשמע חיובי כל-כך, לא ממש מסתדר עם האופי השמח והעליז של הגאולה המדוברת. אך יש לכך סיבה פשוטה, האור והקדושה שנרגיש ממש עוד מעט, בגאולה השלימה, יהפכו כל יום לחג של ממש!

נכון, אנו נמשיך לציין את החגים, לקיים את המצווה שבהם ולזכור את שקרה בהם. אך היחס שלנו למעלת הימים הללו ישתנה מאוד. התלמוד מכנה את שימת הלב שלנו לימים הללו כ"נר בשעות הצהריים" - אורו הגדול עדיין קיים, אך איננו בולט ודומיננטי כפי שהוא יכול להיות בשעות הלילה.

אך יש יוצא מן הכלל אחד: חג הפורים, לא יתבטל גם בגאולה. העידן שעומד מעבר לפתח, מציב בפנינו עולם חגיגי וקדוש, עולם בו מרגישים את הבורא בכל רגע, אך פורים עדיין ישמור על מעמדו כיום נעלה ומיוחד - חג אמיתי. סיבה למסיבה.

הדבר נשמע מרתק במיוחד: מדוע דווקא חג הפורים זכה להישאר ולעמוד איתן, ולשמש כיום משמעותי גם בתוך החג הענק - הגאולה השלימה?

סוגי האור

התשובה לכך היא לוגית לחלוטין. הסיבה להיטמעות אור הקדושה של החגים בתור האור הגדול שישרור בעולם בעידן הגאולה, היא ההבדלים בין סוגי התגלות הבורא.

חגי ישראל, כל אחד לפי מהותו ומשמעותו, מבטאים סוגים שונים של גילוי הבורא בעולם. כל סוג הוא גילוי נעלה ומיוחד, אך הוא מבטא סוג מסויים של גילוי. בפסח אנו חווים את תחושת הבורא באופן מסויים, בשבועות בצורה שונה, ובחג הסוכות בסגנון אחר.

החגים מביאים עבורנו את תחושת מציאותו של הבורא, כפי שהיא מתורגמת באופנים שונים עבורנו, אנשים חומריים וגשמיים.

הגאולה משנה את אופן הגילוי, היא איננה מתנהלת עוד ברמות שונות של גילוי, אלא נותנת לנו את תחושת הבורא ללא שום תרגום או צמצום לקטגוריה מסויימת. האור האלוקי של הגאולה, הוא מציאות הבורא בעצמו. ללא תרגומים, ללא סגנונות, ללא התאמות.

הבורא בכבודו ובעצמו שוכן ומורגש בעולם ללא מניעות.

החלטה לא הגיונית

ופורים, הוא בדיוק סיפור כזה. עם ישראל בזמן גזירת המן, עמד בפני ברירה של ממש. בידם היה לעזוב את דתם ובכך הם היו ניצלים מגזירת ההשמדה.

במקום לצעוד במודע להכחדתם, היה מצופה מהם לכאורה להודיע על עזיבת העם היהודי, וכך מיליוני יהודים היו ניצלים באופן מיידי.

אך היהודים לא בחרו באפשרות הקלה הזו. כנגד כל היגיון, כנגד כל כלל, הם החליטו שהם לא עוזבים את יהדותם. שום סוג של הארה אלוקית לא יכול להביא אדם להחלטה כזו.

זו החלטה שלא מגיעה מאהבה, וגם לא מגיעה מיראה, זו בחירה שנובעת רק מאחדות מוחלטת של היהודי עם הבורא, מתחושת המחליט שהוא ואלוקים הם למעשה מציאות אחת.

זו בדיוק ההארה של הגאולה, הארה של הבורא בעצמו, ללא השלכות או צמצומים לפרטים. לכן זכה פורים, להיות חג גאולתי. גם בגאולה ראוי לציין יום מיוחד שכזה - היום בו גילינו לעולם וגם לעצמנו, שאנחנו והבורא זו מציאות אחת.