• ב"ה ימות המשיח!
  • י"ח אדר ב' התשפ"ד (28.03.2024) פרשת צו

נשים מגשם, גברים מרוח

מאז ומתמיד נראה היה שגברים נוטים לרוחניות ונשים מחוברות יותר לגשמיות. ואכן, למרבית הגברים פחות אכפת מהמראה החיצוני שלהם, לעומת נשים והחשיבות שהן נותנות לחומר • בקרוב מאוד, המבט השטחי שלנו עומד לקבל סוויצ' משמעותי • מעלת הנשים על הגברים, מעלת הגוף על הנשמה!
נשים מגשם, גברים מרוח
העיקר זה להניח בפועל (צילום: menachem weinreb)
כל הידיעות מאתר הגאולה אצלכם בואצאפ

בזוהר כתוב ששרה רומזת לגוף ואברהם לנשמה. 

פירוש צריך להיות עיקבי ותואם לאורך כל התורה. ולכאורה, שואל הרבי שליט"א מלך המשיח (בשיחת ש"פ חיי-שרה ה'תשי"א), איך נפרש לפי זה מה שנאמר לאברהם "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה"? - האם על הנשמה הרוחנית לשמוע בקול הגוף המגושם?!

נקדים ונבאר את הפסוק "כי תראה חמור שונאך" (שמות כג, ה). הפירוש הפשטני מדבר על אדם שנתקל בשונאו התקוע עם חמור הרובץ מכובד המשא ועלול לחשוב - 'מגיע לו, לא אעזור לו!', אולם התורה מצווה אותו לעזור לשונאו ולהרים יחד את החמור המפונצ'ר. 

אך הבעש"ט בפירושו מדבר על העבודה עם הגוף ושופך אור על השאלה ששאלנו:

"כי תראה חמור" – כשתעייני היטב בחומר שלך, בגוף, תראי – "שונאך" – שהוא שונא ת'נשמה המתגעגעת לאלוקות ורוחניות, שכן, בתחילת החיים ובתחילת העבודה, שונאים הגוף והנשמה זה את זו, "רובץ תחת משאו" – "משא" הכוונה לעול התורה והמצוות, ומשא זה הוא "משאו" - המשא שלו, שלכן ניתנו המצוות דווקא לנשמות בגופים, כי הכוונה בבריאה היא זיכוך הגוף, ואף־על־פי־כן, עול זה נחשב אצלו ל"משא", ואינו חפץ בכך, ובמילא "רובץ תחת משאו", "וחדלת מעזוב לו" – יכולה הינך לחשוב שמכיון שהגוף "רובץ תחת משאו", אז תתעסקי בעבודה השייכת לנשמה, ואילו את הגוף 'תשברי' על־ידי צומות וסגפנות – על זה נאמר:  "עזוב תעזוב עמו" – כי צריכים לברר ולזכך את הגוף דווקא! 

והפואנטה:

בנוסף לזה שהמצוות ניתנו דווקא לנשמות בגופים, גם המצוות עצמן "התלבשו" בדברים גשמיים דוקא.

זה מודגש בחשיבות המעשה לעומת הכוונה – שהעיקר זה המעשה הגשמי של המצוה, שלכן, אפילו אם אדם כיוון את כל כוונות התפילין, אך לא הניח בפועל, לא קיים את המצוה! ומצד שני, אם הניח טכנית תפילין מבלי להתכוון - אפילו שחסרה הכוונה, תכל'ס, המצוה קוימה.

לקראת ברית המילה של נכד "הצמח-צדק", התלבטו בין שני מוהלים: האחד הי' מבוגר, ידען בקבלה, והשני הי' צעיר, מומחה בתחום המילה, אבל פשוט בהרבה. ה"צמח-צדק" הורה לקחת את הצעיר, באמרו, שהעיקר זה החיתוך, הפעולה בגשמיות.

את מרכזיות הגוף מוצאות אנו לא רק במצוות מעשיות, אלא גם במצוות שהן 'חובת הלבבות', כאהבת ויראת ה', או חובת המוח – שעליהן להיות מורגשות פיזית בבשר הגשמי של הלב והמוח.

ויותר מזה: כמו שבגשמיות "שמועה טובה תדשן עצם", כמסופר בגמרא ששמיעת בשורה טובה גרמה לשינוי פיזי עד שנוצר קושי בהורדת נעל מפני התרחבות העצם! כך צריך־להיות גם באהבת ה', שהתחושה של ״קרבת אלוקים לי טוב", תהיה ניכרת גם גופנית וכך גם ביראת ה'.

דוגמא לכך ראינו אצל מייסד חסידות חב"ד, שכשהגיע לאמירת "ובכן תן פחדך" – בתפילת הימים הנוראים – התגלגל על הרצפה באמירת פח... פח... - מרוב פחד לא הי' יכול לסיים המילה, ורק אחרי זמן-מה הצליח לומר: "פחדך".

 כעת נבין מה־שכתוב "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" – לפי פירוש הזוהר ש"שרה" רומזת על הגוף: 

באמת, עיקר הכוונה האלוקית בבריאה היא בגוף, אלא, שעכשיו זה מוסתר, ובעתיד תתגלה מעלת הגוף, עד שהנשמה תקבל את מזונה מהגוף!

ומכיון שהאבות זכו ו"הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא", אצלם כבר הורגשה מעלת הגוף לגבי הנשמה, ולכן נאמר לאברהם "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה".

נסיים במכתב מכ"ד טבת - יום הילולת אדמו"ר הזקן (אגרות קודש, ב', שכג), בו מציין הרבי שליט"א מלך המשיח כי במגילה מוזכר חודש טבת בהקשר לאסתר (שנלקחה לאחשורוש בחודש זה). ואמרו רז"ל (מגלה יג, א) "טבת - ירח שהגוף נהנה מן הגוף" כי זה חודש קר שאנשים פשוט נהנים להתכרבל ולהתחמם יחד. אסתר מסמלת את העם - 'כנסת-ישראל', ובמדרש נאמר שאחשורוש מסמל את אלוקים.

וההסבר: ה"גוף", (גוף = עיקר ועצם הדבר,) עצמותו ומהותו של הבורא, נהנה מה"גוף" - מהנקודה העצמית שבכל-אחד-ואחת שזו הדרגה החמישית הנעלית ביותר מדרגות הנשמה הקבליות המכונה 'היחידה' שבנפש; וכיצד הבורא 'בעצמו' נהנה מהחלק הכי 'עצמי' שלנו? 

דווקא באמצעות עבודה בגוף ועם הגוף, וכמו שיתגלה בגאולה שהנשמה תקבל חיות מהגוף. וגילה הבעש"ט שצריך להתעסק עם החומר ו'להקים אותו מרביצתו'! ועבודה זו עם הגוף צריכה להיות בכיף - "נהנה"! 

לכן העמיק אדמו"ר-הזקן, מייסד חסידות חב״ד, בתורת החסידות על מנת להכניס חיות בשכל, שגם החלק הכאילו "מת" בגוף, השכל - חכמה בינה ודעת, שהינו מוח קר, יתהפך, יחיה ויתרגש מהשגה אלוקית! וזאת מצליחה לעשות תורת החסידות. 

לסיכום, אומר הרבי שליט"א מלך המשיח (בשיחת שבת פרשת וישב, ה'תשכ"ו): חודש טבת – אינו מובחר, שהרי חל בו עשרה בטבת, יום תחילת המצור על ירושלים - ארוע שהינו הפתיח לחורבן ומוראותיו. צום שלדעה מסוימת חמור יותר משאר תעניות החורבן, כיום כיפור! 

אך כל זה רלוונטי רק בגלות, אבל עכשיו, כשמגיעה הגאולה, גם עשרה בטבת כשאר הצומות נהפך "לששון ולשמחה ולמועדים טובים", (כפורים שנאמר בו "ונהפוך הוא"), ועד שהיום הזה פועל על כל החודש (כפורים, שלמרות שחל ביום ספציפי, פועל על החודש כולו - "והחודש אשר נהפך") ומתגלה המעלה המיוחדת שבטבת שהוא "ירח שהגוף נהנה מן הגוף", זאת אומרת, ש"היש הנברא" - האדם, נהנה מ"היש האמיתי" - מאלוקים, ו"היש האמיתי" - אלוקים, נהנה מ"היש הנברא" - מהאדם.

נשים יקרות, הלוואי שנזכה לחוש זאת עוד בטבת השנה!

מאחורי כל שליח עומדת שליחה

על החלה ועל ההכלה

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...