תורה היא לא מסחרה

לאחרונה נסענו עם איש יקר, נהג מונית שסיפר שאינו שומר תורה ומצוות - "זה לא באשמתי, אלא כך חונכתי מילדותי. עוד בטורקיה אמא הייתה נותנת לנו לחם מרוח בחמאה ונקניק... אבל בארץ, 'קלקלו' אותי עוד יותר" סיפר. "שבועיים אחרי שעליתי ארצה בגיל עשרים, שוכנו באחד מקיבוצי 'השומר הצעיר'" וכאן נקב בשמו, "כמובן שערכנו סעודה בערב יום הכיפורים אך למחרת בבוקר, חדר האוכל היה מלא מפה לפה. היה לנו מאוד מוזר שבארץ ישראל לא צמים! ואז הגיע הצהריים וניחוחות מדיפים החלו עולים מחדרי הקיבוץ. היינו אני ועוד ארבעה חבר'ה שעלינו מטורקיה, הבטנו אחד בשני - 'מה, אנחנו נהיה הדתיים היחידים בארץ ישראל?!' וכך גם את יום־כיפור הפסקנו לשמור". 

ניסיתי לעורר אותו לשמור השנה את היום הקדוש אך הוא בשלו: "לי יש את הדרך שלי. אני אדם מבוסס כלכלית, כמעט את כל ההכנסות מהמונית אני תורם לנצרכים(!) אני חושב שאם יום אחד אגיע למעלה, יהיה לי מקום טוב"... 

יש אנשים החושבים שתורה הם ישמרו לפי איך שהם מבינים לנכון - רק ישימו דגש על עזרה לנזקקים וכדומה. או גרוע מכך, הם ישמרו תורה במצבים לא מחייבים וכפי שהיא משרתת ומשמחת אותם - כקיום מנהגי אכילת סופגניות נוטפות שמן, אוזני המן משוקלדים, עוגות דבש וגבינה וכל מה שאחלה לאווירה.

אבל, זה לא עובד ככה. בבראשית רבה (א, א) מופיע כי התורה היא ה'דיפתראות והפינקסאות' - לא פחות מהתוכנית ההנדסית שלפיה ברא האלוקים את העולם: "אסתכל באורייתא וברא עלמא"! 

וכפי שלכל מכשיר יש הוראות יצרן, כך גם לחיים בעולם יש הוראות. ומי ששומר עליהן, החיים שלו יותר מאושרים גם במובן הפיזי, ראי ערך טהרת המשפחה למשל.

הפוך על הפוך?!

"תורה היא וללמוד אני צריך" אמר רבי עקיבא והגיע הזמן שגם אנחנו שכה פתוחות לתיאוריות ניו אייג' נתחיל גם להעמיק בתורה שלנו השייכת לכל אחת מאיתנו. 

למשל, אגרות הקודש של הרבי שליט"א מלך המשיח הינן אוצר בלום של דברי תורה, תכנים, השקפות, פתרונות לבעיות של אינספור אנשים. סדרה המנגישה את עצותיו הפרקטיות והגאוניות של מנהיג תנועת ליובאוויטש המהפכנית. המכתבים שלו מעניקים הצצה מדהימה להשפעתו הכבירה על מאות אלפי אנשים ונשים. 

לפניכן שתי דוגמאות הנוגעות לעניינינו:

באגרת ד'תתנ (שבכרך יד) ישנו מכתב מעניין שנמענו הוא יעקב אליעזר הרצוג ממלבורן שבאוסטרליה ששאל איך לתקן את ה'פשלה' שאירעה כאשר אנשים הגיעו בשמחת תורה לבית הכנסת באמצעות רכבים.

"התיקון בזה פשוט, ולפלא שגם בשנה זו לא עשו זה, והוא שאיזה ימים לפני מועד כהנזכר־לעיל ידפיסו מודעה בעיתונים (ומה טוב ביחד עם ההודעה על־דבר זמני ההקפות וכיוצא בזה), אשר בודאי פשוט וידוע איסור נסיעה במכונית בשבת ויום־טוב, והסתירה שמניה וביה להשתתף בעניין תורני באופן היפך התורה".

במילים שלנו, זה אומר שעם כל הרצון לטעום מאווירת החג בבית הכנסת זה לא הגיוני להשתתף בעניין של תורה בצורה שהפוכה מהוראותיה!

(ובמאמר מוסגר, זה אותו עניין של תפילה בבית כנסת ללא מחיצה - אתה מגיע לבקש בקשות מאלוקים ובאותה העת בעצם מתריס כלפיו: "אבל, לא אכפת לי מההוראות שלך!"). 

ככה לא מתגרשים!

נעבור לדוגמה נוספת. האיגרת הבאה עוסקת במכתב לאישה שרצתה להתגרש וסיפרה שהיא עושה הרבה כדי להחריף את היחסים בינה לבעלה על מנת להתפטר ממנו... 

המכתב השלם מלמד הרבה בנוגע לגישה הכללית לגירושין אבל מקוצר היריעה נצטט רק מה שנוגע לענייננו: 

"מה שהתמיה אותי בהתיאור אודות פעולותיה וההנהגה בה אחזה, אשר למרות שהיא דתית וגם קיבלה חינוך דתי וכו' והשקפת עולמה דתית, בכל זה אחזה בהנהגה להיפך, במטרה להפסיק על ידי זה היחסים ביניהם וכו', ובודאי למותר לבאר אשר הנהגה מתאימה להוראת תורתנו תורת חיים אין זה עניין למסחר ולהשתמש בו לעניינים של לחץ וכו', כי אם זהו ערך בפני עצמו ועניין יסודי בהיחסים שבין האדם לבוראו ומנהיגו". 

בעברית, דרך התורה אינה מסחרית ויותר מכך, אם תנהג בדרך התורה גם שיקול הדעת שלה יהיה מכוון יותר לאמת כפי שממשיך ואומר: 

"והתאמת ההנהגה להוראת נותן התורה ממשיכה ברכות נותן התורה על הנוהג כן, אשר בברכות אלו נכלל גם כן שיקול הדעת ישר הבנה והערכה נכונה של המצב בו האדם נמצא, והחלטות מתאימות לאושרו האמיתי, וכנוסח התפלה שלוש פעמים ביום, שבקשת צרכי האדם מתחילה בתפילה חננו מאתך חכמה בינה ודעת, ומכלל הן אתה שומע לאו, שחלישות הקשרים בין האדם לבוראו על ידי הנהגה הפכית, מפריעה בכל האמור, ושוללת מאיתו עניין עיקרי וחיוני בכל הזמנים, ובפרט בתקופה שרוצה היא לפתור שאלות מסובכות ועקרוניות". 

אז גם שכל מקבלים כבונוס!

התורה המאחדת

בחג הסוכות מאגדים יחד את ארבעת המינים המסמלים את הסוגים השונים בעם ישראל (והמצוה אינה מושלמת ללא חלק מסוים מהעם!) החג בעצם הופך את כולם לאגודה אחת - "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם". 

אבל, אז מגיעים ימי החול ואלוקים פוחד שתחושת האחדות תפוג ותעלם, תתפרק עם הסוכות המפורקות והוא אומר "קשה עלי פרידתכם" (לא פרידתנו - הפרידה שלי ושלכם, אלא הפרידה שלכם עצמכם!). 

את המצב הזה פותר שמיני עצרת־שמחת תורה, בחג זה האחדות אינה מורכבת מפרטים שרואים את ההבדלים ביניהם אלא היא איחוד מושלם. בשמחת תורה כולם רוקדים ולא רואים מי חכם או גדול יותר. כולם רוקדים וכולם שווים ומאוחדים סביב התורה המאחדת את כולם. ורוקדים ברגליים, לא בראש המסמל שינויים בהבנה וברמת הלימוד, אלא רוקדים בלי קשר להבנה בתורה. רוקדים כי יודעים שהתורה היא הדבר הכי יקר ושמחים איתה כולם בשווה. 

זו אחדות אמיתית בה כל פרט מבטל את מציאותו ומתאחד עם כל העם. זו פעולת היום הזה להביא לאחדות ביננו - כזו שלא יבוא פירוד לאחריה. 

ובתום החג האיחוד נמשך ואז אנו ראויים לקבלת ברכות מהבורא כבקשתינו בתפילת העמידה: "ברכנו אבינו (כאשר) כולנו כאחד" עד שנקבל מיד ממש את ברכת הגאולה השלימה.