• ב"ה ימות המשיח!
  • י"ט אדר ב' התשפ"ד (29.03.2024) פרשת צו

הביטו אל הנשמה!

למה ט"ו אב הוא חג? מהי המקבילה הרוחנית של "המחוללות בכרמים"? איזה אירוע נחגג בבית של הרב מיקטרינוסלב בהיחבא ואיך כל זה משליך על יחסי האהבה שלך עם הסובבים? • "כי חולת אהבה אני" (שיר השירים ב, ה)
הביטו אל הנשמה!
חופה יהודית. ציור: זלמן קליימן
עדכונים שוטפים בערוץ הגאולה בטלגרם

תכירו: נשמות יפיפיות, מיוחסות ומכוערות

לא היו ימים טובים לעמנו כחמישה־עשר באב וכיום הכיפורים, ימים שבהם נרקמו שידוכים וזוגות טריים ומאושרים הפכו לעובדה מוגמרת ומרנינה. 

איך זה היה קורה? אז ככה, הבנות היו יוצאות ורוקדות בכרמים והגמרא (תענית לא, א) מספרת כיצד כל אחת הייתה משתבחת במעלתה העיקרית: 

"תנו רבנן יפיפיות שבהן מה היו אומרות, תנו עיניכם ליופי שאין האשה אלא ליופי, מיוחסות שבהן מה היו אומרות, תנו עיניכם למשפחה לפי שאין האשה אלא לבנים, מכוערות שבהן מה היו אומרות קחו מקחכם לשום שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים".

הרבי שליט"א מלך המשיח אומר (אגרות קודש כב, ח'רצח) ששלושת קבוצות הבנות מקבילות לשלושה סוגי נשמות (המשולות לכלה), ולעבודת השם שלהן - עליה הן מצביעות כלפי (החתן) האלוקים.

יפיפיות שבהן: יפה ומום אין בה ובעבודתה, נשמה כזו עושה מה שצריך לא בשביל לקבל שכר ותגמול, אלא עבודה אמתית מאהבה שלימה, כנאמר (בתהילים מה, יא): "שכחי עמך ובית אביך" (ועל-ידי-זה) "ויתאו המלך יפיך". ולכן נשמות אלו אומרות ומבקשות תנו עיניכם ליופי, שאין האשה אלא ליופי - עבודה מאהבה היא שיא השלמות! 

מיוחסות שבהן: אלו הנשמות שמעלתן העצמית לא מספיקה והן זקוקות לזכות וירושת אבות, אבל זכות האבות שלהן בפעולה. אמנם, עבודתן האישית לא מושלמת ואינה מגיעה למדריגת אהבת ה' עליה נאמר "מה יפית . . אהבה בתענוגים", אלא מונעת מהאהבה המוסתרת שבלב - אהבה שהיא ירושה לכל יהודי/ה מהאבות - אך בכוחה מקיימות נשמות אלה את כל מצוות התורה. 

ולכן אומרות ומבקשות תנו עיניכם למשפחה, לייחוס שלנו שמגיע עד אברהם שאלוקים כינהו "אוהבי", לפי שאין האשה אלא לבנים - עיקר הפירות, התולדות של הצדיקים ("ועמך כולם צדיקים"), אלו המצוות - כי הנשמה ירדה למטה כדי לתקן ולזכך את הגוף והעולם על-ידי קיום המצוות.

מכוערות שבהן: נשמות שאפילו 'זכות האבות' (מלשון זיכוך) שלהן נגמרה, כי האהבה מירושת אבותיהן אינה גלויה אלא מוסתרת ומכוסה אצלן מאוד ב"שק" כוחות הטומאה, מה הן היו אומרות ומבקשות? קחו מקחכם לשם שמים, אלוקים, "עשה למענך אם לא למעננו"! ובלבד שתעטרונו בזהובים.

כי בנות ישראל נאות הן (כל היהודים 'יפים', הם מאמינים בני מאמינים, ורוצים לדבוק בהשם ולא להיפרד ממנו חלילה) אלא שהעניות (במודעות - "אין עני אלא בדעת", מכסה על הנוי, על הרצון האמיתי שלהם ו)מכערת אותן - 

ולכן מבקשות שאלוקים ישפיע להן 'עשירות', התעוררות תשובה מלמעלה, "השיבנו ה' אליך" (ועל-ידי-זה) - "ונשובה".

דרך אגב, חלוקה זו מקבילה לחלוקת העם המשולשת לצדיקים, בינונים ורשעים. 

אל תתנו לכיעור החיצוני לבלבל אתכן!

רבי לוי יצחק שניאורסון, אבא של הרבי שליט"א מלך המשיח הלך לעולמו בכ' מנחם אב תש"ד. הוא היה רב מחוז גדול באזור יקטרינוסלב וגם בתקופת השלטון הקומוניסטי הוא לא נרתע והמשיך להפיץ יהדות - דבר שהביא לבסוף למאסרו ולהגלייתו. 

פעם, בני זוג שעבדו במשרות ממשלתיות והוריהן לחצו שיינשאו כדת משה וישראל, הגיעו בחסות החשיכה עם הוריהם ומתי-מעט משתתפים לבית הרב. רגע לפני מעמד החופה המרגש התברר שחסר העשירי למניין. מה עושים? הרב הציע, לתדהמת כולם, לפנות לשכן מסוים שהיה "מלשין הבניין" ותפקידו היה לדווח לשלטון על הקורה בבתי השכנים ובפרט בבית הרב ו...המלשין הסכים והאירוע לא דווח... 

כאן רואים איך הרב לוי'ק לא הביט על ה"שק המלוכלך" שכיסה את הנשמה. הוא ראה במלשין, יהודי שפועמת בו נשמה אלוקית, שוודאי ירצה לקחת חלק במצווה וכך אכן ארע. 

בואו נאמץ את המבט הזה, נקלף את המסכות המסתירות על הטוב שבבן הזוג/הבן/השכנה שלנו, וכשנתייחס אליהם כך, נאמין בהם ולא נתבלבל מהחזות החיצונית המכוערת, נגלה כמה טוב טמון בהם. באמת! 

נשים תחילה!

בחג ט"ו אב מודגשת גם האחדות (שהיא התיקון לחורבן):

''בנות ירושלים (ויש האומרים בנות ישראל) יוצאות בכלי לבן שאולין . . וחולות בכרמים". בעצם כל הבנות יחד "יוצאות בכלי לבן שאולין", הן היו משאילות זו לזו בגדים לבנים - האהבה והאחדות ניכרו בעובדה שאישה משאילה לחברתה מהבגדים הכי 'שווים' שלה - "כלי לבן"! ומצד שני, כל אישה חשה שהיא לא מושלמת כפרט אלא זקוקה לסיוע מחברתה גם בעניין בסיסי כבגדים!

הרבי שליט"א מלך המשיח מעיר, שלמרות שהאחדות המדוברת פה ספציפית לבנות - הכוונה היא לכנסת ישראל (לכללות העם), שנמשלה לאישה (כלתו) של הקדוש-ברוך-הוא (החתן). 

והבנות מודגשות פה כמו הקדימות שלהן במתן-תורה: "כה תאמר לבית יעקב (אלו הנשים, ורק אחר-כך) ותגיד לבני ישראל" (האנשים). 

ליידיס פירסט כבר אמרנו?

תכל'ס

כיום, בטל הריקוד בכרמים וכל אחת מוצאת את בחיר ליבה בדרכים המקובלות. אבל, יש עניין הלכתי מהחג הזה שאינו פסה והוא, החיוב להוסיף בלימוד תורה ומדוע? כי מט"ו אב הימים מתקצרים על חשבון הלילות המתארכים. וכפי שמפרש רש"י על דברי הגמרא (בסיום מסכת תענית) "מכאן ואילך דמוסיף יוסיף": "מחמשה עשר באב ואילך דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה יוסיף חיים על חייו"! (ואגב, גם התורה מאחדת כי לימודה שייך לכל-אחד-ואחת ממש, בכל גיל ורמה). 

את מודאגת מהפרנסה? מדגיש הרבי שליט"א מלך המשיח שאין מה לדאוג כי התוספת בחיי הגוף נעשית על-ידי התוספת בלימוד התורה, וההתעסקות בפרנסה היא רק כי צווינו "וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה" - שנעשה "כלי" (כיס) שבו תומשך "ברכת ה' (ש)היא (דווקא) תעשיר", ולכך מספיקה עשייה כלשהי, ש"ישכון בה אור הצלחה האלקית", ולפעמים לא צריך אפילו כלי, אלא, לבטוח בה' שבודאי ימשיך ברכתו ו...זה יקרה! 

תכל'ס, צריך "לחטוף" ולהוסיף בלימוד תורה, בידיעה והכרה שהתורה היא "חיינו ואורך ימינו", ומוסיפה לנו חיים בפשטות. זו התשובה האמיתית לתמיהת החוקרים מדוע תוחלת החיים כה גבוהה בערים כמו בני ברק, ירושלים ובית שמש המשופעים בלומדי תורה.

והלוואי שנגיע לייעוד: "צאינה וראינה... ביום חתונתו וביום שמחת לבו'', "ביום חתונתו זה מתן תורה, וביום שמחת לבו זה בניין בית-המקדש" שיבנה ממש במהרה בימינו.

צוהר לטוהר

על החלה ועל ההכלה

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...