• ב"ה ימות המשיח!
  • י"ט אדר ב' התשפ"ד (29.03.2024) פרשת צו

האוצרות מונגשים: ההתוועדות ההיסטורית יוצאת לאור

ההתוועדות שקיים הרבי שליט"א מלך המשיח בחג הפורים בשנת תשח"י, נחרתה בהיסטוריה החסידית כאחת ההתוועדויות המופלאות ביותר שזכינו להם עד היום. לראשונה, מוצאים לאור איגוד תלמידי הישיבות (את"ה) ב-770, את ההתוועדות מתורגמת לעברית. החלק הראשון מארבעת החלקים, התפרסם היום לצפיה
כל הידיעות מאתר הגאולה אצלכם בואצאפ

"זה 'ניגון של תענית אסתר' תנגנו ניגון של פורים"

"לעת־עתה אינני שיכור עדיין; אולי הייתי אוחז כבר ב"עד דלא ידע", אבל אתם מעכבים אותי; הנכם יושבים מסביבי וכולם ב"מדידה והגבלה". פלוני חושב על כך שה"עניבה" תהי' מונחת במקום המתאים, ופלוני חושב על הגרביים אם הם בצבע המתאים לעניבה"...

יומן מלא ומרתק מהתוועדות המיוחדת של פורים תשח"י בה היו גילויים נפלאים והתבטאויות מיוחדות של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א

יום רביעי, תענית אסתר תשי"ח

האווירה ב־770 מתחילה 'להתחמם' לקראת פורים עם בואם של שנים־עשר תלמידים לשהות בצילא דמהימנותא בחג הפורים. הללו סודרו בין בתי אנ"ש בשכונה.

עם רדת יום, התכנסו קהל החסידים לתפילת ערבית בשעה 30:6 כשקורא המגילה הוא הקורא הוותיק והידוע ר' מרדכי שוסטרמן.

המשב"ק ר' יעקב הולצמן סיפר שהרבי קרא בעצמו את המגילה עבור הרבנית בביתו שברחוב פרזידנט, והוא העיד שהקריאה הייתה "במהירות רבה", והרבנית אף לא הביטה בחומש.

במהלך הערב התקיימו התוועדויות פורים במקומות שונים. ה'חוזר' ר' יואל כהן התוועד עם תלמידים ספרדים שהגיעו מארגנטינה, שכן אלו אינם מבינים אידיש, והוא מדבר עמם בלשון הקודש ובעברית.

למחרת, התפלל הרבי תפילת שחרית עם הציבור, וכתמיד נקרא לעלות לתורה. גם ביום, המגילה נקראה בנוכחות הרבי על ידי בעל הקורא הוותיק.

מספרים שהרבנית הודיעה לפני הפארברענגען שעוד בסעודת פורים שערך הרבי בביתו, כבר אמר הרבה לחיים...

ההתוועדות נערכה באולם ב־585 אלבאני עוו. בסמיכות לראטלאנד ראוד.

בשעה 8:30 בערב נכנס הרבי להתוועדות חג הפורים. בשעת מעשה איש לא שיער כי זו תהיה אחת ההתוועדויות המפורסמות ביותר של הרבי במשך השנים, התוועדות שנמשכה תשע שעות רצופות, עד השעה 5:30 בבוקר, כשאור ראשון הפציע מעל בתי ברוקלין!

אולם ייחודיותה לא הייתה בשל אורכה, אלא בשל "עניינים נפלאים" "וגם הרבה גילויים", כפי שכותב ביומנו הרב צבי הירש גאנזבורג. זה האחרון עמד אמנם הרחק מעט מהרבי, ולא זכה לשמוע את כל השיחות, מה גם שאת השיחות הפרטיות ששוחח עם אנשים דיבר בקול נמוך. "משה לברטוב הבטיחני להלוות לי רשימותיו מהשיחות וקטעי שיחות ואעתיקם בל"נ אי"ה".

התחלת ההתוועדות הייתה שמחה ביותר. הרבי הורה לנגן ניגונים שמחים. לצד בימתו של הרבי עמדה קבוצת בחורים ואנ"ש, 'המנגנים' (ראה מסגרת בסוף הכתבה), שהחלו לנגן בסדר מסודר, בקול אחיד וברור. שיחה רודפת שיחה, ניגון רודף ניגון.

ה'זאל' היה מלא מפה לפה בחסידים שהגיעו להשתתף בהתוועדות פורים.

בשלב מסוים, ניכר היה כי הרבי 'התכנס בתוך עצמו'. איש לא ידע את הסיבה למעבר בין שמחה גדולה לרצינות שאפפה לפתע את פניו של הרבי כאשר הורה לנגן את הניגון "היי צמאה צמאה.." ("וכמדומה לנו שמצווה לנגנו בעת שמשהו אינו כדבעי"). לאחר מכן התחיל הרבי לנגן בעצמו את הניגון "דרכך", ניגון עמוק המביע געגועים ורעד פנימי. גם כאשר 'המנגנים' החלו לנגן ניגון שמח, ניכר היה שרוחו השמחה של הרבי טרם שבה.

זמן מה חלף. איש אינו יודע מה הסיבה. לפתע הרגישו החסידים ש"כנראה שבאמצע פעל משהו שוב בטוב". זה היה כאשר האור והשמחה שבו לשכון על פניו הטהורות של הרבי, כאשר פנה ואמר על הניגון שהושר באותו רגע (ניגון הכנה ליחידות לר' שלמה טשאשניקער) "זה ניגון של 'תענית אסתר', תנגנו ניגון של פורים", ושוב שבה החיות לעדת החסידים...

ניגון שמחה רודף ניגון שמחה. הרבי עצמו פתח בניגון של שמחת תורה. מה מתאים יותר מחיבור בין פורים לשמחה... הרבי אף עודד את הניגון במחיאות כפיים, כשהקהל כולו מחרה ומחזיק אחריו.

בעיצומה של ההתוועדות אמר הרבי מאמר חסידות ד"ה "חייב איניש לבסומי", מאמר עמוק בביאור 'עץ חמישים אמה', 'עדן', 'נהר', 'גן', 'אאלפך חכמה', 'פנימיות הרצון', 'חיצוניות הרצון' כו'. אמירת המאמר ארכה למעלה משעה!

מכאן ואילך, לאחר המאמר, החלו 'הגילויים' הגדולים. הרבי קרא לכל התלמידים שהיו הראשונים שעמם נתייסדה ישיבת 'תומכי תמימים' באמריקה שמונה־עשרה שנים קודם לכן, ביום שושן פורים ת"ש. הרבי מנה בשמותיהם: זאב שילדקרויט, אברהם בארנעצקי, מענדל פעלדמאן, מרדכי אלטיין, יצחק קאלאדני, יהושע גודמאן, ועוד.

"היום התמלאו ח"י שנה ליסוד הישיבה באמריקה" אמר הרבי, והפליג לדבר בשבחה של 'תומכי תמימים'. הרבי אף מזג להם 'משקה' בידיו הקדושות, ובסיום השיחה הורה הרבי לתמימים שעמם נוסדה הישיבה לפני ח"י שנים לצאת בריקוד (והוסיף - אבל לא על השולחן...). כנראה שרק תשעה יצאו בריקוד והרבי רמז גם לראש הישיבה הגאון הרב מרדכי מנטליק לרקוד עמם, והוא - איש המוחין וקבלת העול - קפץ לתוך המחול, נסחף בריקוד. הרבי אמר לו, נו, לך איתם ותראה איך רוקדים... והוסיף: שיגידו לחיים לפני הריקוד. ונתן להם לחיים ורקדו עם הניגון שמחה.

ובשעה זו של שמחה, קם הרבי מלוא קומתו, ורקד על מקומו בשמחה גדולה, כשלצדו רוקדים זקני החסידים הרב ישראל ג'ייקובסון והרב שניאור גרליק. מה נהדר היה המראה...

השיחה הבאה עסקה אף היא בעניינם של התמימים "כל היוצא למלחמת בית דוד", על יסוד אותה שיחה מרטיטת לב ונפש שאמר כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע בעת ייסוד ישיבת 'תומכי תמימים'.

לפני ההתוועדות הביא ר' אברהם זילברשטיין בקבוקי 'בנדיקטין'. אם עד אמירת המאמר אמר הרבי לחיים רק על יין (אם כי תמיד על כוס מלאה) הרי שלאחרי המאמר התחיל הרבי לומר לחיים על 'בנדיקטין'. בדרך כלל, לצד הגביע של הרבי היתה מונחת כוס זכוכית לשם שתיית מים. הפעם ביקש הרבי מהרב מענטליק ז"ל, שהי' המוזג הקבוע של הרבי בהתוועדויות, שימזוג 'בנדיקטין' לכוס הזכוכית מלוא הכוס ושתה אותה בשתי פעמים עד גמירא. שוב ביקש הרבי שימזגו לו ממשקה הבנדקטין.

בהמשך ההתוועדות ביקש הרבי שיביאו לו 'בנדיקטין'. "אברהם זילברשטיין איז דא? אברהם זילברשטיין... אפשר וועט איר געב'ן בנדיקטן? איר קענט אפשר שאפ'ן בנדיקטין? [אברהם זילברשטיין פה? אברהם זילברשטיין... אולי תביאו בנדיקטין? אתם יכולים אולי 'לייצר' בנדיקיטין?] לא לחסוך במשקה, עוד קצת בנדיקטין!" ובהמשך שאל שוב "אברהם זילברשטיין איז דא צי ניט [פה או לא]? אולי יש מישהו אחר שיעמיד פה בנדיקטין?"

ר' בנימין לויטין נסע לביתו להביא בקבוקי 'משקה' נוספים. גיסו של הרבי, הרש"ג, חשש לבריאותו של הרבי ומנע את מזיגת ה'משקה' לרבי. כשפנה הרבי לרב מנטליק, שכונה "שר המשקים", וביקשו למזוג עוד 'משקה', מנעו הרש"ג מלעשות כן. אחד האברכים שנכח במקום, חטף את הבקבוק ונתנו לרב מנטליק כדי שימזוג לרבי כפי רצונו.

[בדרך אגב יצויין, שבאותה התוועדות הרב מענטליק בעצמו הי' 'בגילופין', אך נשאר על עמדו. כאשר הרבי יצא - הוא קרס כמו מגדל קלפים. פשוט, ע"פ טבע לא הי' בכוחו לעמוד ולמרות זאת הוא נשאר במקומו, כל זמן שהרבי נכח במקום!]

זקני החסידים, שאף הם חששו לבריאותו של הרבי, עשו כל מאמץ כדי למנוע מהרבי לשתות 'משקה', ואחד מהם אף מזג לכוסו של הרבי סודה שהייתה במקום. הרבי הביע את אי־שביעות רצונו ושפך את תכולת הכוס על הארץ.

בין הדברים התבטא הרבי בצורה נדירה: "מספרים שחאָניע מרוזוב הי' אומר, שבפורים, לאחרי שלוקח כוסית משקה, ביכלתו לומר הכל... והשומע לא יתרעם עליו ("ער וועט ניט האָ בן קיין פאַ רריבל אויף אים"), כיון שיוכל לתרץ שהי' שיכור...

"אני לעת־עתה אינני שיכור עדיין; אולי הייתי אוחז כבר ב"עד דלא ידע", אבל אתם מעכבים אותי; הנכם יושבים מסביבי וכולם ב"מדידה והגבלה". פלוני חושב על כך שה"עניבה" תהי' מונחת במקום המתאים, ופלוני חושב על הגרביים אם הם בצבע המתאים לעניבה... שכן, ע"פ חוקי מדינת ארה"ב צריכה להיות שייכות בין הלבוש שע"ג הרגל להלבוש שע"ג הצואר, להיותו בבחינת "בהמה" שהצואר והרגל שוים ממש... ובמילא צריך להיות צבעם שוה. ועד"ז בשאר ענינים כיו"ב.

"ישנם כאלו שבינתיים צוחקים הם על הבדיחה ("דזשאָק") שנאמרת על פלוני, אבל בפנימיותם מתייראים שמא עוד מעט יאמרו איזה ענין הנוגע אליהם... ואז הדבר יגע להם _"עס וועט זיי אָנרירן"), ובמילא יכול להיות נוגע ב"פמליא של מעלה"... שהרי הם מקושרים עם ענינים של מעלה".

בשלב מסויים החל הרבי להכות באגרופו על השולחן. הרב בערל ריבקין שם ידו תחת אגרופו של הרבי כדי שידו של הרבי לא תינזק, אך הרבי אמר: "אם רוצים לשמור על בריאותי, צריכים פשוט לעסוק ב'תומכי תמימים'".

ר' לייבל מוצקין קרב אל שולחנו של הרבי וביקש ברכה עבור בריאות אמו. הרבי פנה אל מזכירו האישי הרב חדקוב ואמר לו: "אולי תכריזו שבתי הרפואה סגורים, וכן הענינים הכלכליים כו'". בשלב מסויים מילא את כוסו של הרב מוצקין ב'משקה' לברכה, וכן גם לשאר החסידים שביקשו ברכות הורה הרבי לומר לחיים. בין השיחות שומעים בהקלטה שהרבי אומר כמה פעמים לאלו שאמרו לו "לחיים" - "א פולע! [מלא!]".

בעת ההתוועדות ניגש מר ליטוין מבוסטון אל הרבי עם בתו הקטנה שאך מלאו לה 4 שנים, וביקש ברכה בעבורה. הרבי נתן לה חתיכת 'מזונות' והורה לה לברך. הילדה אכן ברכה והרבי הקשיב וענה 'אמן'.

מר ליטוין ורעייתו התגוררו בבוסטון, וזכו לקירובים רבים מהרבי. הם חזרו בתשובה והיו מהמסייעים החשובים לאחזקת הישיבה החב"דית בבוסטון, ואף תרמו באותם ימים סכום כסף הגון לקניית בניין גדול עבור הישיבה, בניין ששימש קודם לכן כבית כנסת קונסרבטיבי.

ההמולה ב'זאל' הלכה וגברה, ה'וועד המסדר' ניסה להשקיט את הרעש ולהשיב את הסדר על כנו. החסיד ר' זלמן דוכמן ביקש לעמוד ולהכריז שישמרו על הסדר, אך הרבי מנע ממנו באמרו: "זאת היו צריכים להבהיר אתמול, וכעת שבו..."

בשלב מסויים החל הרבי לברך את הציבור לבני, חיי ומזוני. ופירט: בני - שיהיו בנים בריאים. אלו שאין להם בנים - שיהיו להם בנים; ואלו שיש להם ילדות - יהיו להם גם בנים זכרים. וכן בחיי - שתהיה בריאות בהפלגה. וכן במזוני - לא רק שתהיה פרנסה מצומצמת, אלא פרנסה בהרחבה. וכך הוסיף הרבי ובירך מפיו הקדוש את הציבור בברכות מפליאות שלא כרגיל. עדת החסידים הבינה כי שעה גדולה היא זו, וכי יש לנצלה לבקשת ברכות ולפעול ישועות.

הרבי פנה לר' אברהם בארנעצקי וביקשו שיכניס את בניו ל'תומכי תמימים' ודיבר על כך ממושכות. בנושא זה דיבר גם עם ר' מענדל פלדמן, והוסיף "שגם אם הסכמתי שיוציאו מ'תומכי תמימים', בכל זאת שיכניסו לשם בחזרה". וכמו לחזק את הדברים, דיבר שיחה ארוכה לבנו של בארנעצקי על מנת שיסכים להיכנס ל'תומכי תמימים'.

כמה שיחות היו מיוסדות על מאמרו של כ"ק אדמו"ר הזקן "ליהודים היתה אורה" ל' נקבה.

הרבי ציווה לנגן את הניגון הידוע "אני מאמין" שחיבר הרה"ח ר' עזריאל דוד פאסטאג, ברכבת שעשתה דרכה אל משרפות המוות בימי השואה.

כאשר דיבר אודות ישיבת 'תומכי תמימים' אמר שכל אחד ישתתף בישיבה בגופו בנשמתו כו', ולא ישכח גם בממונו.

אור ראשון החל להפציע כאשר הורה הרבי לנגן את ניגון הבעל־שם־טוב, ולאחר מכן ניגון ד' בבות, ושלא כתמיד, את הבבא האחרונה ניגנו פעם אחת בלבד. ההתוועדות הסתיימה במגבית פורים ל'קופת רבינו'.

כשיצא הרבי מהאולם, רצה לייבל גרונר לעזור לרבי, אבל הרבי אמר שאין צורך והוא יסתדר לבד. אח"כ, הרב שמעון אהרן סימפסון לקח את הרבי לביתו.

למחרת, ביום ששי, הרבי אמר להרב גרונר שהוא זוכר שהי' משא ומתן בין הרב מענטליק ושאר הרבנים אבל אינו זוכר בדיוק מה הי'. כשהוא חזר על חילופי הדברים אם למזוג עוד בנדיקטין לכוסו של הרבי או לא, הרבי שאל: "ווי האט געהאלט'ן דעם עולם [ומה סברו הציבור]?" והוא ענה: היו שחשבו שהרבנים צודקים, כי זה עלול להזיק לבריאותו של הרבי, והיו שאמרו כי מאחר שהרבי שותה בפורים, כאשר חייב איניש לבסומי, וכך הרבי ממשיך המשכות, זה ודאי לא יזיק. ואז ענה הרבי: אלו שחשבו שלא צריך למנוע ממני, צדקו.

בשבת שלאחרי פורים, הי' 'אויפרויפערניש' של החתן ממשפחת בריקמאן שחתונתו תתקיים השבוע הבא עם הבת ממשפחת חייקין. מישהו הציע להם שיבקשו מהרבי להתוועד לכבוד השמחה (כמו שהיה נהוג בשנים ההם). הרב חייקין לא הרגיש בנוח לשאול, כי לאחרי שהי' פארבריינגען כה ארוך רק יום אחד קודם - בליל ששי, הוא לא רצה לבקש התוועדות נוספת. אבל הרב בריקמאן טען שמה כבר יכול לקרות? במקרה הכי גרוע הרבי יאמר שלא תהי' התוועדות אז אכן לא תהי', אבל מלבקש לא יפסידו דבר.

לפועל הם דיברו עם ר' שמואל זלמנוב, והוא שאל את הרבי. הרבי הסכים אך הוא ביקש שלפני זה יכנסו אצלו החוזרים לחזור על הפארבריינגען של פורים. ר' יואל נכנס עם ר' אברהם שם־טוב לחדרו הק' ושהו שם כעשרים דקות.

לאחר מכן התברר שהרבי שאלם אם הם יודעים את כל השיחות שנאמרו בהתוועדות פורים, שכן הוא עצמו לא זוכר מה נאמר לאחר שתי השיחות הראשונות והמאמר שאחריהם... חסידים שחו בזה וסיפרו כי היו דברים מעין אלה גם אצל נשיאים קודמים, ונראה שהדיבורים היו באופן של "שכינה מדברת מתוך גרונו".

השניים חזרו לפני הרבי על חלקים מהשיחות, וסיפרו לו את השתלשלות העניינים במהלך ההתוועדות. כאשר סיפרו שכאשר ניגנו ניגון אדמו"ר הזקן, חזרו על ה'בבא' האחרונה רק פעם אחת, שאלם מדוע נהגו שלא כתמיד? ר' אברהם שם טוב השיב: "כי כן ציווה אדמו"ר". הרבי התפלא: "כך הוריתי? נו!" בסיום ביקשם הרבי למסור לו את ראשי הפרקים מהשיחות.

ואכן, לאחר שראשי הפרקים הועלו על הכתב, הכניסו את תוכן הדברים לרבי שעבר עליהם, ואף הגיהם.

'חזרות' להתוועדות ע"י צוות המנגנים

יומיים לפני חג הפורים תשי״ח, התכנסה אסיפה בביתו של ה׳חוזר׳ ר׳ יואל כהן, כדי להתארגן אודות ניגון ניגונים באופן מסודר בעת ההתוועדות של פורים, מי שעורר על כך, היה המזכיר הראשי הרב חדקוב, שביקש ״לעשות דבר מה אודות זה״, כפי שמספר ר׳ צבי הירש גאנזבורג ביומנו.

במהלך האסיפה הוחלט לאסוף כחמישה עשר מאנ״ש והתמימים, שיעמדו בהתוועדות במקום אחד, והם ינצחו על הנגינה, בתקווה שזה יעזור. כמו כן הוחלט לעשות חזרות. הנאספים אף בחרו ורשמו לעצמם סימנים לכעשרים ניגונים, על מנת לנגנם בהתוועדות פורים.

קודם פורים נקראה אסיפה נוספת, במהלכה, כך תוכנן, יעשו חזרות אחרונות על הניגונים אותם ביקשו לנגן בהתוועדות פורים. כמה אברכים וכמנין בחורים אכן הגיעו, בעוד רוב אלו שהבטיחו לבוא - לא הגיעו. הנוכחים ניגנו עד אחד־ עשרה וחצי. ״יעזור ה׳ יתברך שיהיה טוב, כי אינני רואה עדיין שום תקווה לעתיד מזהיר בזה, רק באם נעשה משהו״, מוסיף הרב גאנזבורג וכותב בפסימיות.

בהתוועדות פורים, עמדו המנגנים כפי המתוכנן, במקום אחד, לימין הבמה של הרבי, ו״עשינו כמיטב יכולתנו״ הוא מעיד. ״נדמה לנו כי הנגינה היתה קצת טובה מפעמים הקודמות, אם כי אין זה מספיק וחסר בזה הרבה, הרבה מאד״.

חלוקת דולרים להוספה בצדקה • י"ט אדר א' תשפ"ב

התוועדות פורים תש"כ באורך מלא

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...