זעקת אליהו בהר הכרמל

בהפטרה שקוראים השבת מסופר על המעשה שהיה עם אליהו הנביא ונביאי הבעל בהר הכרמל.

בעקבות ההתנהגות הבלתי רצויה של העם באותה תקופה, אליהו הנביא אסף אל הר הכרמל את כל נביאי הבעל וכל ישראל ואמר להם "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים"? (מלכים א' יח, כא).

ונשאלת השאלה: לכאורה, מדוע אליהו אומר להם "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים", הרי הוא היה צריך לתבוע מהם "עד מתי אתם עובדים לבעל?", הפסיקו לעבוד עבודה זרה.

הטעות הראשונית

עניין זה יובן בהקדים:

הרמב"ם מבאר את ההשתלשלות שהביאה לידי כך שאנשים יעבדו 'עבודה זרה' וישתחוו לכוכבים והמזלות: בתחילה, אנשים החלו לתת כבוד לכוכבים מאחר והם רצו תמורת זאת לקבל מהם יותר שפע (משום שההשפעה מלמעלה עוברת דרך הכוכבים והמזלות).

אך האמת היא, שלמרות שההשפעה עוברת דרכם הרי זה כמו "גרזן ביד החוצב", וכשם שלא יעלה על הדעת להודות לגרזן שחותך את העץ, כך בכוכבים ומזלות, שמאחר ואין להם בחירה חופשית, לא שייך להודות להם על השפע שרק עובר דרכם.

מכל זה נמצא שהעבודה זרה שהחלה אז, הייתה לשם תועלת עצמית - קבלת שפע רב יותר מהכוכבים. וזו גם הסיבה לכך שהיה חלק מבני ישראל שעבדו ל'בעל' - בכדי לזכות בשפע רב יותר.

האופן הגרוע

אמנם, למרות שבדרך כלל, עבודה זרה היא לשם תועלת עצמית, יש בזה שתי סוגים: ישנו סוג של "עבודה זרה" שהוא באמת מאמין בה ועובד אותה בכדי לקבל ממנה שפע. וישנו סוג של "פסיחה על שתי הסעיפים" – שהאדם שרוי בספק, ומזמן לזמן מתברר לו שאין ממש בעבודה זרה, או שהוא מאמין גם בה' וגם (רחמנא ליצלן) להבדיל – בעבודה זרה.

ומבין שניהם – מי ש"פוסח על שתי הסעיפים" הוא גרוע יותר מעבודה זרה, ובשני פרטים:

(א) מי שמאמין בעבודה זרה ולבסוף מתברר לו שטעה, הרי הוא מיד שב בתשובה שלימה כי הוא חש ומרגיש את גודל החטא שחטא. לעומת זאת ה"פוסח על שתי הסעיפים" אינו מתחרט לגמרי על מעשיו, וחושב שאין זה חטא גדול כל כך, שהרי הוא תמיד האמין בקדוש ברוך הוא, וממילא אין תשובתו שלימה.

(ב) מי שעובד עבודה זרה, הגם שהוא מנותק מהקדוש ברוך הוא (רחמנא ליצלן), מכל מקום, עניין הרוחניות עדיין נוגע לו. לעומתו – מי ש"פוסח על שתי הסעיפים", הרי זה מוכיח שמה שבעיקר מעניין אותו זה הדברים הגשמיים, שלכן, תוך כדי אמונה בה' הוא מוכן לוותר ולהמיר חס ושלום את הקדוש ברוך הוא בגשמיות.

בנוסף – מעובד עבודה זרה, יהודי יודע שאין לו מה ללמוד. לעומת זאת מה"פוסח על שתי הסעיפים" שכן מאמין בה', יש יותר סיכוי שילמדו ממנו עוד אנשים.

אסור לוותר

וזו הסיבה שאליהו קרא ואמר "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים?" כי זה יותר גרוע מאשר 'עבודה זרה'!

וכך גם היום: ישנם כאלו שחושבים שבשביל פרנסה או כבוד וכדומה ניתן להניח ולוותר על ה'שולחן ערוך' למשך מספר ימים או מספר שבועות.

ולכן יש לדעת שזה גרוע יותר מאשר עבודה זרה, ובכך קשה יותר לחזור בתשובה אמיתית.

וכשם שבהר הכרמל חזרו כל ישראל בתשובה וקראו "השם הוא האלוקים" כך גם כעת, ומתוך תשובה אמיתית, שמחה וטוב לבב "מיד הם נגאלים" בגאולה האמיתית והשלימה.

 (על פי לקוטי שיחות חלק א' עמוד 183)