זמן איכות לנשמה: מה זה ׳ההתוועדות׳?

בכתבה זו נעשה ניסיון קל להסביר ולו במעט מהי התוועדות חסידית. אבל האמת היא שבכדי להבין מהי התוועדות - חייבים פשוט להשתתף בה...

התוועדות הוא השם המקובל להתכנסות של חסידים. בהתוועדות נהוג להרים כוסית 'לחיים' לשיר ניגונים חסידיים, לספר סיפורי צדיקים ולומר דברי תורה. 

בהתוועדות, תובעים המדברים מאת המסובים שיטיבו הנהגותיהם ודרכיהם, שיקבעו זמנים לחיזוק ההתקשרות לנשיא הדור וללימוד תורת החסידות, שישמרו על קביעות השיעורים, ושהלימוד יהיה על מנת לקיים.

בשונה משאר היום בו אנו מקיימים את התורה והמצוות לפעמים גם בתוך הרגל מסוים, התוועדות זה הזמן להתחבר לכל מה שאנו עושים ולחזק את כל הדברים הקיימים – זהו זמן לחשוב איפה אני  עומד בתוך כל עולם היהדות ואיך אני יכול להתייצב בו בצורה נכונה.

זוהי גם אחת הסיבות לכך שנוהגים לשתות קצת 'לחיים' בהתוועדות, על מנת להתרומם מעל הגובלות בהם תחמנו את עצמנו ולהתחבר לאמת הפנימית שחבויה בתוכנו.

את ההתוועדות החסידית מנחה, בדרך כלל, אדם המכונה "משפיע" או "מתוועד". המתוועד הוא רב או מחנך שמשוחח במהלך ההתוועדות, עם יתר החסידים המשתתפים. ישנו סוג התוועדות, בו המתועדים משוחחים בינם לבין עצמם, בדברי התעוררות וחיזוק.

בקרב חסידים מקובלת האמרה כי "התוועדות חסידית יכולה לפעול, אף מה שאין ביכולתו של המלאך מיכאל לפעול". את אמרה זו הסביר אדמו"ר הזקן, בכך שכשהאב רואה שבניו מסבים באחדות אזי מתעורר הוא בחשק למלא כל משאלותיהם, גם כשבדרכים ה'מקובלות' (כגון באמצעות המלאכים) אינם זכאים לכך. ואכן, במסורת החסידית סיפורים רבים על אנשים שנושעו אחר שהשתתפו בהתוועדות והתברכו.

אמנם אין צורך בסיבה או בזמן מיוחדים על מנת להתוועד, אך למרות זאת ישנם ימים שנהוג להתוועד בהם, חלקם אף תוקנו על ידי אדמו"רי חב"ד. ימים אלו הם בדרך כלל ימים מיוחדים בימי חב"ד, כגון חג הגאולה – י"ט כסלו בו נוהגים כל עם ישראל בכל מקום שהם לערוך התוועדויות. ימי הולדתם של נשיאי חב"ד ודומיהם.

זמני התוועדות נוספים: שבת בה מברכים את החודש, זמן הסעודה השלישית של יום השבת ובראשי חדשים. 

אצל חסידי חב"ד השתתפות בהתוועדות לעיתים קרובות הוא דבר המוכרח, עד כדי כך שחסידים היו מקפידים להשתתף בהתוועדות לפחות פעמיים בשבוע, ועורכים לשם כך התוועדויות קבועות בליל שישי, בשבת בצהריים, ובמוצאי שבת, שהם זמנים שניתן להתוועד בהם בשופי מבלי שהדבר יפגע בפרנסה.

מסופר שהרבי הריי"צ – הרבי הקודם, רבי יוסף יצחק, זכה לצפות בעת ילדותו בהתוועדות של שניים מזקני החסידים רבי שמואל בצלאל שעפטיל, ור' חנוך הענדל. התוועדות זו יכולה להמחיש לנו ולו במעט את תנועת הנפש הקיימת בעת התוועדות.

הם ישבו במרתף קטן, אחד מהם שלף בקבוק ושתי כוסיות, מזג 'לחיים' והניח את הכוסיות על ארגז.

לאחר מכן רחש לא נשמע. הזקנים העמיקו את מבטם זה בזה, דומה היה כי מתחת לפני השטח, נכון יותר לומר מעל, הרבה מעל פני השטח מתרחש משהו, הרוחות סוערות. הם ישבו ללא ניע, כוסיות המשקה נותרו מיותמות על הארגז. לפתע, החלו נושרות מעיניהם דמעות. דמעה רודפת דמעה, והם מביטים זה בזה, מביטים ובוכים.

הנפשות געשו, הנשמות דיברו בשפה עמוקה ממילים. דמעות סיפרו, ודמעות הקשיבו, דמעות שאלו ודמעות אחרות השיבו.

מעולם לא ראה הילד יוסף יצחק התוועדות שכזו. ההתוועדות נמשכה כל הלילה. דומה היה כי היא יכולה להימשך לעולם ועד. 

ניגונים, סיפורים ודיבורים שייכים לעולם הדיבור, להתוועדויות רגילות, ואילו במרתף הייתה אטמוספרה אחרת, עומק כזה, שהדיבור דל מלבטא אותו. שני הזקנים היו בעולם אחר, מתוועדים זה עם זה, משתפים, כואבים, כוספים, עורגים אל על...

השחר עלה, אחד מהזקנים מזג חזרה את המשקה מהכוסיות אל הבקבוק.

הם לבשו את מעיליהם המאובקים, ויצאו אל הרחוב.