עושר, תורה וענווה: תולדות חייו של רבי טרפון

רבי טרפון נמנה על הדור השני של התנאים שחיו ופעלו בימי חורבן בית שני. מקום מושבו הקבוע היה בלוד, אולם הוא הזדמן פעמים רבות לעיר יבנה כדי להשתתף בישיבות הסנהדרין שנערכו שם.

רבי טרפון היה צאצא של משפחת כהנים הן מצד אביו והן מצד אמו. הוא נהג להעלות זכרונות מהימים בהם היה משמיע ברכת כהנים בבית המקדש והיה מתאר את סדר העבודה במקדש. למרות שהיה עשיר היה רבי טרפון מקבל את התרומות הניתנות לכהנים כדי לשמר את המצוה, אך היה נותן אותן לצדקה.

כאמור, רבי טרפון היה עשיר ובעל נכסים. מסופר שפעם פגש אותו רבי עקיבא, שהיה חברו ותלמידו ושאל אותו: "האם תרצה שאקנה לך סחורה טובה שערכה רב"? רבי טרפון הסכים ונתן לו ארבעת אלפים דינרי זהב.

רבי עקיבא לקח את הכסף וחילק אותם לתלמידי-חכמים עניים.

כאשר פגש אותו רבי טרפון לאחר מכן וביקש לראות את הסחורה, לקח אותו רבי עקיבא לבית המדרש, פתח ספר תהילים והחל קורא בו. כשהגיע לפסוק "פיזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד" אמר לרבי טרפון: הנה הסחורות שקניתי לך...

רבי טרפון לא אהב להשתמש בגדלותו בתורה לטובתו הפרטית. לפעמים סירב אפילו לגלות את זהותו מתוך ענווה ורצון להישאר בעילום שם. פעם נאלץ לגלות את שמו כדי להציל את חייו, וגם על כך הצטער לאחר מכן.

וכך היה הסיפור:

"מעשה ברבי טרפון שירד ואכל קציעות [תאנים יבשים] מפרדסו. בא האריס [פועל המעבד את הפרדס ומקבל חלק מהפרות] שלו מצאו ולא הכירו. אמר: "האם זהו הגנב שגונב מפרותיי במשך כל השנה"? התחיל חובטו במקל והכניסו לשק וטענו על כתפו לטבעו [להטביעו] בנהר. כשראה רבי טרפון את עצמו בסכנה, אמר לו: "לך ואמור בביתו של טרפון, הכינו לו תכריכים..."

כאשר הבין האריס כי הוא מכה את בעל הנכסים, השתטח לפניו והחל בוכה ותולש את שערו, בבקשו: "רבי מחל לי". השיב לו רבי טרפון: "על כל מקל ומקל שירד עלי, הייתי מוחל לך, על ראשון ראשון..."

כאמור, רבי טרפון למד יחד עם רבי עקיבא. למרות זאת, לא תמיד היו רבי טרפון ורבי עקיבא תמימי דעים, בעיקר במה שנוגע לפירוש ההלכות והמנהגים השונים. מעולם לא התבייש רבי טרפון להודות כשהצדק היה עם רבי עקיבא, שהיה תלמידו ולאחר מכן חברו.

פעם התעוררה השאלה אם כהנים בעלי מום היו יכולים לתקוע בשופר בבית המקדש. רבי עקיבא הביע את דעתו לשלילה אולם רבי טרפון העיד כי הוא ראה את דודו, שהיה חיגר, תוקע בבית המקדש. כאשר רבי עקיבא העיר כי ככל הנראה היה זה בשנת יובל, ולא בראש השנה – הסכים רבי טרפון כי אכן כך היה. על כך הוא התבטא: "אשריך אברהם אבינו שרבי עקיבא יצא מחלציך. טרפון ראה – ולא זכר, אולם עקיבא הבין מדעתו. כל הפורש ממך, עקיבא, כאילו פורש מן החיים".

סמל לכבוד ולהערכה שרחשו החכמים לרבי טרפון היא הכינוי שהעניקו לו: "אביהם של כל ישראל".

רבי טרפון הצטיין במיוחד בכיבוד אימו הישישה. פעם, כאשר היא איבדה נעל ורצתה לרדת מהמיטה בעודה יחפה כדי לחפש את נעלה, התכופף רבי טרפון והניח את כפות ידיו תחת כפות רגלי אמו, כדי שהיא לא תצטרך לדרוך על הרצפה ברגליים יחפות!

פעמים רבות אמר רבי טרפון אימרות שונות הנוגעות למידות האדם ואורחותיו. שתיים מהן מופיעות במסכת אבות:

"היום קצר והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים, והשכר הרבה ובעל-הבית דוחק".

"לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה. אם למדת תורה הרבה, נותנים לך שכר הרבה; ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. ודע שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא".