נפש אחת מישראל

במהלך שידור כינוס י"א ניסן של מטה משיח, עלה הרב אלימלך (מיילך) טאלר מבית שמש, ושיתף בסיפור המופת האישי שהם זכו לו השנה:

"בחודש כסלו האחרון זכיתי לראות בעיניים ניסים גלויים ממש, ניסים שהותירו אותי נפעם עד היום. אני ואשתי, ברוך השם, הורים לשמונה ילדים. את לידת בננו השמיני, שנולד בערב חנוכה, לא נשכח לעולם.

הכול התחיל במוצאי שבת, כ"ד בכסלו. אשתי הרגישה שמשהו אינו כשורה, ונסענו מיד לבית הרפואה. לאחר סדרת בדיקות הרופאים הרגיעו אותנו ואמרו שהמצב יציב. "אפשר למשוך כך עוד זמן", אמרו, "אולי אפילו עד החודש התשיעי".

למרות זאת, הם הזהירו שבכל רגע עלול להיווצר מצב חירום שיחייב ניתוח מיידי.

לפנות בוקר, בסביבות חמש, הדלת נפתחה בפתאומיות. רופאה נכנסה במהירות, ומיד אחריה צוות שלם. בתוך שניות ספורות לקחו את אשתי לחדר הניתוח. נשארתי לבדי במסדרון, מנסה לעכל את המתרחש.

ברגעים כאלה יהודי יודע לאן לפנות. שלפתי את הטלפון וכתבתי לרבי שליט"א מלך המשיח באמצעות ה"אגרות קודש".

לא היה לי יישוב הדעת לנסח באריכות; כתבתי רק את שמה של אשתי וביקשתי ברכה ללידה קלה ותקינה.

התשובה שהתקבלה בכרך כג, עמ' רפ, מילאה אותי בביטחון. הרבי שליט"א מלך המשיח בירך אותנו במילים: "ואברכה את כ' (כבודו) בברכת מזל טוב", וממש שורה לאחר מכן הוסיף כי "ובפרט אשר נפש אחת מישראל היא כעולם כולו". המילים הללו חדרו עמוק ללבי.

כעבור זמן מה יצאה הרופאה. היא בישרה לי שאשתי, ברוך השם, יצאה מכלל סכנה ותהיה בסדר.

אבל כשהתחלתי לשאול על התינוק, ראיתי על פניה שהמצב חמור מאוד. אפילו אם נולד בן או בת, היא לא ידעה לומר לי באותו רגע...

עמדתי במסדרון, אמרתי תהילים, וביקשתי שוב את ברכתו של הרבי שליט"א מלך המשיח. הפעם כתבתי עבור התינוק שזה עתה נולד.

התשובה הייתה ברורה ומדויקת: "גופו של יהודי צריך להיות בריא... מתוך בריאות הנכונה".

רק אחר כך התברר לי מה התרחש באותן דקות. בני נולד ללא דופק וללא נשימה. במשך ארבע-עשרה דקות רצופות נאבק הצוות הרפואי להצלת חייו, ביצע החייאה ונתן תרופות, אך ללא כל תגובה. ואז, דקה אחת בלבד לאחר שקיבלתי את תשובת הרבי שליט"א מלך המשיח, הוא החל לנשום.

אבל הניסים לא הסתיימו שם. במשך כחודשיים וחצי הוא שהה בבית הרפואה.

רק לאחר אחד-עשר ימים אשתי החזיקה אותו לראשונה. זמן קצר לאחר מכן השתחרר בטעות צינור ההנשמה. הצוות נבהל מאוד, אך אז התברר שהוא נושם בכוחות עצמו. מנהל המחלקה הגיע, הביט בתוצאות ואמר לי: "מבחינה רפואית, זה אחד למיליון".

בראש חודש אדר זכינו לקחת אותו הביתה, בריא ושלם, נושם ואוכל בכוחות עצמו. בהמשך ערכנו את ברית המילה בשמחה עצומה.

מאז אני מספר לכל מי שאני פוגש: זכינו שאפשר לכתוב לרבי שליט"א מלך המשיח, לקבל ברכה, ולראות במוחש ניסים גלויים לעיני בשר".