מעוללות מבצע מזוזה

מזה שנים ארוכות שהשליח בצרפת, הרב יאיר לדיוב, יוצא לפחות פעם בשנה למסע יחד עם אחיו הרב נחמיה מירושלים והרב רחמים מקראון הייטס.

בכל פעם נבחר יעד שונה לנסיעה, הם מצטיידים במאות מזוזות, נוחתים בעיר, ומתייצבים בבית חב"ד עם בקשה פשוטה: "תן לנו בבקשה את כתובות היהודים שאתה מכיר, אנחנו באים אליהם הביתה לקבוע להם מזוזות בכל פתחי הבית".

כך במשך שנים, עיר אחר עיר ברחבי העולם, כשעד היום - באלפי בתים נקבעו מזוזות כשרות למהדרין.

מבצע מזוזה הינו אחד מעשרת המבצעים של הרבי שליט"א מלך המשיח, אחת מאותן מצוות שנבחרו לביצוע מיידי אצל כל יהודי, לשמירה, הגנה והצלה, כצעד שמביא למהפך נשמתי ולשמירת תורה ומצוות בשלימות.

וכך גם האחים לבית משפחת לדיוב, רואים לא פעם כיצד מצווה אחת שהם מקיימים עם חיוך ובחפץ לב, משפיעה ומחוללת מהפך בקרב לא מעט משפחות.

השבוע בהתוועדות חסידית שהתקיימה בבת ים, עיר הגאולה, הוא סיפר על אחד מאותם מקרים מיוחדים:

"לפני מספר שנים נחתנו באוקראינה באחת הערים המרכזיות, כרגיל, קיבלנו מהשליח המקומי את כתובות היהודים בעיר, והתחלנו במסע, כשאנחנו עוברים כתובת אחר כתובת, ומציעים לבעלי הבית לקבוע מזוזה.

אחת הכתובות היתה שייכת ליהודיה מקומית, אשר, לצערנו, כמעט ולא היה לה שום קשר עם עובדת היותה יהודייה. מלבד הידיעה שהוריה היו יהודים, הממשיכים שושלת יהודית רבת שנים.

להפתעתנו, מיד כשדפקנו בדלת והיא נפתחה, נתקלנו במראה של סמלי עבודה זרה רבים המפוזרים כמעט בכל קירות הבית. ממש כאב הלב לראות מחזה שכזה.

הסברנו לבעלת הבית לשם מה הגענו, והיא שמחה לשמוע שאנחנו מעוניינים לקבוע מזוזה בכל פתחי הבית כהלכה. היא הסכימה, רק שאז אמרתי לה שיש לנו בעיה 'אי אפשר לשים קדושה שכזו בפתחים, כשהבית מלא בסמלים של עבודה זרה...'

'מה עלי לעשות'? היא שאלה והסברתי לה שכדאי מאוד להוריד את כל הסמלים ולהשליך אותם מבית יהודי!

היא אכן עשתה כך ואנו קבענו בשמחה את המזוזות בפתחי הבית.

לאחר מכן ביררתי אצלה אם היא יודעת האם ההורים נתנו לה שם יהודי והאם היא יודעת לומר לנו אותו, ולא את השם הלועזי בו היא משתמשת בקביעות.

היא לא ידעה לומר לי מה השם, והצעתי לה להגיע בשבת הקרובה לבית הכנסת, ושם בקריאת התורה, נעשה לה 'מי שברך' עם השם העברי. התברר ששם הסבתא שלה הוא חנה, וזה השם שהצעתי לה לקבל.

בשבת היא אכן הגיעה, וקראנו את שמה היהודי ב'מי שברך' בספר התורה. לאחר התפילה היא נשארה והאזינה להתוועדות שהתקיימה במקום. בין לבין, הוזמנתי לשאת דברים וניצלתי את ההזדמנות כדי לעורר את הקהל על שמירת תורה ומצוות ובמיוחד הנחת תפילין בכל יום.

הדברים אכן השפיעו על הקהל, כשרבים הביעו את רצונם בקיום המצווה.

לאחר שסיימתי את דבריי, היא ניגשה לשאול אותי: 'אני אשה, ואין לי את האפשרות לקיים את המצווה של הנחת תפילין, איזו מצווה ראוי שאקבל על עצמי לקיים מידי יום'? הצעתי לה לקחת על עצמה צניעות והיא הסכימה בשמחה, באופן של מצווה גוררת מצווה".