• ב"ה ימות המשיח!
  • כ"א אייר התשפ"ד (29.05.2024) פרשת בחוקותי

הדרג המדיני לא איפשר גיוס ומכה מקדימה לפני מלחמת יום הכיפורים למרות שידע על המלחמה – חלק ב

חלקו השני של המאמר מאת אבישי איפרגון על האירועים במלחמת יום הכיפורים - ובו מפורטות הנקודות הבאות: האזהרה הסודית שהעביר מלך ירדן לישראל על המלחמה. מה היו התכנונים הצבאיים למכת המנע? הפרוטוקול שנחשף - פגישת ראש הממשלה עם השגריר האמריקני ממש לפני המלחמה. מה היו יחסי הכוחות שהביאו לקריסתו של צה"ל בצפון ובדרום, עד לנס הגדול - עצירת צבאות סוריה ומצרים, שאיפשרה את גיוס המילואים
הדרג המדיני לא איפשר גיוס ומכה מקדימה לפני מלחמת יום הכיפורים למרות שידע על המלחמה – חלק ב
כל הידיעות מאתר הגאולה אצלכם בואצאפ

התרעות ו'סימנים מעידים'

בחלק הקודם של מאמר זה, הובאה בפירוט ההתרעה הסופית על מלחמת יום הכיפורים – שהועברה לראש המוסד ע"י מי שהוגדר כ"מרגל הטוב ביותר שהיה לישראל" – חתנו של נשיא מצרים. 

חשוב להדגיש שהתרעה זו הגיעה לאחר שהמודיעין כבר איתר, מזה כמה חודשים, הכנות רבות מאוד בשטחי סוריה ומצרים לקראת מלחמה, אולם ראש אמ"ן האלוף אלי זעירא הסביר את כל ההכנות בכך שזהו "תרגיל".  בכך נפל ראש אמ"ן לפח שהציבה לו מצרים, שאכן הסוותה את הכנותיה למלחמה, בדמותו של תרגיל צבאי גדול – "תחריר 41". 

אולם, בשטח עצמו, הלכו והתרבו ה'סימנים המעידים' על מלחמה – כוחות ארטילריה רבים קודמו לחזית, יחידות גישור וצליחה נפרסו ליד תעלת סואץ ובאזור תעלת הנ"ט הישראלית ברמת הגולן, שיירות תחמושת עצומות זרמו לקווי הגבול ועוד ועוד. בנוסף לכך, היו גם אירועים יוצאי דופן שקשה היה לתרץ אותם ב"תרגיל" – לדוגמא העובדה שערב יום הכיפורים החל פינוי מזורז, מלווה בבהלה רבה, של אלפי בני המשפחות של הדיפלומטים והיועצים מברית המועצות. 

פינוי בהול זה, הן מסוריה והן ממצרים, הדליק תמרור אדום גדול בישראל. ברה"מ שלחה במיוחד ספינות ומטוסי תובלה גדולים על מנת לפנות בדחיפות את אלפי הנשים והילדים, ובישראל הבינו (גם על סמך מידע מודיעיני והאזנות) שיתכן וסיבת הפינוי הדחוף היא מלחמה שצפויה להיפתח במהירות.

על רקע ידיעות רבות נוספות, שהצביעו על הכנות ממשיות למלחמה קרובה, העלה הרמטכ"ל את רמת הכוננות בצה"ל לרמה הגבוהה ביותר – רמת כוננות ג', וזאת לראשונה מאז מלחמת ששת הימים. כל זה התרחש עוד לפני קבלת הידיעה של מרואן

אולם, עדיין לא הייתה ודאות שאכן תפרוץ מלחמה.

לכן הייתה חשיבות עליונה, לכך שמרואן יצר קשר עם ישראל, מיוזמתו האישית, במהלך ביקור שלו בלונדון, וביקש פגישה דחופה עם ראש המוסד. ראש המוסד אכן טס בבהילות ללונדון, ובפגישה עם מרואן נמסרה לו ההתרעה המיוחדת (שהובאה בפירוט בחלק הקודם של המאמר) על המלחמה שעומדת לפרוץ.

גם מלך ירדן העביר התרעה לישראל

במשך שנים רבות, לא איפשרה הצנזורה לפרסם התרעה אסטרטגית נוספת שקיבלה ישראל – מחוסיין מלך ירדן בכבודו ובעצמו. 

לאחר שניתן האישור לפרסם אותה, נחשפו עם השנים חומרים שונים הנוגעים אליה, ומהם עולה התמונה הבאה.  כ-10 ימים לפני המלחמה, יצר חוסיין מלך ירדן קשר, וביקש להיפגש בדחיפות עם ראש הממשלה גולדה. זו נענתה להזמנה, וחוסיין הגיע לישראל בחשאי, במסוקו האישי, ובלוויית ראש ממשלתו אל-ריפאעי, לפגישה בבית הארחה מיוחד של המוסד בצפון תל אביב. 

במהלך הפגישה הוא מסר על כך שידוע לו מ"מקור מאוד מאוד רגיש בסוריה" על כך שלמעשה כל יחידות הצבא הסורי נמצאות בעמדות לפני התקפה, והכל נעשה תחת מסווה של תרגיל. 

בפגישה הסודית ביותר נכח גם ראש המוסד צבי זמיר, וצפו בה, באופן מוסתר – ללא ידיעת מלך ירדן – גם בכירי המוסד ואגף המודיעין, שהתרשמו מהתרעת המלך והעבירו אותה הלאה. לאחר הפגישה, דרשה גולדה משר הבטחון הסבר להתרעת המלך, וזה השיב לה שהוא מודע למצב, ושצה"ל מתגבר את כוחותיו ברמת הגולן מול סוריה. 

אולם, בפועל עדיין לא הוחלט על היערכות מליאה למלחמה, והתגבור ברמת הגולן היה דליל (2 פלוגות שריון וסוללת ארטילריה אחת בלבד).  

כעת, הצטרפה התרעתו של מרואן להתרעת המלך חוסיין, ולצבר ההתרעות המודיעיניות האחרות, והיא שהכריעה את הכף סופית להבנה שאכן המלחמה תפרוץ במשך היום. 

לכן, מיד לאחר שקיבל את ההתרעה של מרואן דרך ראש המוסד, הורה הרמטכ"ל, בסביבות שעה 4 לפנות בוקר, לקרוא בבהילות לאלופי צה"ל, לישיבה דחופה של המטה הכללי (המטכ"ל) בלשכתו, על מנת להיערך מיידית למלחמה שבפתח.

ההכרח במכת מנע מקדימה – וההכנות לקראתה 

לאחר מלחמת יום הכיפורים ותוצאותיה הקשות, הוקמה וועדת חקירה – בראשותו של השופט שמעון אגרנט, שחקרה באופן יסודי את המלחמה ואת האירועים שקדמו לה. הוועדה הזמינה להעיד שורה ארוכה של אנשי צבא וממשל, וכיהנו בה גם קצינים בכירים (כמו הרמטכ"לים לשעבר ידין ולסקוב). רוב הדוחות היו חסויים משום שהם עסקו במידע צבאי רב על צה"ל, אגף המודיעין, המוסד, תכניות צבאיות, אופי העבודה של יחידות צה"ל, רמות הכוננות וכו'. 

לפני כ- 25 שנה שוחרר לפרסום רוב הדוח, לפני כ- 15 שנה הותרה לפרסום עדות הרמטכ"ל, ורק לפני כ-10 שנים אושרה לפרסום עדותה של ראש הממשלה.  

בשנים האחרונות הותרו לפרסום גם ישיבות הקבינט במהלך המלחמה. 

בנוסף, ישנם גם מחקרים מקיפים שהתפרסמו בשנים האחרונות (נמצאים בידי כותב שורות אלו), וביניהם המחקר הרשמי והגדול של צה"ל (900 עמ'), וכן מחקרו המקיף של סא"ל שמעון גולן על קבלת ההחלטות בפיקוד העליון במלחמת יום הכיפורים (1350 עמ'). מחקרים יסודיים אלו, לצד מידע שנחשף ע"י בכירים בצבא, במוסד, ובחילות האוויר והיבשה, מאפשרים לנו להבין היטב את שקרה באותן שעות קריטיות, סמוך לפרוץ המלחמה.

נזכיר, שהאויב המרכזי של חיל האוויר במלחמת ההתשה לא היה חילות האוויר הערביים, אלא מערך טילי הקרקע אוויר, שגרם לאבדות ניכרות, ועיקר תשומת ליבו של חיל האוויר הייתה נתונה לחיסולו, וזאת על מנת שהוא יוכל לסייע לכוחות היבשה בחופשיות. 

מאז מלחמת ההתשה התפתח מאוד מערך זה, ומצרים קלטה עשרות רבות של סוללות טילי נ"מ חדישות. גם המערך הסורי התפתח מאוד, ובמשך ארבע השנים שלפני המלחמה, הוא גדל פי 12(!), מ- 3 סוללות טילי נ"מ בלבד, ל- 36 סוללות, מתוכן 15 ניידות וחדישות מאוד מדגם 6-SA.  

ולכן, היה הכרח גמור להסיר את האיום הזה – זו הייתה העדיפות הראשונה, וחיל האוויר בנה לשם כך מערך גדול של לוחמה אלקטרונית (הן ממסוקים והן ממערכות יבשתיות), הצטייד בטילי שרייק ('אגרוף') נגד מערכות מכ"ם, במל"טים מיוחדים מדגם "תלם" להטעיה, ובכמויות אדירות של "מוץ" לשיבוש מכ"ם (פיסות מתכת קטנות שנועדו לשחרור – בכמויות של מיליונים – ע"י מטוסי תובלה וע"י פגזי ארטילריה יחודיים). 

והעיקר – חיל האוויר פיתח תורת לחימה וטכניקות תקיפה, שהתבססו על מטוסי הסקייהוק והפנטום החדשים, תרגל אותן היטב במשך שנים, והיה מוכן להנחית מכת מחץ – פיזית ואלקטרונית - על מערכי הטילים בסוריה ובמצרים. ערב המלחמה היו לחיל האוויר תכניות מוכנות מראש, עבור תקיפה בו-זמנית של כ- 300 מטוסי קרב – כמעט כל חיל האוויר – על מנת להכות בעוצמה אדירה את מערכי הטילים בסוריה, ולאחר מכן במצרים.

זוהי הסיבה המרכזית לכך שהרמטכ"ל דרש בתוקף שיאושר לו להנחית מכת מנע שתכלול תקיפה אווירית מקדימה על שדות התעופה, על המערכים הגדולים של הטילים נגד מטוסים, ועל כוחות הקרקע בחזית.

בעדותו בוועדת אגרנט הסביר הרמטכ"ל את חשיבותה של המכה האווירית המקדימה גם על שדות התעופה הסורים, ועד כדי כך שהוא היה מעונין קודם לתקוף את שדות התעופה ורק אחר כך את מערך טילי הנ"מ הסוריים, וזאת בשל היכולת שהייתה לחיל האוויר הסורי לשבש, באמצעות מטוסי היירוט שלו, את התקיפה הישראלית על מערכי הטילים1.

כפי שמובא בפירוט בחלק הקודם של מאמר זה, בקשת הרמטכ"ל למכת מנע אווירית, נדחתה לחלוטין בידי שר הבטחון שחשש מ"מה תאמר אמריקה"!

הצורך בתקיפת שדות התעופה ומערכי הטילים היה כה גדול, עד שגם ברגעים הקריטיים של פתיחת המלחמה, בסביבות שעה 14:00, ביקש הרמטכ"ל ממפקד חיל האוויר לבדוק אם הוא יכול עדיין להנחית מכה אווירית על שדות התעופה הסורים.  אולם, באותם רגעים קשים, חיל האוויר היה עסוק כולו במגננה מול מתקפת האוויר המפתיעה של חילות האוויר הערביים, שתקפו עשרות מטרות בשטח ישראל, ולא יכול היה לצאת למתקפה נגד שדות התעופה הסורים2.

מפקד חיל האוויר במלחמה, האלוף בנימין פלד, העיד אף הוא בפני וועדת אגרנט3, וגם פרסם במהלך השנים פרטים נוספים השופכים אור על אירועי המלחמה: 

"ביום השבת [שבו חל יום הכיפורים – א.אפרגון], מאחר וביקשתי את האישור לבצע תקיפה יזומה, הייתי מוכן למעשה לתקיפה יזומה בסוריה בשעה אחת עשרה בבוקר... קראנו לטייסים ולאנשי המפתח... אחת עשרה זה אומר נפילת פצצות, ההמראות בסביבות שעה עשר, חיל האוויר היה ערוך למתקפה רבתי על סוריה – לזריקת פצצות באחת עשרה בבוקר...

במשך הבוקר קיבלתי הודעה שזה לא בא בחשבון, אז הענין התבטל..."

בהמשך מפרט יותר מפקד חיל האוויר ומסביר שהורה להיערך למבצע שכונה דוגמן 5 "לתקיפת מערך הטילים הסורי פלוס תקיפת נמוכה בקו הסורי [=תקיפת כוחות הקרקע הסורים בקו החזית, בטיסה נמוכה - א.אפרגון]".

מאות מטוסי קרב איכותיים, מדגמי פנטום וסקיהוק, נערכו לתקיפה המכריעה החל משעות הבוקר המוקדמות של יום הכיפורים, והוטענו עליהם כבר אלפי פצצות [כל מטוס פנטום נשא על עצמו 10-11 פצצות], איתם נערכו עשרות מסוקים ומטוסי תובלה שהותקנו עליהם מערכות לוחמה אלקטרונית, ונפרסה גם טייסת המל"טים להטעיה. 

מתקפת הפתע שהם עמדו להנחית על סוריה תוכננה להשמיד 6 שדות תעופה, ולשתק 3 נוספים. בהמשך, תוך 3 שעות נוספות, לדברי הרמטכ"ל, היה אמור להיות מחוסל גם מערך הטילים הסורי, שבאותו זמן היה ידוע היטב היכן נמצאות כל הסוללות שלו, והיה ניתן לתקוף אותן ביעילות [ וזאת בניגוד למצב תוך כדי המלחמה, שאז הסוללות נעו ביחד עם היחידות הלוחמות, ולכן היה קשה מאוד לאתר את מיקומן המדויק ולתקוף אותן ביעילות].

כולם חיכו לאישור הסופי של הדרג המדיני, שלצערנו הרב לא ניתן. 

לימים, העיד מפקד חיל האוויר, שבהצגת תכניות המלחמה, אותה עשה בלשכתו כ-4 חודשים לפני המלחמה, בפני שר הבטחון, הרמטכ"ל, וכל אלופי המטכ"ל, הוא הבהיר שיהיה "הבדל תהומי" בין מצב שבו חיל האוויר יתקוף ראשון, לבין מצב שבו האויב יתקוף ראשון (שאז תכניות חיל האוויר לא יפעלו היטב), ונאמר לו ע"י שר הבטחון4"לא יעלה על הדעת שלא נקדים לתקוף, אם יהיה אפילו שמץ של חשד שהאויב עומד לתקוף..."

סימוכין לכך, שגם דעת שר הבטחון הייתה שצה"ל צריך לתת מכה מקדימה לסוריה, לפחות בכמה תרחישים, מצאתי במסמך נוסף שהותר לפרסום5 – "הצגת תכנונים אוויריים לשר הבטחון": 

את הצגת התכניות פתח מפקד חיל האוויר פלד, והמשיך אותו קצין המודיעין של חיל האוויר הר-לב. תוך כדי הדברים, התערב שר הבטחון דיין והדגיש את חומרת האיום הסורי לעומת המצרי, וזאת משום ש"התעלה" היא "בסוף העולם", אבל הארטילריה הסורית מאיימת על טבריה ועל קרית שמונה. 

בכירי חיל האוויר התייחסו לדברי השר באומרם שאכן הם נערכים להכות בסוריה גם בלי קשר למצרים, ומפקד חיל האוויר אמר בהמשך: "הנקודה האחרונה – חיל האוויר הסורי... ההערכה שלי היא שיצטרכו לתת להם מכה כלשהיא כדי למנוע מהם לעלות למעלה [=להמריא ולתקוף בישראל]... אלה הם מנוולים. הטווח שלהם קצר [=הם קרובים לישראל]. מבחינה מכ"מית הם יכולים לחדור אלינו בדיוק כשם שאנו יכולים לחדור אליהם". 

ועל כך ענה שר הבטחון דיין, שסיכם את הדיון:

"בענין הסורי. בענין המכה המקדימה. אני בדרך כלל יותר אופטימי... כל העולם טוען שהערבים רוצים לחדש את המלחמה, זה אפילו יותר טוב מאשר היה במאי 1967 [=ערב מלחמת ששת הימים]... הם מודיעים אנו הולכים להילחם, אנו נפציץ את תל אביב... אם באמת נחשוב שהמלחמה מתחילה... אם באמת נחשוב שהיא מתחילה – יש להכות במקום הראשון כבר בהתקפה הראשונה [=דהיינו להכות את סוריה במקום הראשון – עוד לפני מצרים], אני מאמין שבאווירה הזו, אשר בה הם מכריזים מראש, שהם יתחילו את המלחמה – אפשר למצוא את הפטנט לעשות גם את זה".

ובמלים פשוטות, שר הבטחון אומר במפורש לבכירי חיל האוויר, שבשל אווירת המלחמה שאותה עודדו מדינות ערב (אווירה שהייתה באותם חודשים, ונמשכה גם לאחר מכן) - אפשר יהיה לתקוף אותם מכה מקדימה!

דברים דומים אמר שר הבטחון גם בדיון מטכ"ל (בתאריך 21/05/73) להערכת מצב6:

"להביא בחשבון, לתכנן ולהכין גם מכה מקדימה או תקיפה מקדימה שלנו... איך להסביר לעולם שלא אנחנו התחלנו את המלחמה באותו זמן – נטפל בזה".

כך התבטא השר גם בדיון מטכ"ל נוסף7: "אם יתברר מחר שעומדים להפציץ את תל אביב, אין צורך לחכות עד שיעשו זאת".

וכן בישיבה שבועית של דיון מטה שר הבטחון, נתן השר דוגמא נוספת למצב שבו תאשר הממשלה מכה מקדימה8: "תיקח את רמת הגולן עם היישובים, כשאתה רואה שמרכזים שם [=בגבול הסורי] כך וכך ארטילריה בלי סוף". הוא אף העריך באותו דיון שגם נשיא ארה"ב יקבל זאת - "ניקסון לא יאבד עצמו לדעת" , והוסיף ש: "אם צריך פרובוקציה שהם פתחו ביריה הראשונה – נשיג לך גם את זאת"...

זאת אומרת, שלדברי שר הבטחון ריכוזי ארטילריה גדולים מאוד של סוריה, או ידיעה שתל אביב עומדת להיות מופצצת – דהיינו מצבים שיכולים לסכן חיי אזרחים רבים (בישובי הגולן או בערים גדולות)– יהוו עילה למכה מקדימה. 

בקשר לאפשרות להפצצת תל אביב ח"ו – שגם היא מהווה עילה למכת מנע כנ"ל, אמר שר הבטחון בעצמו, בישיבת שרי הממשלה שנערכה בשעה 12:00 – שעתיים בלבד לפני פרוץ המלחמה8:

"המצרים רוצים לפתוח באש... בו זמנית להפציץ מקומות אחרים בארץ, כל זה יכול לכלול בהחלט את תל אביב, אשדוד, באר שבע... בענין תל אביב, יש להם שלושה סוגי נשק, מפציצים ארוכי טווח... טיל קרקע-קרקע סקאד... יכול למוטט בנין רב קומות...".  באותה ישיבה הוא גם התייחס ישירות לחשש הכבד מתקיפה ארטילרית סורית על ישובים בצפון.

אולם, כאשר הגיע רגע האמת, והיה ברור שאכן עומדים לתקוף את ישראל, ויתכן שתל אביב תותקף באמצעות מטוסים או טילי סקאד, וגם ריכוזי הארטילריה העצומים של סוריה מול ישובי הגולן נראו היטב בצילומי האוויר – למרות כל זאת, פרחו ונעלמו להן כל ההתבטאויות וההבטחות הללו, ונשאר רק הפחד מ"מה יאמרו הגוים", ולכן לא אושרה הדרישה למכת מנע. 

שלושה ימים לאחר פתיחת המלחמה, כשנודעו תוצאותיה הקשות של ההחלטה שלא להנחית מכת מנע, אמר שר הבטחון בעצמו9"מה שיעלה לערבים המלחמה הזו...שזו הפעם האחרונה בחיים שהם לא יקבלו התקפת מנע".

ההכרח בגיוס מילואים נרחב

החלטה נוספת של הדרג המדיני, אף היא הרת אסון, הייתה לשלול את בקשתו של הרמטכ"ל לגיוס מילואים מלא.

כידוע, רוב כוחו של צה"ל מבוסס על צבא המילואים. ישראל, בניגוד למדינות ערב שאוכלוסייתן גדולה מאוד, אינה יכולה להרשות לעצמה את החזקתו התמידית של צבא סדיר גדול, וזאת בשל הנטל הכלכלי העצום ובשל העובדה שחלק נכבד מכח העבודה במשק יהיה מרותק לצבא. לכן, אחד מהיסודות של תפיסת הבטחון הישראלית, הוא שצה"ל מורכב מצבא סדיר ואנשי קבע במספר קטן יחסית, ואילו חלק הארי של צה"ל הינו עוצבות המילואים, שיש לגייס אותן במהירות ולהטיל אותן למערכה על מנת לנצח בקרב.

הרמטכ"ל, בפגישתו אצל ראש הממשלה בה דרש את הגיוס, הדגיש שהצבא הסדיר מהווה רק רבע מכוחו של צה"ל (בערך 100 אלף חיילים סדירים מתוך כ- 350-400 אלף חיילים בסך הכל). 

ולכן קריטי לגייס את כוחות המילואים בהקדם שהרי הם מהווים את עיקר כוחו של הצבא. 

אולם, כפי שהובא באריכות בחלק הקודם, ראש הממשלה אישרה גיוס חלקי בלבד, אם כי נרחב יותר מזה שאישר שר הבטחון. 

גם להחלטה זו היו השלכות חמורות על יכולתו של צה"ל להילחם, וכפי שיתואר בהמשך.

לימים, תצטער מאוד גם ראש הממשלה על החלטתה שלא לגייס גיוס נרחב ומלא10.

פגישת ראש הממשלה עם שגריר ארה"ב

ערב יום הכיפורים לפני שנתיים, נחשף חומר רב נוסף על המלחמה – ובמיוחד על דיוני הקבינט במהלכה ולפניה, ישיבות ממשלה, וכן 26 קטעי יומן של אלי מזרחי - מנהל לשכת ראש הממשלה במלחמה, שעד היום לא נחשפו (קטעי היומן הנ"ל אף לא הוגשו לוועדת אגרנט). 

חלק גדול מהחומר היה כבר ידוע, אבל כעת הוא התגלה בפירוט רב ובהיקפו המלא. 

ביומן שנכתב ע"י מנהל הלשכה של גולדה, מובא בפירוט אירוע נוסף, ששופך אף הוא אור על התנהלות הדרג המדיני11 – פגישת ראש הממשלה עם השגריר האמריקני לאחר הישיבה שלה עם הרמטכ"ל, שבו היא החליטה שלא לתקוף במכת מנע, ולאשר רק גיוס מילואים חלקי. 

בסביבות 09:30 הסתיימה הפגישה עם הרמטכ"ל. מיד לאחר מכן, הזמינה ראש הממשלה את שגריר ארה"ב קנת קיטינג לפגישה דחופה, בה נכח גם שגריר ישראל בארה"ב שמחה דיניץ. תיאור הפגישה דלקמן על פי יומנו של ראש לשכת הממשלה (ארכיון המדינה, שוחרר לפרסום השנה):

"10:20 – ראש הממשלה מקבלת...את שגריר ארה"ב קיטינג, ואת ציר השגרירות ולי אוטיס. 

ראש הממשלה לקיטינג: 

ברשותנו מידע על ריכוזים בגבולות מצרים וסוריה... הרוסים מפנים במלוא המהירות נשים וילדים וכבר פינו אלפים... כנראה שהרוסים רצו למנוע מלחמה, אך השפעתם לכך אינה מספקת. הם עוזבים כי אינם רואים טעם בהישארותם.  ההתקפה מתוכננת להיום מאוחר אחר הצהרים...

מטרת דברי אליך היא:

א. למסור לכם מידע זה ולומר שאנו לא נפתח במלחמה... מגמת הסורים כמובן כיבוש הגולן... סברנו תחילה שמצרים עורכת תמרונים, אך לפי המקורות המצריים שבידינו ברור שהפעם אין זה כך, ושהם רוצים לבצע מתקפה ולצלוח את התעלה... "

וממשיך ראש לשכת ראש הממשלה ומתאר את חילופי הדברים בהמשך:

"ראש הממשלה שבה והדגישה:

א. אין פנינו להתקפה. ב. אם יתקפונו הם – יקבלו מכה.

השגריר האמריקני שאל אם אנחנו נכה בהם עוד בטרם יתקפו.

ראש הממשלה השיבה חד משמעית שלא. אם כי הדבר היה מקל עלינו מאוד...

10:45 השגריר האמריקאי עוזב את לשכת ראש הממשלה."

סוף ציטוט מיומן ראש הלשכה.

עד כאן תוכן הפגישה המדהימה, שממנה עולה בצורה הברורה ביותר – ישראל התחייבה בפני ארה"ב, שעות בודדות לפני פרוץ המלחמה, שלא להכות ראשונה את צבאות האויב, וזאת למרות שהיה לישראל את כל המידע על המתקפה הצפויה!

וכל זה בלי שארה"ב ביקשה זאת, ובוודאי שלא דרשה זאת!

וגם ללא שום נסיון להציג בפני ארה"ב את המצב החמור כפי שהוא:

שישראל עומדת בפני איום קריטי, משום שכל צבא המילואים שלה עוד לא התחיל אפילו להתגייס, ואילו אויביה הגדולים פרוסים עם כל הצבא שלהם על הגבולות, ומתכוננים להנחית עליה מהלומת פתע, ולכן ישראל מוכרחה, ואין לה שום ברירה אחרת, אלא להכות ראשונה!  

חשיבותה של מכה מקדימה

חשוב להדגיש, גם אם מישהו טוען שצריך היה לחשוב באותה סיטואציה על "שיקולים מדיניים", הרי שבמצב החמור שנוצר – של פיקוח נפש מיידי – בשל כך שההתרעה על המלחמה הגיעה זמן קצר לפני תחילת המלחמה, ולכן רק הצבא הסדיר הקטן מאוד פרוס בגבולות מול עוצמה אדירה של צבאות ערב (ראה בהמשך פירוט של יחסי הכוחות הנוראים שהיו) – הרי שאין ברירה, ואין אפשרות הגיונית אחרת, אלא לאפשר לצה"ל לתקוף ראשון, עם הכח היחיד שזמין ומוכן לכך – חיל האוויר.

חוקר בכיר, רס"ן יצחק שטייגמן – שהיה ראש מדור מחקר היסטורי בענף לתולדות חיל האוויר, כתב על כך12:

"יציאה למתקפה אווירית מקדימה הייתה חלק מתפיסת הבטחון של ישראל מיום הקמתה ועד מלחמת יום הכיפורים... בגלל שיקולים מדיניים סירב הדרג המדיני לאשר לחיל האוויר לפתוח את המלחמה במתקפה אווירית מקדימה... היעדרה של מתקפה כזאת בפתיחת מלחמת יום הכיפורים, הביא ליתרון משמעותי בשדה המערכה למצרים ולסוריה – צה"ל מצא עצמו בנחיתות, ועם פגיעות, ואבדות קשות...".

השנה נחשף לראשונה חלק מתכנית התקיפה של שדות התעופה – "תכנית נגיחה" – ולפיה הוכנו בחיל האוויר 268 מטוסי קרב – כמעט כל מטוסי הקרב שהיו שמישים באותו זמן – למכת מחץ שהייתה משמידה או לפחות משתקת לזמן משמעותי את כל 9 שדות התעופה הסוריים13. עוד עשרות מטוסי יירוט היו אמורים לחפות עליהם.  

אין ספק שתקיפה אדירה שכזו הייתה מזעזעת את ההנהגה הסורית (והמצרית), ומורידה את המורל של הצבא הסורי, שהיה מאבד (עכ"פ באופן זמני) את יכולת הפעולה האווירית שלו. 

יתרונה הגדול של מכה מקדימה, כך ידוע בחשיבה הצבאית, הוא יכולתה "להוציא מאיזון" את היריב, לשבש את חשיבתו, תכניותיו, ודרכי פעולתו, ולגרום לו לשקול מחדש את צעדיו. תקיפה כזו הייתה יכולה לגרום להחלטה סורית שלא לפתוח במלחמה. מה גם, שמיד לאחר תקיפת שדות התעופה, תכנן חיל האוויר לחסל את מערכי הטילים - מהלך שהיה מכניס להלם את ההנהגה הסורית, שהייתה מאבדת בבת אחת את "הקלף החזק שלה" – מערך הנ"מ. 

תקיפת כוחות היבשה שבחזית, שתוכננה אף היא במסגרת המכה המקדימה, הייתה גורמת לשיבושים גדולים בתכניות המלחמה וההיערכות הסורית, וסביר להניח שגם למפלה מהירה, היות שללא מערך הנ"מ, כוחות הקרקע המוכים, שהיערכותם שובשה, היו גם חשופים לחלוטין להפצצות מהאוויר.

ישיבת שרי הממשלה

בשעה 12:00 בצהרים, כשעתיים לפני פרוץ הקרבות, כונסו שרי הממשלה לישיבת חרום, ובה הוצגו לפניהם הידיעות המודיעיניות, שעל פיהן תיפתח המלחמה בשעות הקרובות14. גולדה פתחה את הישיבה באומרה: "בתשובה לשאלה, הוצאה עכשיו הודעה, ונאמר שיש גיוס מילואים חלקי, לאור ריכוזי הצבא [=של סוריה ומצרים] בגבולות". בהמשך דיבר שר הבטחון על תכניות המלחמה של סוריה ומצרים, ועל העובדה שצה"ל לא יוצא למתקפת מנע. 

בהמשך דיברו שרי הממשלה, שבהמשך החליטו גם הם שלא לפתוח במתקפת מנע, ולגייס רק גיוס מילואים חלקי. אחד השרים בישיבה היה שמעון פרס, שאמר14: "המחשבה הפוליטית המרכזית ששמענו משר הבטחון, שישראל תבהיר עד כמה שאפשר – שהותקפנו, ולא ניתן שום פתחון פה, שלא ייאמר שהייתה כאן מלחמת מנע ולא שום פרובוקציה, כל תכנית ההגנה ותכניות אחרות – כפופות להגיון זה".

ובמלים ברורות – כל תכניות המלחמה הוכפפו ל"מחשבה הפוליטית" שצריך להוכיח שלא ישראל היא זו שפותחת במלחמה על מנת להגן על חיי אזרחיה...

וראש הממשלה אמרה באותה ישיבה14:

"הבוקר, יחד עם שר הבטחון, והרמטכ"ל וראש אג"ם וראש אמ"ן, ישבנו, והרמטכ"ל וכל האחרים התחננו – תנו לנו חצי שעה לפעולה יזומה, ואז נגמור את שדות התעופה שלהם ואת הטילים שלהם וגמרנו את הענין..." 

ואז הסבירה ראש הממשלה, שהפעולה לא אושרה משום שהיא יודעת "באיזה עולם אנו חיים".

הצטרף אליה השר יגאל אלון שאמר ש"מבחינה צבאית טהורה" אכן המטכ"ל רצה לתת מכה מקדימה כדברי גולדה, אבל לדעתו אין לעשות כן בשל "השיקול המדיני הכולל", גם אם זה "יעלה לנו קצת ביוקר".

ואכן, כך החליטו גם שרי הממשלה14 – לא לצאת למלחמת מנע, ולאשר רק "גיוס מילואים חלקי...בשיעור של כמאה אלף איש...". 

ההשלכות החמורות של החלטות הדרג המדיני

החלטותיו השגויות של הדרג המדיני הביאו לתוצאות קשות ביותר עבור חיילי צה"ל. לו היה ניתן אישור למכה מקדימה ולגיוס מילואים מלא, יתכן מאוד שמדינות ערב לא היו פותחות כלל במלחמה, וגם אם היו פותחות בה – תבוסתן הייתה מהירה, והן היו סופגות מפלה ניצחת.

אולם, בשל העובדה שהדרג המדיני כבל למעשה את ידיו של צה"ל, ואף לא איפשר לו גיוס מלא של כל כחו, נוצר במהירות בחזיתות מצב חמור ביותר – יחסי הכוחות בין כוחות צה"ל הסדירים לבין צבאות ערב היו החמורים ביותר בכל מלחמות ישראל, ובין החמורים ביותר בתולדות המלחמות בכלל.

רפיסותו של הדרג המדיני ערב מלחמת יום הכיפורים, והעובדה שהוא פעל לפי שיקולים מדיניים, ולא לפי שיקולים צבאיים, גרמה לצה"ל לספוג את המהלומה הצבאית הקשה שהונחתה עליו, בתנאים הקשים ביותר עבורו, וזוהי הסיבה המרכזית לכך שקווי ההגנה ברמת הגולן נפרצו, חיל האוויר כמעט ולא יכל לסייע לכוחות הקרקע (בשל טילי הנ"מ), והמצרים חצו את תעלת סואץ "כמו במצעד" – כמעט ללא התנגדות, וכמעט ללא אבדות, ויכלו להתקדם במהירות גם לעומק סיני. 

בשל החלטתו החמורה של הדרג המדיני – שפסל גיוס מילואים מלא, ו"התמקח" גם על הגיוס החלקי (שהתעכב בשל כך בשעות יקרות), ניצב צה"ל בנחיתות מספרית בלתי נתפסת, כאשר ידיו קשורות ונאסר עליו להכות ראשון באמצעות חיל האוויר. להלן הנתונים המדויקים של יחסי הכוחות15:

מול 1400 טנקים סוריים מוכנים לקרב,  ניצבו 177 טנקים ישראלים בלבד!

כוחות הרגלים ברמת הגולן כללו כ- 200 חיילי רגלים ישראלים, ומולם עשרות אלפי חיילים סורים! 

3 דיוויזיות חי"ר סוריות בתקן מלא, מתוגברות ביחידות סיור, קומנדו, נ"ט והנדסה.

מול כח ארטילרי סורי ענק שמנה 157 סוללות, וקרוב ל- 1000 קני ארטילריה, נפרס כח ישראלי קטנטן – 11 סוללות - 44 קני ארטילריה בלבד!

כאשר חיל האוויר, שעליו תוכנן להסתמך כ"ארטילריה מעופפת" – כמעט משותק בשל מערך הטילים הסורי, שאותו נאסר על צה"ל לתקוף ולחסל בהפתעה, בשל ה"שיקולים המדיניים".

בחזית המצרית המצב היה גרוע לא פחות. בקו הראשון עמדו כ- 450 חיילי המעוזים, מול כ- 90,000 חיילים מצרים – שצלחו את התעלה תוך 24 שעות. 

מצרים פרסה מול כח השריון הישראלי הקטן שמנה פחות מ- 300 טנקים – מעל 1300 טנקים מצריים,  וכן כמויות אדירות של נשק נגד טנקים – אלפי משגרים של טילי נ"ט מדגם "סאגר" ומטולי RPG,  450  "משחיתי טנקים" ותותחי נ"ט, ויחידות מיוחדות של "ציידי טנקים" וקומנדו שאומנו במיוחד בהצבת מארבים וחיסול טנקים. 

בתחום הארטילרי – מצרים פרסה 225-250 סוללות,  מול 12 סוללות ישראליות בלבד – דהיינו 1300-1500 קני ארטילריה מצריים מול 48 קנים ישראלים בלבד!

יחסי כוחות נוראים אלו הביאו לקריסת קווי ההגנה הן בצפון והן בדרום, והם שהביאו בדרך הטבע להתמשכות המלחמה, ולמספר הנפגעים הגדול שהיה בה רחמ"ל. 

כפי שהובא בפירוט בחלק הקודם של המאמר, בשיחת ט' כסלו תשל"ח16:

זועק הרבי שליט״א מלך המשיח על כך שערב מלחמת יום הכיפורים הכריעו לא לבצע גיוס ומלחמת מנע – ושזה היה הפוך מדעת אנשי הצבא, שהם המומחים ויש לשמוע לדעתם. 

וכך גם לגבי ויתור על שטחים ביהודה ושומרון – הרבי שליט״א מלך המשיח זועק באותה שיחת קודש על כך שאין לוותר על שטחים אלו, משום שזה יוביל לפיקוח נפש לפי דעת מומחי הצבא שמתעסקים בעניני הצבא בהווה, ושעל פי התורה יש לשמוע רק בקולם.

ואכן, לצערנו הרב, ראינו כולנו את התוצאות החמורות ביותר, של ויתור על שטחי יהודה ושומרון ב"הסכמי אוסלו" – בפיגועי הטרור הנוראים בזמן ה"אינתיפאדה השניה", שבהם היו אלפי נפגעים רחמנא ליצלן! 

נסים גלויים – הודאה לה' יתברך

ידוע שעם פרוץ הקרבות, מתבטא הרבי שליט״א מלך המשיח שהנסים שיהיו במלחמה זו יהיו גדולים יותר מנסי מלחמת ששת הימים. 

ואכן, יחסי הכוחות במלחמת יום הכיפורים היו גרועים בהרבה, כי היא פרצה בהפתעה וצבא המילואים לא היה מגויס (בניגוד למלחמת ששת הימים), אך גם כשכוחות צה"ל הסדירים והקטנים נשחקו, ולא היה מי שיעצור את האויב בדרך הטבע,  האויב נעצר מעצמו בכל זאת...

ובמלים אחרות:

במלחמת ששת הימים – בדומה לנס חנוכה - הנס היה נצחון המעטים מול רבים.  במלחמת יום הכיפורים הנס הגדול היה, שגם כאשר כבר לא היו מעטים רחמ"ל, וקווי ההגנה של ישראל נפרצו הן בצפון והן בדרום,  בכל זאת האויב נעצר... מעצמו...

חסדי ונסי ה' הגלויים.

מקורות והערות:

1.  מתוך עדות הרמטכ"ל לוועדת אגרנט, ישיבה ע"ז, עמודים 48-52. 

2. מתוך עדות הרמטכ"ל לוועדת אגרנט, ישיבה פ"ה, עמ' 3, וראה שם גם עמוד 26 בתיאור חשיבות השמדת שדות התעופה ומערכי הטילים ע"י מכה מונעת .

3. מתוך עדות מפקד חיל האוויר בני פלד, מול וועדת אגרנט, ישיבה ל"ו, 26/12/1973,  עמ' 21 והלאה.

4. "ימים של חשבון", בני פלד, עמ' 372. וראה שם גם עמ' 357-358, 361, 370-371.

5. הצגת תכנונים אוויריים לשר הבטחון, 22 מאי 1973, מסמך בסיווג "סודי ביותר" – הותר לפרסום. תיק מספר 2019-12-10 – באתר "המרכז למלחמת יום הכיפורים".

6. רישום דיון המטכ"ל ב"מלחמה ביום הכיפורים" – שמעון גולן, עמ' 102.

7. דיון מטכ"ל 14/05/73 , מתוך "מערכות" 373 , הוצאת משרד הבטחון, מאמר של שמעון גולן, עמ' 53, הובא גם ב"מלחמה ביום הכיפורים" עמ' 102.

8. הדיון נערך בתאריך 27/04/73  -  מערכות 373, משרד הבטחון, עמ' 53, מתוך מאמרו של סא"ל שמעון גולן.

9. דו"ח ועדת אגרנט – חלק שלישי ואחרון – כרך שני – עמוד 17. דברי שר הבטחון לאלוף בני פלד מפקד חיל האוויר, בבוקר ה- 8 לאוקטובר.

10. גולדה מאיר, חיי. עמוד 308.  לגבי מכת הנגד ראה שם ובעמ' 313, שגם לאחר המלחמה היא צידדה בהחלטתה שלא לאשר אותה (אם כי מהתבטאויות שלה תוך כדי המלחמה ניתן להבין אחרת).

11. ראה ארכיון המדינה – פרסומים – תעודות לפרסום מלחמת יום הכיפורים 2021 – יומנו של אלי מזרחי, 6 באוקטובר 1973 . כמו כן ראה ב"מלחמת יום הכיפורים, צה"ל – המחלקה להיסטוריה, סא"ל שמעון גולן, עמ' 276-277.

12. מערכות, הוצאת מערכת הבטחון, גליון 486-487, עמ' 62-67 – מאמר מקיף של רס"ן יצחק שטייגמן, תחת הכותרת: "המתקפה האווירית המקדימה שלא הייתה והשפעתה על מלחמת יום הכיפורים".

13. ראה "מלחמה משלו – חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים" – אורי בר יוסף, עמ' 85, 107-109.  

וכן ראה מסמכים מקוריים שמפרטים את תכנוני חיל האוויר להשמיד את שדות התעופה בסוריה ובמצרים: באתר "המרכז למלחמת יום הכיפורים – מרכז מידע דיגיטלי" - חומר על חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים – קד"מ הרמטכ"ל 25/04/73, וכן הצגת תכנוני חיל האוויר לרמטכ"ל 9 מאי 73, וגם הצגת תכנונים אוויריים לשר הבטחון 22.5.1973. 

14. ארכיון צה"ל ומערכת הבטחון, משרד הבטחון, מספר משלוח/תיק 1975 / 173-383 – סטנוגרמות של כל ישיבות הממשלה והקבינט בין התאריכים 06/10 (פרוץ המלחמה) ועד 14/10. מסמך מסכם (476 עמ').

החשש מהפצצת תל אביב – עמ' 6.   ההערכה שיופגזו ישובים – עמ' 20.

דברי השר פרס על השיקול הפוליטי – עמ' 12.  דברי גולדה – עמ' 21.

נוסח החלטת השרים שלא לאשר מכת מנע, ורק גיוס חלקי – עמ' 33.

15.  הנתונים על יחסי הכוחות נלקחו מהמחקר הרשמי של צה"ל – פרקים ד', ה', ו'.  וכן מ"אטלס מלחמת יום הכיפורים" – צה"ל, אגף המבצעים, מחלקת הדרכה, מאי 1983 (סיווג סודי בעבר, הותר לפרסום).

שיחת הרבי שליט״א מלך המשיח ט' כסלו – ראה "שיחות קודש" תשל"ח, ועל פי תרגום סרט ההקלטה. לינק להורדת כל הכרך של שיחות קודש תשל"ח חלק א'

 
 

הדרג המדיני לא איפשר גיוס ומכה מקדימה לפני מלחמת יום הכיפורים למרות שידע על המלחמה – חלק א'

הדרג המדיני לא איפשר גיוס ומכה מקדימה לפני מלחמת יום הכיפורים למרות שידע על המלחמה – חלק ב׳

הדרג המדיני לא איפשר גיוס ומכה מקדימה לפני מלחמת יום הכיפורים למרות שידע על המלחמה – חלק א

ה' באייר, הרב מייזליש חשף: "ראיתי בעיני את הניסים וההחמצה הגדולה"

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...