שלושה מטיילים, רבי אחד: מבצע החילוץ הדרמטי בקולומביה

הרב שמואל פרידמן, פתח לא מזמן יחד עם רעייתו בית חב"ד בעיר סלנטו שבקולומביה.

לצד הקשיים המוכרים של מעבר דירה, ומעבר למדינה זרה, 'נחתו' על הרב פרידמן לא מעט תפקידים בתור השליח בעיר - כל זאת בתוך החודש הראשון לשליחות.

הרב פרידמן החליט לשתף את אתר 'הגאולה' באחד מהם, מרתק ודרמטי כאחד, שאירע בשבוע שעבר:

יום שלישי שעבר. השעה 19:32, אנחנו בעיר הגדולה בעיצומם של קניות מאסיביות לאבזר את המטבח החדש.

אני מקבל שיחת טלפון, ובה מעדכנים אותי על שלושה ישראלים שנעלמו בעמק הקוקורה. הם הספיקו לשלוח למשטרה הודעת SOS לפני שנגמרה להם הסוללה בטלפון, וכעת צריך לחלץ אותם.

אנחנו עוצרים את הקניות, ואני מיד יוצר קשר עם המשטרה שלא עושה כלום בנידון ולא מגלה טיפת אמפתיה למתרחש.

הבנתי שצריך לקחת פה אחריות על האירוע.

התקשרתי לאחד מידידיי בכפר סלנטו והסברתי לו את המצב.

כעת, אמרתי, צריכים לעשות שני דברים: קודם כל להוציא באופן מיידי מדריכי טיולים ומחלצים שעובדים בשמורה ומכירים טוב את כל האזור והמסלולים האפשריים.

דבר נוסף, להוציא רכב מהעיר ארמניה שבמרחק 30 דקות מהכפר, על מנת שנוכל להעמיס את החבר'ה האבודים בתקווה שימצאו בקרוב.

מייד לאחר מכן, התקשרתי לבחור ישראלי שישן איתם בדירה שיפעיל את סוכנות הביטוחים שלהם.

תוך כדי נסיעה מהירה חזרה מהקניות לסלנטו, אני מתקשר להשכרת אופנועים להוציא זוג אופנועים לעלות לקוקורה.

במקביל אני מתקשר לאשתי היקרה שתפתח חמ״ל בבית חב״ד שאוסף את כל המידע מתחילת האירוע ועד עכשיו: מתי יצאו, מי היה בקשר איתם לאחרונה, ומי ראה אותם היום - הכל כדי לקבל קצת אינפורמציה היכן הם יכולים להיות.

הרבנית המסורה מיד התקשרה לעשות שיחת הרגעה לארץ, אל ההורים המודאגים, ששמעו רסיסי מידע לא מאומת - מה שכמובן רק הלחיץ יותר.

כשאני מגיע לבית חב"ד, כבר נמצאים שם כמה יהודים מתוקים שמחכים להוראות מה אפשר לעזור בחילוץ. כולם חדורים בכך שמדובר בהצלת חיים. חלק חוברים לחמ״ל הביתי, חלק מצטרפים אלינו לפתיחת החמ״ל בשטח.

תוך כדאי תנועה לשטח, אני מתקשר לרב רוזנפלד - השליח הראשי לקולומביה, והרב לוי וענונו - השליח בעיר מדג׳ין, שדואגים ועוזרים לאירוע ככל יכולתם. הם מיד מקשרים אותנו לדרגים הגבוהים במדינה, לצבא ולמשטרה, וכן לקונסוליה הישראלית ולנציגות משטרת ישראל בחו״ל.

בחמ"ל השטח, שהוקם בחלק התחתון של הרי הקוקורה, מתנהלים החיפושים מול המדריכים שמסתובבים בכל האזור. הרב וענונו ממדג׳ין מתקשר אלי ומעדכן ששלח יחידת חילוץ צבאית ממדג׳ין, שאמורה להגיע בשעות הקרובות לקוקורה.

עוברות השעות. אנחנו כבר עמוק בתוך הלילה, ולמרות כל המעילים הקור המקפיא והרוחות מכניסים את החמ"ל לרכבים מותנעים עם מזגן על חום. המעלות מתחילות לצנוח לכיוון המינוס בראשי ההרים, לאזור שאיפשהו שם כנראה נמצאים הנעדרים.

אחרי ארבע שעות של חוסר אונים, בשעה 02:00 קיבלנו החלטה להרים מסוק לחילוץ הנעדרים. אני מתחיל לשלוח את כל הישראלים שהיו בחמ"ל השטח ובבית חב"ד שילכו לישון. כולם כיוונו את השעון המעורר לשעה 06:00, כדי שיוכלו לצאת מיד עם אור ראשון להמשך החיפושים (חוץ מהמחלצים המקומים שמכירים את תווי השטח).

עוברת עוד שעה של מתח, ובשעה 03:00 אנחנו מקבלים את הבשורה המשמחת, שסוף סוף מצאו את המטיילים מחוץ למסלול בקור עז ואימתני. כמובן שהמחלץ נשלח עם ציוד של סוודרים, מעילים, מים חמים, אוכל וממתקים שיחזירו להם במעט את חום גופם של המטיילים.

הבנו שצריך תגבור של מחלצים, ומיד שלחנו אליהם צוות נוסף שייפגש איתם באמצע הדרך, כדי לעצור לאתנחתא קלה עם אוכל ביתי ומפנק.

לאחר הליכה של שלוש שעות מתישות, קרוב לשעה 6 בבוקר, נפגשנו עם המטיילים המתוקים שלנו, בכניסה לשמורה בחיבוק ענק ומרגיע.

ששון ושמחה בחמלי״ם ובקרב המדריכים המקומיים, שמלוּוים בעשרות הודעות חזל"ש [=חזרה לשגרה] לכל המטיילים שדאגו וכמובן למשפחות בארץ.

את רגע המפגש לא אשכח לעולם: רגע של אהבת ישראל אמיתית ומיוחדת, שתפעל בקרוב את התגלותו של הרבי שליט"א מלך המשיח נאַו!