מלך המשיח מזהיר: זה ממש פיקוח נפש!

י. ישנו ענין מבהיל, שעד עכשיו לא רציתי לדבר אודותיו בגלוי, אבל עכשיו זה יכול להיות נוגע ח״ו גם בפועל:

כאשר מסתכלים ומתבוננים, יודעים למה הביאה הכניעה ללחץ, כשידעו שזהו היפך הטובה ל״ארץ ישראל לגבולותי׳״ ולעם הדרים עלי׳, כפי שהי׳ בעבר, שמטעמים מובנים לא פירסמו זאת, אבל סוף כל סוף לא יכלו להתאפק וזה התפרסם, ועד שזה נדפס בספר שיד כל אחד מושלת בזה וכל אחד יכול לקרוא זאת, שאז הענין כבר מפורסם, ובפרסום שאין למעלה הימנו, ושם מסופר בפירוש מה אירע:

בשעת המלחמה ל״ע (״ניט איצטער געדאַכט״) שהחלה ביום הכיפורים, ביום הקדוש, כמה שעות לפני התחלת המלחמה [ולדעת כמה – כמה ימים לפני זה] ידעו בוודאות שמתכוננים להתחיל מלחמה זו. וכאמור לעיל, זה כבר נדפס בספרים, שבאותו היום, כמה שעות לפני זה, ידעו בדיוק שבאותו היום הצבא מוכן משני הצדדים (הן צבא מצרים והן מהצד השני) בכדי לתקוף את ארץ ישראל, ארץ הקודש, ואת העם הדרים עלי׳.

ואז באו כל אלה שהם מומחים לתכסיסי מלחמה, ואמרו דבר ברור – שיש בכח לפעול שלא רק שההתקפה לא תצליח, אלא אדרבה – שזה יביא תיכף למפלת הצד השני, עי״ז שיגייסו ויכינו את בני ישראל (בהתאם למאחז״ל ״הבא . . השכם״), ובפרט אם יעשו מלחמת-מנע (היינו כפי שנקרא בשפת המדינה: ״פּרעווענטיוו וואָר״), שהתחלת ההתקפה תהי׳ מצד בני ישראל המוכנים לכך, ומספיק זה שיכולים לגייס במשך שעות אחדות, ואז יבטיחו (״וועט מען באַוואָרענען״) שההתקפה לא תצליח.

[יתכן שהם יפחדו ובכלל לא יעשו את ההתקפה; ואפילו אם הם כן יעשו את ההתקפה – לא יצליחו].

עוד בנושא:

פיגועים בבני ברק? אזהרות מלך המשיח

פיגוע ירי בבני ברק: ארבעה נרצחים הי"ד

הסכנה שמסתתרת מאחורי פסגת שרי החוץ

פיגוע ירי בחדרה: 2 הרוגים ופצועים

במשך שעות אחדות הי׳ בכחם (עכ״פ – ע״פ חשבון דתכסיסי מלחמה) שתמורת התקפה זה יביא למפלת הצד שכנגד.

וכאמור לעיל בהדגשה, כל המומחים לתכסיסי מלחמה בלי יוצא מן הכלל אמרו שצריכים לעשות כך, ובהקדם, ולעשות את ההכנות לזה, ואעפ״כ ההחלטה שנלקחה ע״י אלה שאין להם ידיעה בתכסיסי מלחמה [מומחיותם היא בעניני ״פוליטיקה״ – תכסיסי מלוכה, שלפעמים זהו להיפך מתכסיסי מלחמה], אחרי ששמעו (ולא פעם אחת, אלא כמה פעמים) שמוכרחים לגיוס גדול, ועכ״פ גיוס חלקי, ומוכרחים למלחמת-מנע – היתה שלא לאפשר זאת.

והטעם שאמרו לזה הוא, מפני שמיד ימסרו בארצות הברית – בוושינגטון – שיודעים שהצד שכנגד עומד מגוייס ומתכוננים להתקפה, אבל בני ישראל אף פעם לא ייצאו למלחמת-מנע, ולא יעשו גיוס מלא, מפני שאז יוכלו לחשוב שהם נחשבים ל״תוקפנים״ (״אַגרעסער״)...

[זה אינו מובן כלל, שהרי גיוס אינו נקרא התקפה... אבל זהו מעשה שהי׳ בפועל, וכבר נדפס בספר, ובכמה ספרים ובכמה לשונות, שאף אחד אינו יכול להכחיש זאת].

יא. והתוצאות מזה, כאמור לעיל, וכמדובר כמה פעמים:

כשיש מעמד ומצב הקשור עם פיקוח נפש אפילו של יהודי אחד, חייל אחד, איש צבא אחד, ועאכו״כ כשצריך לפחד מפיקוח נפש של כמה מבני ישראל – אז הפוסק היחידי ע״פ ״תורת אמת״ ו״תורת חיים״ שצריך לפסוק מה צריכים לעשות, הוא – המומחים לתכסיסי מלחמה.

והמתעסקים בתכסיסי מלוכה, כשהם מפריעים ולוקחים על עצמם את האחריות, ומצד ״פוליטיקה״ ותכסיסי מלוכה עושים אחרת – הם לוקחים על עצמם את האחריות דפיקוח נפשות!

וכאמור לעיל, אין זה ענין שבהשערה, אלא שעד עכשיו לא רציתי לגלות את זה עם כל החריפות (״מיט די גאַנצע שאַרפקייט״), מכיון שענין זה לא הי׳ מודפס עדיין, וצריכים להיזהר מלדבר על יהודי דבר בלתי רצוי [ובפרט שזה הביא להיפך מפיקוח נפש דמאות יהודים].

ונחזור על זה, עכ״פ בקיצור: הי׳ מעמד ומצב לפני כמה שנים, שהי׳ חשש אצל המומחים לתכסיסי מלחמה שזה עלול להביא לסכנת פיקוח נפש דאחד מישראל (והרבה יותר מאחד – עשיריות ומאות, אבל מספיק אחד, שגם נפש אחת היא ״עולם מלא״), וכאשר התחשבו בחשבונות אחרים, ועיקר החשבון – שיהי׳ לחץ מוושינגטון וכיו״ב, ושזקוקים לנשק שלהם ולממון שלהם – רואים למה זה הוביל, שזהו ההיפך מפיקוח נפשות דמאות מישראל!

יב. לכל לראש, דבר ודאי הוא שכל רב בישראל וכל פוסק בישראל שאמר איזו הוראה בנוגע למעמד ומצב בדומה לזה, או בענין זה ממש, ועאכו״כ אלה שאמרו הרבה יותר מהוראה פרטית,

– שאינו יכול לומר ששאלה זו אינה שייכת אליו, כי הוא כבר החווה דעה בשאלה זו [ובמכל שכן וקל וחומר: אפילו בדין תורה של פרוטה אחת ביכלתו להשתמט מלומר פסק דין רק לפני שהתחיל עם הדין תורה, אבל לאחר שהתחילו אסור לו לנטוש את זה, אפילו כשמתעסקים עם גבר אלים וכו׳, כהפסק-דין הברור בחושן משפט] –

דבר ודאי הוא שהם יתבוננו בזה. ובודאי שהם אינם זקוקים להוראה והתעוררות שלי בזה, אבל מכיון שישנם כאלה – ולדאבוננו גם מבין בני ישראל – המדברים אודות מסירת שעל מגדה המערבית, מ״ארץ ישראל לגבולותי׳״, מיהודה ושומרון,

– שבזה אין מעצור, כי אם מדברים אודות יהודה ושומרון – זה כולל את ירושלים העתיקה, וכולל את חיפה ובני ברק וכו׳, וכולל כו״כ שטחים בארץ ישראל, ואין בזה ״עד כאן ותו לא״, מצד ההסברה שבדבר –

הנה לפני שיאמרו הוראה בזה, ואדרבה – מכיון שהם חייבים לומר הוראה בזה – שיחקרו שוב אצל המומחים בעניני תכסיסי מלחמה מה הם אומרים, האם אפשר למסור משהו מגדה המערבית, מיהודה ושומרון.

ואם הם רוצים לסמוך על הידיעות שיש לי אחרי חקירה ודרישה אצל כמה וכמה – הנה זהו בדוגמת כפי שהי׳ ל״ע (״ניט איצטער געדאַכט״) לפני מלחמת יום הכיפורים, שכל המומחים בעניני מלחמה בלי יוצא מן הכלל אומרים שאסור למסור משהו (״עפּעס-וואָס״) מיהודה ושומרון, כפי שנקרא – גדה המערבית, שכאמור זהו ב״ארץ ישראל לגבולותי׳״.

וזהו מבלי להתחשב ולחשוב אודות ״דתיות״ (״פרומקייט״) וברית בין הבתרים וכיו״ב; זוהי סכנה ופיקוח נפש של כו״כ מישראל בפועל, ע״פ החשבונות של תכסיסי מלחמה, ע״פ החשבונות של ״אין סומכין על הנס״, וע״פ החשבונות של הנוגעים בדבר.

ובכלל אין מקום לשאול אצל אלה הקשורים לתכסיסי מלוכה, כהדין בשולחן ערוך בנוגע לבריאות אבר אחד של יהודי אחד, שצריכים לשאול אצל מומחה בעניני רפואה, ואין נפקא מינה כלל מה אומרים הידידים הטובים של הבן הזקוק להוראה זו, אפילו הידידים הטובים הגדולים ביותר, ועאכו״כ ידידים טובים הנוגעים בדבר, שלדעתם אין תפיסת מקום כלל ע״פ הפסק דין של ״תורת אמת״; הפוסקים היחידים בזה הם רופאים, שאינם רופאים רק מצד ה״נייר״, אלא שעוסקים בעניני רפואה בזמן הכי אחרון.

ולכן, אם הפסיק להתעסק בענינים אלה כו״כ שנים, אפילו אם הוא קשור לתכסיסי מלוכה, ואומר שמשתמש לזה גם בתכסיסי מלחמה – הנה ע״פ שולחן ערוך לדעת רופא יש תוקף כשהוא רופא העוסק במקצוע שלו בהוה, שאז ״אין חכם כבעל הנסיון״, ורופא בפועל ״איתמחי גברא״ וכיו״ב, משא״כ אם הניח את מקצועו כמה זמן, ואינו יודע מה ניתוסף בידיעות ובתכסיסים שבדבר בזמן הכי אחרון.

יג. זהו החלק הראשון, הנוגע לכל אלה שעד עכשיו אמרו דעה כיצד היתה צריכה להיות ההנהגה קודם מלחמת יום הכיפורים, ואלה שאמרו כיצד צריכה להיות ההנהגה בכיו״ב בימים שלאחרי זה, ובמילא כבר בהתחלת הדיון בזה הם חייבים לומר את הפסק דין שלהם בגלוי.

ולכן, אין זה ענין של העדר הכבוד ח״ו לבקש זאת מהם ע״י ״רדיו״ וכיו״ב; ועוד ועיקר – הם אינם זקוקים להתעוררות שלי, כי מכיון שהם רבנים מוסמכים – הם מתנהגים ע״פ שולחן ערוך, ובודאי יחקרו (אם אינם סומכים על הידיעות שלי) אצל מומחים לעניני מלחמה, המתעסקים בתכסיסי מלחמה בזמן הכי אחרון, וישאלו אצלם במה מתבטא הפיקוח נפש: בכניעה ללחץ של פלוני בן פלוני במדינה פלונית או של ״הירא ורך הלבב״ המומחים בתכסיסי מלוכה, או בציות למומחים בתכסיסי מלחמה...

וליתר שאת, מכיון ש״המעשה הוא העיקר״, ו״אין חכם כבעל הנסיון״ – יש לחקור בפרטיות מה היו התוצאות מההנהגה ההפכית מהדעה של בעלי המלחמה במלחמת יום הכיפורים.

כאשר היו צריכים לחפש הצדקה כיצד יתכן שלא צייתו למומחים בעניני מלחמה, מצאו ״הצדקה״ – שכאשר ראו שהביאו ביום התשיעי (או השמיני) נשק מארצות הברית – שמחו, בטענם שאם לא היו מצייתים להם והיתה מלחמת-מנע – לא היו שולחים להם את הנשק ביום התשיעי...

ובכל ״הצדקה״ זו חסר העיקר: אם היתה מלחמת-מנע, לא היו זקוקים למלחמה במשך תשעה ימים, אלא כפי שהי׳ במלחמה הנקראת מלחמת ששת הימים (״די זעקס-טאָגיקע מלחמה״) – הי׳ הנצחון הגמור הרבה יותר מוקדם, כי לזה הי׳ מספיק הנשק שהי׳ מוכן במחסנים ובמקומות השונים בארץ הקודש.

ובפרט אם המלחמת-מנע היתה שעה קודם לכן, כי כאמור לא רק ידעו בכלל שמתכוננים למלחמת התקפה, אלא היתה ידיעה ברורה ומכמה צדדים מתי זה יתחיל, והיתה האפשרות המלאה לעשות את הגיוס ואת המלחמת-מנע כמה שעות לפני זה, שאז מסתמא הי׳ זה מסתיים (ע״פ דרך הטבע – אם מלחמת ששת הימים היתה בדרך הטבע) במשך זמן קצר הרבה יותר מששה ימים, וכאמור לעיל – זה הי׳ מסתיים באופן שהי׳ מספיק הנשק שהי׳ מקובץ, ולא היו זקוקים לנשק נוסף.

וכאמור לעיל, לכל לראש, כל רב ופוסק שאמר בזה הוראה עד עתה, יחקור זאת. ובודאי יעשו כך, דמכיון שזה נוגע לענין של פיקוח נפש, בודאי שזה נוגע לכל אחד מהם עד מיצוי הנפש, ואינם זקוקים לזירוז ממישהו, ועאכו״כ לא לזירוז ממני, ורק שהנני רוצה לחסוך להם את הבירור, ולכן הנני מספר מה המומחים לעניני מלחמה ותכסיסי מלחמה כבר אמרו, ואם הם אינם סומכים על זה – שיחקרו וידרשו בעצמם.

ומכיון שזהו ענין הנוגע בימים (״וואָס ס׳גייט אין טעג״) – יפה שעה אחת קודם להוציא פסק דין ברור לכאן או לכאן, ע״פ החקירה ודרישה שיעשו בהקדם הכי אפשרי ובזירוז הכי אפשרי אצל מומחים לעניני מלחמה.

ובכל אופן, אסור להתחשב בדעתם של המומחים לעניני מלוכה, ויש לבטל זאת מיד, כי אין הם הפוסקים ואין דעתם המחליטה בענינים כאלה, אלא יש לחכות לפני שעושים משהו היפך דעת המומחים לתכסיסי מלחמה, אפילו במסירת שעל אחד מיהודה ושומרון ומכל ״ארץ ישראל לגבולותי׳״.

וכאמור, נוסף על העיקר מצד ברית בין הבתרים וכו׳ – זהו ענין של פיקוח נפש בפועל למטה מעשרה טפחים דכו״כ מישראל, ע״פ הדעה הברורה והפסק דין הברור של המומחים לעניני מלחמה.

יד. בנוגע לאלה שיש להם דעה בניהול השקלא וטריא והדין ודברים שהולכים לנהל עכשיו,

הנה, כאמור לעיל, לא יהי׳ פלא אם בתחילת הדיון יציב האינו-יהודי דרישות גדולות ביותר – כי כן הוא בדרך הטבע, שכאשר צריכים להתמקח, אי אפשר להתמקח כאשר דורשים את המיעוט, אלא אדרבה – יש לדרוש יותר מכמה שרוצים להסכים עליו.

ודבר אחד ברור: הן הוא, והן היושבים בוושינגטון ובמוסקבה, והן היושבים בכו״כ מדינות (גם) הנקראות ״מדינות ערביות״ – אינם להוטים כלל שימסרו לסורי׳ או לירדן או ללבנון שעל מיהודה ושומרון; הם לא ירוויחו מזה מאומה, ואדרבה – כשהם (סורי׳ ירדן ולבנון) יתחזקו, יתמעט הדמות והכח שלהם.

הם אינם להוטים כלל שיתנו להנקראים (״די אַזוי-גערופענע״) ״פלסטינים״ מעמד ומצב מיוחד, מכיון שהפלסטינים אינם נמצאים במצרים, ועאכו״כ שאינם נמצאים בארצות הברית ולא במועצות הברית,

אלא, כאמור כמה פעמים, זה שהם תובעים זאת ומדברים על זה – דבר ברור הוא ע״פ כו״כ מומחים בתכסיסי מלוכה שזהו מצד הלחץ שיש עליהם: בין אם הלחץ של שמן ונפט, בין אם הלחץ של נשק וממון וכיו״ב, ולכן הם מוכרחים מן השפה ולחוץ ללחוץ ולדבר גם אודות מסירת יהודה ושומרון למלוכה אחרת שלהם אין זה נוגע כלל, ושיתנו מעמד ומצב מיוחד להנקראים ״פלסטינים״, שהם לוחצים ומבלבלים אנשים אחרים – לא את אלה היושבים בקהיר ובאלכסנדרי׳ של מצרים, ולא את אלה היושבים במוסקבה או בוושינגטון.

ולכן, כאמור, מכיון שהלחץ הוא לפנים בלבד, מצד הלחץ שעליהם – הם עצמם יהיו מרוצים מכך שיאמרו להם בתוקף שזהו דבר שלא בא בחשבון, כי זה מעמיד בסכנה בפועל היל״ת את ירושלים החדשה וירושלים העתיקה, בני ברק וחדרה וחיפה ותל אביב וכפר חב״ד וכו׳ – ארץ ישראל שבה נמצאים הדרים עלי׳ כן ירבו, כו״כ פעמים שישים ריבוא מישראל.

ואז הם עצמם יהיו מרוצים, שיוכלו לומר שאין זה מונח בידים שלהם, ושיפסיקו להרעיש (״טומלן״) להם, ואדרבה – בפרט אחרי מעשה בפועל זה, שעל אינו-יהודי זה שנסע הי׳ לחץ גדול שלא יסע, וגם לחץ מה ידבר, וכאמור – הי׳ לו גם לחץ מוושינגטון שלא יסע, אלא שזה לא הצליח, כי אע״פ שהסבירו שהם יטענו עבורו את הטענות וכו׳, אעפ״כ הוא נסע ואמר שידרוש לטובת כולם וכו׳ וכו׳,

שזהו ענין שלפנים: לו נוגע רק ״לגרמייהו״ – מה שנוגע למעמד ומצב בעיר מצרים, באלכסנדרי׳ של מצרים, בקהיר וכיו״ב, וכל שאר הענינים הם מן השפה ולחוץ, ויתירה מזה – הוא יהי׳ מרוצה כשיאמרו לו בתוקף את אמיתת הענינים, שאין מה לדבר על זה, זהו ענין של פיקוח נפשות, ונפש אחת מישראל היא ״עולם מלא״, ועאכו״כ כשמדובר כאן אודות אחד ועשיריות ומאות ואלפים, היל״ת רח״ל.

טו. וזוהי גם הפני׳ לכל אלה שיש להם דעה בשקלא וטריא – שנוסף על עצם הענין, שמכיון שזהו ענין של פיקוח נפש של יהודי אחד, ועאכו״כ של כל ארץ הקודש, לעם ולדרים עלי׳ – דבר פשוט הוא שמצד פיקוח נפש אסור למסור שום חלק מיהודה ושומרון,

וכאמור לעיל – הדרך היחידה לשלול את הסכנה היא, שזה ייאמר בתוקף אמיתי, ובאופן המלווה במעשה בפועל – ההתיישבות בפועל ״בשעתא חדא וברגעא חדא״, ועכ״פ ״ביומא חדא״, של כל הגבול המערבי, כל יהודה ושומרון, ואז הצד שכנגד יהי׳ מרוצה מכך שעשו מעשה בפועל, ובמילא ״אין אחר מעשה כלום״, ויתמקחו אודות ענינים אלה שאינם קשורים לפיקוח נפש – הענינים הקשורים למדבר סיני וכיו״ב,

וגם שם גופא – לאחר השאלה וחקירה של המומחים לעניני מלחמה מה לא יפגע בבטחון ומה כן יפגע בבטחון.

טז. כאמור כמה פעמים, לכל הענין אין שייכות ל״אתחלתא דגאולה״, ועאכו״כ לא לגאולה, כי נמצאים בחושך כפול ומכופל דעקבתא דמשיחא, דימי הגלות.

ואחת הראיות לכך היא מזה גופא – שיש מציאות של בני ישראל שפוחדים מ״קול עלה נידף״, וסוברים בסתר לבבם (וגם כבר רמזו זאת בחשאי) שאפשר אפילו לדבר אודות מסירת חלק – או כל, או באיזו צורה שתהי׳ – מירושלים העתיקה, ביחד עם מקום המקדש והר הבית עם אבן השתי׳ וכו׳ וכו׳.

ואע״פ שהכניסה להר הבית אסור בהחלט ובלי שום ספק – הרי ביחד עם זה, זהו מקום מקדשנו, וכדאיתא במדרש שמעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי.

וכל זמן שברצון הבורא הי׳ זה אצל אינם-יהודים – הי׳ חשבון אחר ד״לא יעלו בחומה״; אבל כאשר הקב״ה נתן את זה בידי ישראל (״אין אידישע הענט״) – דבר ודאי הוא שאסור למסור זאת.

ובפרט שאין זה ענין של ״דתיות״ (״פרומקייט״), אלא שעי״ז שמוסרים חלק מירושלים העתיקה, מעמידים בפיקוח נפשות ממש את כל בני ישראל הנמצאים בירושלים העתיקה, וגם בירושלים החדשה (כפי שנקראת) וכו׳.

והעיקר, והוא העולה על כולנה: אם יוותרו בענינים שאסור לוותר עליהם – אין זו דרך להישמר ממלחמה רח״ל, כפי שראו ב״שלוש פעמים הוי חזקה״, בכל המלחמות ל״ע (״ניט איצטער געדאַכט״) שלפני זה, שהי׳ זה שלב והכנה לנתינת יותר חוצפה לצד שכנגד, לאומות העולם שאינם מאוהבי ישראל, שיתחילו מיד להתכונן לכיבוש נוסף שלהם, ועד לאופן של כל הענין – כל ארץ הקודש.

ואין כאן המקום להאריך בדבר המבהיל, כי אם להוסיף בנקודה הכללית, שמה שאירע לאחרונה ע״י אינו-בעל-בחירה מראה (״מראה באצבע ואומר ראה״) שכאשר יהודי יעמוד בתוקף, אפילו כשמדבר עם אלה שמהם מקבל נשק וממון וסבר פנים יפות וכו״כ ענינים – גם אותו אינו-יהודי יַראה שכאשר מדבר בתוקף, הוא נעשה המנהיג שחוזרים על פתחו וחוקרים: מה אתה חושב לעשות הלאה.

וכאמור, איך שלא יהי׳ ההמשך עמו, האם יצליח או שלא יצליח – ישנה כבר הוראה ברורה בפועל, שיהודי צריך לומר בתוקף שזוהי ״ארץ ישראל לגבולותי׳״, ושם נמצאים כו״כ פעמים שישים ריבוא מישראל.

ואין למסור ח״ו רח״ל אף שעל מיהודה ושומרון, ויש ליישב את כל הגבול המזרחי של ארץ ישראל (שזהו הגדה המערבית של ירדן) בבני ישראל, ולעשות שם (כאמור לעיל בארוכה) ״מזבח להוי׳״, מקום תורה, מקום תפילה, מקוה טהרה, לימוד התורה והמצוות, שאז אומר הקב״ה ״ושכנתי בתוכם״, שהקב״ה נמצא אז.

וזוהי הדרך היחידה למנוע מלחמות מכאן ולהבא. וכאמור, לאמיתתו, אין הולכים עי״ז נגד אומות העולם המסייעים לבני ישראל, אלא הם מחכים שלא יחזרו על הטעויות שלפני זה, להיכנע להם בענין שהם עצמם היו מורעשים מדוע עשו זאת, בידעם שזהו היפך טובת בני ישראל בגלוי ולמטה מעשרה טפחים, ואדרבה – הם יהיו מרוצים מכך שיוכלו להשיב לאלה הלוחצים עליהם שהם אינם יכולים לעשות בזה מאומה כי כבר נעשה מעשה.

יז. סיכום הדבר:

כאמור לעיל, בנוגע לחלק הראשון, אין בטוחים שיודעים בדיוק מה האינו-יהודי חושב מדוע עשה זאת, אבל דבר ודאי הוא שהוא עשה זאת מצד השגחה פרטית, ומצד ההוראה היוצאת מזה לבני ישראל – שהיהודים שיכולים לפעול משהו בנוגע לשקלא וטריא, ועאכו״כ בנוגע לפועל, צריכים לעמוד בתוקף ולפעול בפועל ש״ארץ ישראל לגבולותי׳״, כל שעל ושעל שבה, שייכת לבני ישראל,

ובפרט שהרבנים בודאי יוציאו את הפסק דין לאחר חקירה ודרישה אצל המומחים בתכסיסי מלחמה, גם באופן המתאים לכפי שהם יבררו ע״פ השקלא וטריא שלהם בדבר.

ואז יהי׳ ״שלום בארץ״, עד שאפילו ״חרב של שלום לא תעבור בארצכם״, ונהי׳ בימים האחרונים של הגלות באופן ד״ושכבתם ואין מחריד״ בארץ ישראל, וגם אצל בני ישראל הנמצאים בחוץ לארץ.

ולא להפחידם שעי״ז שיאמרו את המילה האמיתית אודות ארץ ישראל, יהי׳ ״ברוגז״ בעיר הבירה בוושינגטון, ושמזה יכולה לצאת רוגזה בין וושינגטון ליהודים הנמצאים בארצות הברית – כפי שראו בפועל שכאשר אמרו בוושינגטון דבר ברור שעכשיו השתנתה העמדה ויש להסיר את הלחץ מארץ ישראל, כבר ראו בפועל שכבר הסירו חלק גדול מהלחץ, ואדרבה – אף הבטיחו עוד יותר, נוסף על ההבטחות שלאחרי זה.

ועוד ועיקר, שכל הענינים של ״שמא״ וכל הענינים של חשבונות מה יהי׳, אם יהי׳ וכיצד יהי׳, כפי שנראה ע״פ חשבון של בשר ודם – אין להם שום ממשות לגבי ״ודאי״ ו״ברי״, כפי שאומר כאו״א מבלי יוצא מן הכלל מהמומחים לתכסיסי מלחמה, שלמסור ענין ביהודה ושומרון, בגדה המערבית של ירדן – מעמיד בסכנה ממשית כו״כ נפשות מבני ישראל, היל״ת.

ואין זקוקים לידיעה עתה, אלא ראו את זה בפועל: לדאבוננו זה עלה במאות קרבנות, ה׳ יקום דמם, של אלה שנספו במלחמת יום הקדוש, מלחמת יום הכיפורים, ה׳ יקום דמם.

ויהי רצון, שייצאו י״ח במלחמה בדברים, בשקלא וטריא וכיו״ב, ו״בשעתא חדא וברגעא חדא וביומא חדא״ יהיו ההחלטות הטובות ע״פ ״לקח טוב נתתי לכם״, ע״פ תורתנו, הנקראת ״לקח טוב״.

וזה יומשך בפועל ובטוב, שבימים האחרונים של הגלות, בכל מקום ומקום שבו נמצאים בני ישראל, הן בארץ הקודש והן בחוץ לארץ, יהי׳ כל אחד מישראל באופן ד״ולכל בני ישראל הי׳ אור במושבותם״, בדוגמת כפי שהי׳ אז עוד בהיותם במיצר הגלות, וכך גם בימינו אלה.

ונתכונן לגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, שהוא יעשה ״קץ שם לחושך״ – לחושך הגלות, ואז תתחיל ה״אתחלתא דגאולה״, ש״יבנה מקדש במקומו״ ואח״כ ״ויקבץ נדחי ישראל״, כי ״הרי זה משיח ודאי״, ובקרוב ממש.

זוהי ההוראה הכללית מהענין הכללי.