שלשת הרועים והגאולה

 יחודו של חג השבועות משאר המועדים, מתאפיין בדברי חז"ל, ש"הכל מודים בעצרת [=שמו של חג השבועות בתורה] דבעינן נמי [=שצריך גם כן] לכם, מאי טעמא [=ומהי הסיבה], יום שניתנה בו תורה הוא". והפירוש שנקבע בהלכה לענין ה"לכם" הוא – "שישמח בו במאכל ובמשתה".

שלימות מוחלטת

ידוע שהחידוש של "יום שניתנה בו תורה" הוא – החיבור של האלוקות עם הגוף הגשמי של בני ישראל ("לכם") ועם גשמיות העולם כביכול (כפי שנאמר לגבי מתן תורה שבו "התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים").

ויש להוסיף בזה, על פי המובא בספרי פולין, שהמילים "נמי לכם" המוזכרות המאמר חז"ל הנ"ל, הוא בגימטריה "קץ":

השלימות של גילוי האלקות למטה בגשמיות ("לכם") – שהתחיל בעת מתן תורה, כנאמר "כבר היה לעולמים מעין זה בשעת מתן-תורה" – תהיה בגאולה האמיתית והשלימה, כפי שזה גם יתבטא בכך, שאז תהיה סעודה גשמית (סעודת שור הבר והלויתן) דוקא (כמו בחג זה עליו נאמר ש"בעינן נמי לכם").

מנהיגי ה-מי"ד

ויש לקשר ענין זה ("נמי לכם" בגימטריה "קץ") לכך שבחג השבועות הוא יום הסתלקותו של דוד מלכא משיחא (כנאמר בגמרא "דוד מת בעצרת"). כי לפי הנאמר בתניא, שביום ההסתלקות הוא "פועל ישועות בקרב הארץ", מובן, שבעצרת ישנה פעולה והשפעה מיוחדת בענינו של (דוד) מלכא משיחא (קץ הגלות והגאולה האמיתית והשלימה).

ונוסף לזה חג השבועות הוא גם יום ההסתלקות של (רבי ישראל) הבעש"ט, הקשור גם במיוחד עם הגאולה האמיתית והשלימה.

ולפני זה – לפני דוד והבעש"ט – קשור חג השבועות עם רועה ישראל השלישי – משה רבינו, "משה קיבל תורה מסיני" [שמתן-תורה הוא הרי הטעם לכך ש"בעצרת בעינן נמי לכם"], "גואל ראשון הוא גואל אחרון" – ע"י משה (שקיבל תורה מסיני) נמשך הכח על ה"קץ" (בגימטריה "נמי לכם") בגאולה האמיתית והשלימה.

ולהעיר ולהוסיף, שהראשי-תיבות של שמות שלשת הרועים (משה, ישראל, דוד) – הוא "מיד", שזה מרמז על לשון חז"ל – "מיד הן נגאלין", שהגאולה האמיתית והשלימה באה מיד, מיד בזמן גשמי בגשמיות העולם ("לכם").

ישר לקודש הקודשים

ויהי רצון, שתיכף ומיד יקויים בפועל ה"נמי לכם" – קץ וסיום הגלות. ובמילא ישנו הסיום של יום (הראשון של) חג השבועות, ועל אחת כמה וכמה ההמשך של יום השני דחג השבועות שנת "אראנו נפלאות" – בגאולה האמיתית והשלימה, כך, שבמקום היותו יום טוב שני של גליות – נעשה הוא מיד היום של קיבוץ גליות של כל בני ישראל, "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו";

והולכים כולם ביחד לארצנו הקדושה, ולירושלים עיר הקודש, ולהר הקודש, ולבית המקדש השלישי, "ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם" (כפי שאומרים בתפילת המוסף של החג), כולל גם קרבנות של תודה ושמחה שמן הסתם יקריבו בקשר עם ה"קץ" ("נמי לכם") והגאולה, ובמכל שכן וקל וחומר וכו' מאדם יחיד שיצא מבית האסורים, המודה להקב"ה ומביא קורבנות.

ועוד והוא העיקר – שממשיכים את היותנו יחד כאן – בארץ הקודש, ובירושלים עיר הקודש, ושם בתוך בית המקדש ובתוך קודש הקודשים, מקום הלוחות, כולל ובמיוחד – הלוחות הראשונות שניתנו למשה רבינו בתחילת 40 יום הראשונים (ביום מתן תורה).

– וישנם כל ענינים אלו ביחד עם השלשה האמורים לעיל: משה, ישראל הבעש"ט, ודוד מלכא משיחא, ר"ת "מיד", (ותיכף ו)מיד ממש, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.