כל ילדי ישראל בעשרת הדברות

כמו ביציאת מצרים, כל התרחשותה של הגאולה, מתחילה ומתממשת רק ע"י הופעתו של הגואל הראשון, משה רבינו רעיא מהימנא. הוא זה שמביא את דבר ה', בשורת הגאולה לבני ישראל, הוא זה שמציב את האולטימטום לפרעה מלך מצרים, לשלוח את בני ישראל. הוא זה שמודיע את סדר היציאה ממצרים והוא זה שקורע להם את הים.

גאולת ישראל ממצרים, ע"י גואל איש בשר ודם, אינה עניין מקרי או אילוץ טבעי. הרבה שלוחים והרבה אפשרויות למקום לגאול את ישראל, גם ללא גואל איש בשר ודם, שהרי "מי יאמר לו מה תעשה".

בזכות הילדים

וכך הם הדברים גם כאשר ישראל מגיעים בראש חודש סיון למרגלות הר סיני,  לקבלת התורה. הכל באמצעות משה.

הוא זה שמביא להם ביום השני את דבר ה' "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", מגבילם ביום שלמחרת מנגוע בהר, ביום שלאחריו מפרישם מכל טומאה, ועד שבבוקר ו' בסיון "ויוצא משה את העם לקראת האלוקים", לשמיעת עשרת הדברות.

אלא שכאן, מגלים לנו חז"ל, התרחש אירוע חריג ומאלף. כאשר ביקש הקב"ה ליתן תורה לישראל, אמר להם: תנו לי ערבים שאתם מקיימין את התורה. אמרו לו ישראל: הרי אבות העולם ערבים בנו, ולא הסכים. אמרו ישראל הרי זקנינו ערבים בעדינו, הרי נביאינו ערבים בעדינו, ולא התרצה להם עד שאמרו הרי בנינו ערבים בעדנו, נענה להם הקב"ה ואמר אכן מפיהם של התינוקות אני נותן לכם את התורה שנאמר: "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז", ואין 'עוז' אלא תורה, שנאמר, "ה' עוז לעמו יתן".

תורה חדשה מאתי תצא

כגואל ראשון כך גואל אחרון, אומרים חז"ל במדרש. כשם שאין לדבר על יציאת מצרים ועל מעמד הר סיני ללא משה רבינו, כך גם הגאולה האמיתית והשלמה, אינה מתממשת אלא ע"י גואל אחרון הוא הרבי שליט"א מלך המשיח.

זהו המלך מבית דוד המעורר עשרות בשנים את נשמות ישראל להתחזק בדרך התורה והמצווה, נלחם מלחמות ה' ומנצח. מקבץ נדחי ישראל, מפיץ את ז' מצוות בני נח בקרב כל באי עולם - מתקן עולם במלכות ש-ד-י.

לקראת חג השבועות, חג מתן תורה, כאשר "הימים האלה נזכרים ונעשים", נדרש שוב כוחם הסגולי והמיוחד של ילדי ישראל, ה'ערבים' שבזכותם קבלנו את התורה. לשם כך פונה הרבי שליט"א מלך המשיח בבקשה נפשית לכל ילדי עם ישראל בכל מקום שהם, ומבקש מהם לבוא ביום חג השבועות, לבתי הכנסת כדי לשמוע מחדש את קריאת עשרת הדברות. וכאז גם היום,  בזכותם של ילדי ישראל נזכה לשמוע את ה"תורה חדשה מאתי תצא" תורתו של משיח, בגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש.

(שיחת הגאולה 497, ערש"ק פר' במדבר תשס"ד)