כיצד נתכונן לקבלת התורה בחג השבועות?

חג מתן תורה הי' לכאורה צריך להתאפיין במיוחד בלימוד ועיון ופלפול בתורה. בכל זאת רואים אנו כי את הפלפולים והחידושים משאירים בעיקר ל"כינוס תורה" שבאסרו חג או בימי ההשלמה (ואגב, חשוב להזכיר ולעורר לערוך אכן בכל מקום ומקום כינוס תורה שכזה, כהוראת הרבי מלך המשיח שליט"א) ואילו בליל החג ערים כל הלילה וקוראים את פסוקי ה"תיקון ליל שבועות", שהם כאילו בדווקא ניגוד גמור להבנה והשגה – קופצים ומדלגים מפרשה לפרשה ומנושא לנושא ללא שום קשר הגיוני, כך שגם מי שמנסה בכל כוחו להבין משהו אינו מסוגל כמעט להבין מאומה. קריאת ה"תיקון" היא כמו קריאת "פסוקי השמות", אותיות "יבשות" ללא הבנה כלל.

ואכן, תורת החסידות מבארת שדווקא זו ההכנה האמיתית לקבל את התורה – לדעת שהתורה כולה אינה רק מה שאנו מבינים בה בשכלנו המצומצם, אלא היא דבר ה' ממש, ו"אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד", ו"אנכי" ראשי תיבות "אנא נפשי כתבית יהבית", שהקב"ה כתב והכניס את כל עצמותו בתורה, וכשאנו קוראים ולומדים בתורה הרי בכך "אותי אתם לוקחים".

אמנם חייבים אנו, וזו גם זכות נפלאה, ללמוד ולהבין ולקבל חיות ונעימות ועריבות בלימוד התורה, אבל תחילה ולכל לראש חייבים לזכור ולהדגיש כי כל מה שאנו מבינים אינו אלא כדי להפנים את הדברים, להכניס זאת בתוכיותנו ובפנימיותנו, אבל עצם התורה היא למעלה מעלה מכל הבנה ומכל הרגש, ובה, בעצמותה, נמצא הקב"ה בכבודו ובעצמו בכל עצמותו.

ולכן, כשמדובר על קבשלת עיקר התורה ועצם התורה, הרי ה"כלי" לקבל זאת הוא לא על ידי הדגשת ה"מציאות" שלי, ההבנה שלי וההרגש שלי, אלא דווקא על ידי ביטול המציאות העצמית, ההדגשה על כך שזוהי תורתו של הקב"ה שלמעלה מעלה מכל הבנה ומכל תפיסה, "לית מחשבה תפיסא בך כלל", ולכן לוקחים זאת דווקא על ידי קריאת האותיות שבתורה ללא הבנה והשגה כלל.

מאותה סיבה מעורר הרבי שליט"א מלך המשיח להביא לקריאת עשרת הדברות את כולם, ובמיוחד את הילדים הקטנים, גם אלו שבעריסה, שאינם מסוגלים להבין מאומה, וביחד עם התינוק הקטן מקבל את התורה גם החכם הגדול, ושניהם מקבלים באותו אופן, בשמיעה מפי הקורא, בשווה ממש – להדגיש, שוב, שעיקרה של התורה הוא לא השכל וההבנה וה"מציאות", אלא דווקא האלקות שבתורה, אותה "לוקחים" על ידי הביטול.

מאותה סיבה מנהג ליובאוויטש שבחג השבועות, כמו גם בשביעי של פסח ובשמחת תורה, יוצאים ל"תהלוכה" והולכים מרחק רב, כשהרבי שליט"א מלך המשיח מדגיש שזוהי "השליחות שלי" לשמח יהודים בדברי תורה מתורתו של משיח ובמיוחד בבשורת הגאולה וגם ובמיוחד בניגונים ובריקודים כפשוטם.

וההדגשה ב"תהלוכה" אינה בעיקר על דברי התורה וההסברים, אלא דווקא על ההליכה ברגליים, "והדריך בנעלים", וכל הרחוק יותר עדיף יותר.

– ללמדנו שהכלי לקבל את התורה הוא דווקא ביטול המציאות העצמית, להיות בבחינת "רגל" ולא ראש, להניח עצמו הצידה, ולהתמסר אל הנקודה והעצם שלמעלה מכל הגילויים.

ונקודה זו ועצם זה, אליהם אפשר להגיע אך ורק על ידי ההתמסרות המוחלטת והביטול המוחלט לרבי מלך המשיח שליט"א, ה"רעיא מהימנא" הממשיך ומגלה את האמונה שמצד עצם הנשמה בכל ישראל, מתבטאים במיוחד בקבלת מלכותו עלינו, ובהשתדלות שכולם כולם, כל אנשי הדור, יתמסרו ויתבטלו אליו לגמרי, כי רק על ידי כך אפשר להתמסר ולהתבטל למלך מלכי המלכים הקב"ה, "ויקבלו כולם עליהם את עול מלכותך, ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד, כי המלכות שלך היא ולעולמי עד תמלוך בכבוד, ככתוב בתורתך ה' ימלוך לעולם ועד".

כשחדורים בנקודה זו, בביטול המציאות העצמית ובהתמסרות מוחלטת למילוי רצונו של הרבי שליט"א ללא עירוב המציאות שלי כלל, לא יוכל השכל האנושי המזוהם,  להסיט אותנו מן "האמונה הטהורה", מן הנקודה והעצם, מהרבי שליט"א מלך המשיח, ומדרישתו האחת והיחידה, החודרת וממלאת את הכל, מ"הדבר היחיד שנותר בעבודת השליחות – לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש כדי שיוכל למלא את שליחותו ולהוציא את בני ישראל מן הגלות".

נאחל, אפוא, איש לרעהו ואשה לרעותה קבלת התורה – וקבלת פני משיח צדקנו – בשמחה ובפנימיות; ושקבלה זו אכן תביא בפועל את התגלותו המלאה לעיני כל בשר בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.