• ב"ה ימות המשיח!
  • י"ח אייר התשפ"ד (26.05.2024) פרשת בהר

תפילין הם נשק סודי, החיילים תובעים שיתנו להם יהדות

תפילין הם נשק שמפחיד את האויבים, אומר הרבי שליט"א מלך המשיח, והם "נשק סודי", כי האויבים לא יכולים להשמש בו, או להתנגד לפעולתו עליהם, חיילים תובעים הרמת המורל ע"י תוכן של יהדות, ולא זמר ובדרנים. ניצחון הצבא תלוי בקדושת המחנה, ועוד, מתוך י"ט כסלו תשל"ד אחרי מלחמת יום הכיפורים
כל הידיעות מאתר הגאולה אצלכם בואצאפ

 תמליל הכתוביות:

אף על פי שאדמו"ר הזקן השאיר פתק "שרים רדפוני חנם, ומדברך פחד לבי", אבל הרי יודעים שהוא ציווה כמה ענינים לעשות פעולות בדרך הטבע. וזו היא גם הוראה על פי תורה, שאין סומכין על הנס.

ומה שתלוי בו בדרך הטבע צריך לעשות, באופן טבעי, ואחר כך הקב"ה ישלים מה שצריך למעלה מדרך הטבע.

חייבים לפעול להגנה ולשמירה בדרך הטבע

אבל את מה שעושים בדרך הטבע, לא צריך לעשות זאת ח"ו מתוך אימה ויראה ונפילת רוח, ויאוש ח"ו, אלא מצד הענין שהתורה אומרת שצריך לעשות בדרך הטבע, ובזה הוא מקיים את הוראת התורה, אף על פי שהוא יודע שהקב"ה משגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית, והוא יודע ש"כל אשר חפץ הוי' עשה", והוא יודע שאצל הקב"ה "לב מלכים ושרים ביד ה'", כי הוא "מלך מלכי המלכים הקב"ה", ואין שום סיבה לפחד משרים, על אחת כמה וכמה ענינים נמוכים מפחד,

אלא מכיון שהקב"ה רוצה שהואיעשה את התלוי בו בדרך הטבע, הפעולות שצריך לעשות בדרך כמסופר בדברי ימי המאסר והגאולה.

וכאמור לעיל, היות שזה הגיע אלינו, לכן זו גם הוראה איך להתנהג, ועד בימינו אלה.

אז אמנם אמת שצריך לעשות בדרך הטבע, אלא שזה צריך להיעשות לא מתוך פחד, על אחת כמה וכמה לא מתוך ייאוש, הפחד היחיד הוא "ומדברך פחד לבי" האם מה שהוא עושה מתאים ל"דברך" - עם הוראות הקב"ה כפי שנתן בתורתו. אפילו בעשיה בדרך הטבע. 

וכפי שכתוב על זה המשל אז בגלל שהעניין שהוא עושב בדרך הטבע זה רק לבוש, כיסוי לעניין שלמעלה מדרך הטבע, כי העולם מונהג ע"י הקב"ה, אבל הקב"ה רוצה שלא תהיה הנהגה ניסית בכל יום ויום, אלא שתהיה הנהגה טבעית, והנס יהיה ענין שלא כדרך הרגיל, שזה הפירוש של נס - יותר גבוה ממאורעות החולין, "נס על ההרים", ולכן הוא מכסה את פעולות הקב"ה בלבוש של מלאכה גשמית.

על דרך שאומרים בנוגע לפרנסה, ש"ברכך הוי' אלוקיך", אבל צריך להיות "בכל אשר תעשה", אפילו ש"ברכת ה', - היא תעשיר", כי הקב"ה רוצה שיהיה "תעשה" מצידו של האדם כדי שאחר כך זה ירד באופן של "וברכך הוי' אלוקיך בתוך ה-"אשר תעשה".

הצמח צדק אומר על זה את המשל שבשעה שעושים לבוש, בגד, וזה ארוך ממידת האדם שלובש את הבגד, אז לא רק שזה לא עוזר לו כאשר הוא חושב היות שהוא צריך בגד מאיזה סיבה שתהיה, אז כמה שהוא יעשה אותו יותר ארוך, ויותר רחב - זה יותר טוב,

אז רואים בלבוש, בבגד, כפשוטו,  שאם הוא עושה את זה יותר ארוך או יותר רחב מהמידה שצריך, אז זה מפריע לו בכל עניניו ועד שמפריע  לברכה  שהוא צריך לקבל.

על דרך זה גם בפעולה טבעית, הגמרא אומרת "אל תתגרה בגוי קטן", על אחת כמה וכמה בגוי גדול, אבל בשעה שהוא תופס שהמידה שזה נהיה לבוש ארוך יותר מן המדה, אז לא רק שזה לא עוזר לו, אלא שזה מסתבך לו בין הידיים והרגליים, וזה מפריע לו לפעול את הענין שצריך לפעול על ידי הפעולה בדרך הטבע.

"השכם להורגו" כדי שלא יצא להילחם

וזו היא גם הוראה כללית שאומרים "הבא להורגך, השכם להורגו":

ולכאורה, הוא יכול לחשוב, "ממה נפשך": אם ברור לו שהוא יחיה אריכות ימים ושנים טובות, מדוע צריך להשכים להורגו. –לשני לא תהיה לו שליטה עליו. ומצד שני, ואם ח"ו לא, אז מה יעזור ה"השכם להורגו". 

והפירוש בזה, שהקב"ה רוצה שתהיה פעולה טבעית, ובשעה שהוא יודע שיש "בא להורגך", צריך לעשות פעולה טבעית שיתגלה בה ש"הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל".

ואומרים מה זה יתן - שזה לא יגיע לידי מלחמה! שזה לא יבוא לידי הריגה. אף על פי שההוא בא להורגך, אבל הוא יודע, שזה שהתנהג באופן של השכם להורגו, לכתחילה לא יבוא לידי מלחמה.

שזו פעולה  כפי שמלובשת גם בדרך הטבע כפי שרואים אפילו בין אומה אחת לשניה, איפה שיהודים לא התערבו.

וכמבואר בכמה מקומות שיש ענינים בעולם שבעצם יש להם שייכות רק לעם ש"אתה בחרתנו", אבל כדי שענין הבחירה יהיה בחירה חופשית זה ניתן גם לכל השבעים אומות. כי אם לא, היה בטל כל הענין של בחירה חופשית.

בדוגמת מה שכתוב במדרש  "לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב", ענין הזהב הוא רק בשביל בית המקדש, ובשביל זה, הוא ניתן גם בעולם. לכאורה, מה הקשר?!

הרי, מכיוון שהעולם אינו ראוי להשתמש בזהב, ובית המקדש צריך זהב, היה הקב"ה יכול לברוא זהב רק בבית המקדש.

אומר המדרש לא! אלא בגלל שאמנם צריך זהב רק לבית המקדש, אבל אם זה היה ניתן רק בבית המקדש עצמו היה מתבטל ענין הבחירה חופשית לגמרי.

ולכן זה ניתן גם בעולם, לבחור איך להשתמש בו, שיש זהב שנותנים לבחירתו, ויכול - "ובחרת בחיים", שהוא יתן זאת לבית המקדש, אבל יש לו גם את הבחירה האם  לתת זאת לעניני רשות או גרוע מזה, ואז בבחירתו החופשית יהיה "ובחרת בחיים". על דרך זה הוא גם באמור לעיל.

החיילים הם "נטורי קרתא"

וזה גם מה שאומרים שבסדרי  ההנהגה, יש את ענין "נטורי קרתא", אלו שצריכים לשמור על העיר. ועל אחת כמה וכמה אלה שצריכים לשמור קבוצה שלמה של ערים, ועד שצריך לשמור, שטח שלם מארץ הקודש, שטח  או שטח בחוץ לארץ איפה שיהודים נמצאים.

ואז הענין שהם שומרים, והדין הוא, שמקופת הקהל, מכספי ציבור צריך לקחת על כל עניני ציבור, וצריך גם לשכור מכספי ציבור שומר על הציבור, כמבואר בחושן משפט.

מה נדרש מהחיילים שומרי העיר

וכאן ישנו השינוי במה מתבטא ענינו של השומר. באמת, הוא צריך להיות שומר בדרך הטבע. ולכן על פי דין, את מי שוכרים לשומר, או בוחרים לשומר, הוא צריך להיות בריא, ושלם, וכו', כמו שכתוב בדיני שומר בנוגע לרכוש על אחת כמה וכמה בנוגע לנפש,

ביחד עם זה השומר צריך לדעת שאם ח"ו הוי' לא ישמור עיר, אז .. כמו שהוא מסיים.[=שוא שקד שומר]

החיילים צריכים לדעת ש-ה' הוא השומר

לכאורה, מה צריך את השומר כי שהקב"ה שומר את העיר? והשאלה, כאמור לעיל, ממה נפשך כי אם הוי' לא ישמור עיר, אז השומר הוא כלום, "לשווא". ואם הוי' שומר את העיר, מדוע צריך את השומר?

אז זה כאמור לעיל, כי זה צריך להיעשות בדרך הטבע. אבל השומר צריך לדעת, מי השומר, זה "הוי' ישמור עיר", והוא השליח כדי שיהיה לבוש בדרך הטבע.

איך צריך הצבא לנהוג

במילא אז מה יוצא מזה בנוגע לפועל לגבי השומר? נוגע אם הוא מתנהג בהתאם למה שהוי' שומר העיר רוצה, ואז הוא בטוח שהוא יתן לו הצלחה שהשמירה שלו בדרך הטבע תהיה באופן שלא יצטרכו ניסים גלוים.

קדושת המחנה כתנאי להצלחה בקרב

וזה גם בפשטות, בשעה שאומרים ש"הוי' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך, והיה מחנך קדוש", - זה הכל בא ביחד. 

והיה מחניך קדוש .. להצילך ולתת אויבך לפניך. כי השומר יודע שזה "ה' ישמור עיר", ולו, לשומר יש לו את הזכות שהוא יהיה זה שדרכו תעבור שמירת הקב"ה, במילא הוא צריך להסכים עם המשלח שלו אותו אחד שבחר בו ושלח אותו, שהוא יהיה שומר העיר, ושומר הקיבוץ שהוא יהיה זה שעליו חלה הברכה "להצילך ולתת אויביך לפניך"  כי - "והיה מחניך קדוש".

לדאבוננו כוחות הביטחון לא מבינים

אבל חיים בחושך כפול ומכופל כמדובר קודם, והחושך עוד מתחזק מזמן לזמן, כמו שכתוב בספרים מהדוגמה שרואים בלילה כפשוטו, שלפני עלות השחר אז שחרות הלילה  עוד יותר חזקה, ולכן על עקבתא דמשיחא, כתובים כל הסימנים שבסוף מסכת סוטה "חוצפה יסגא" וכו', ועד חוצפה כלפי שמייא, גם זה יסגא.

נשק מנצח: כמות לעומת איכות

כדי להקל על הבנת אותו ניסיון, כמדובר קודם, זה נכתב, ונהיה "שיטה מהלכת" אפילו בין אומות העולם.

בדורות הקודמים ידעו מי מנצח בין חיל, צבא שנלחם בצבא שני, זה מי שיותר חזק בכמות. יש לו מספר חיילים יותר גדול, יש לו מספר יותר גדול של חרבות ורומחים וכיוצא בזה,  אז הוא מנצח.

במילא, לכתחילה "תיפול עליהם אימתה ופחד", לכתחילה הם לא ייצאו למלחמה.

מדור לדור ומשנה לשנה, השתנתה  הגישה לענין. כיום לגמרי לא נוגע הכמות, כמה חיילים יש לצבא הזה, כמה חיילים יש לצבא השני, זה תלוי איזה נשק יש להם. ובנשק לא נוגע אם תהיה חרב יותר ארוכה או חזקה, וכו', אדרבה, כמה שהנשק יותר עדין, וכמה שהנשק יותר קשור עם חכמה, ושכל, אז הוא ינצח אף על פי שלנגדו יעמדו כמות עצומה, אלא שאצלם חסר ענין החכמה ושיקול הדעת וכל החכמות שישנן איך לעשות נשק, שקשור דווקא בדורות הכי אחרונים.

ומה החילוק, כאשר בכמות יש לשני הרבה יותר, אז כאן רואים בגלוי איך איכות גוברת על כמות אפילו כשמדובר על עולם הזה הגשמי והחומרי.

בשעה שבאה התנגדות וניגוד ומלחמה בין שני סוגי נשק, לא נוגע איזה נשק יש בו יותר ברזל או ענין אחר של חוזק, מה שנוגע זה איזה נשק בנוי עם יותר חכמה, עם יותר שכל, ויותר שיקול דעת.

מצב רוח החיילים זה כמו נשק

ואם זה כך בנוגע לדומם, - נשק הוא הרי ענין של דומם, על אחת כמה וכמה שזה נוגע בנוגע לאנשי הצבא עצמם.

לא נוגע אם הם יותר בכמות, אלא נוגע מה הוא מצבם הנפשי. ואז, "החלש יאמר גיבור אני", ודווקא הוא ינצח, כי הגדול בכמות הוא ברפיון ידיים, ואין לו חיות לענין שעליו הוא הולך להגן, או שאותו הוא צריך להתקיף.

אם זה כך, כאמור, אפילו אצל אומות העולם, אפילו בענינים חומריים לגמרי, שאין להם שייכות לכאורה לשום ענין של רוחניות, ועד שיכול להיות שמדובר על ענינים של הרס וחורבן, אז רח"ל, אפילו שם, לא נוגעת הכמות, - נוגעת האיכות.

על אחת כמה וכמה כשמדובר על ענין של בני אדם, מין המדבר, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר על גוי קדוש, שנמצא בארץ הקודש, ואז הענין הראשון שצריך להיות בנוגע לשומר ולמגין ושומרים ומגינים לשון רבים ועד לענין ה"יוצא צבא בישראל", אז כאן נוגע לכל לראש, כנאמר קודם, שיידעו שזה הוא "הוי' ישמור עיר".

והוא צריך להיות אותו שליח ש"שקד שומר" והצליח.

בדיוק כמו שלאיש צבא לא מספיק שרק פעם אחת בשנה הוא יתכונן להיות איש צבא, וכל השנה כולה יתעסק עם ענינים צדדיים, אלא רואים שאיש צבא צריך להיות שכל ענינו, וכל מעייניו להיות איש צבא מוכן בכל עת.

מזמן לזמן, מיעוט בכמות ומיעוט באיכות מזמנו, הוא עושה "עניני הרשות". ועל ידי זה הוא נהיה איש צבא כפי שצריך להיות.

על דרך זה גם, ובמכל שכן, וקל וחומר, זה לא מספיק שפעם אחת בשנה, "פעם אחת בשנה יכפר", ואז נזכרים שה' ישמור עיר, אלא היות שזה עיקר ההגנה, ועיקר ההתקפה "אנחנו בשם הוי' אלוקינו נדגול",

הכנת החיילים מצריכה התקשרות יומית עם הקב"ה

זה צריך להיות כמו כל טכסיסי הצבא ובזה צריך להיות עיקר הגיוס ועיקר ההכנה ועיקר הלימוד מידי יום ביומו, ורק שמזמן לזמן, לשעה קלה, מאפשרים לו להתעסק בענין הרשות שאינו קשור באופן ישר לכך שהוא שומר או שהוא איש צבא וכו',

זה שראו נס היה צריך להשפיע

לעשות עוד יותר קל את הנסיון, מראים מזמן לזמן נס גלוי. שמצד ענין של כמות, לא היתה שום הסברה מדוע היה היפך הטוב ח"ו לגמרי.

אלא רק מה שראו בגלוי, שעמד צבא עצום, עם כל כלי הנשק והחכמה שבדבר וכו', והם לא זזו ממקומם עד שהתאספו כמה וכמה מבני ישראל עצרו אותם בסדר, וטכסיסים וכו', ורק אז המשיך הלאה ענין ההתנצחות  אחד נגד השני.

כאמור לעיל המעשה הוא העיקר, והלוואי שישמע קולי.

החיילים מצידם תובעים רוחניות

ועוד בפרט שרואים זאת בפועל,וזה בא ממטה למעלה. תובעים ממטה למעלה שיתנו להם רוחניות. ונתנו לתביעה זו שם, שנהייתה "מגיפה". (רוחנית).

בכלל בענין השמות צריך לדקדק להשתמש בשמות מלשון הקודש.

יש "מגיפה" בכמה "מונחים", כפי שמכנים זאת שם. ומדוע צריך לבחור מילה דווקא מלשון הגוים. ונתנו לזה שם "מורל".

מדוע צריך את המילה הגויית, תאמר "מצב רוח",  תאמר "תוקף רוח", אמונה ב-ה', תאמר ביטחון, אבל נתנו לזה שם "מורל". אבל בגלל ש"עמא דבר" אומר "מורל", גם אני יאמר "מורל".

החיילים תובעים הרמת המורל

החיילים תובעים שיתנו להם מורל.  לגבי נשק - הם מכירים את ערך הנשק, ויודעים איך ניתן להצליח עם נשק: בשעה שיש בפנימיותו מצב רוח כדבעי, אז הוא לוקח את הנשק ומשתמש בו בשלימותו,

ואז, על ידי שהצד שכנגד יודע שהוא מוכן עם נשק, אז מלכתחילה הוא לא הולך למלחמה.

במה דברים אמורים, שהוא איש שלם, בריא, בלי ספקות, ויש לו מורל כפי שמכנים זאת שם, אותו ביטחון ב-"ה' ישמור עיר", אז מצליח אותו לבוש בדרך הטבע, שעל ידו תעבור ההנהגה ניסית באופן של לבוש, בהתלבשות.

ובשעה שרוצים מלמטה, אז עכשיו זו שעת הכושר. כי, כאמור, ממטה תובעים זאת. אותם שעליהם תלוי עיקר כל הדבר, כמו שכתוב בארוכה במאמרי ההילולא, שאף על פי שאת האוצרות נותנים לשרי הצבא, אבל על ידי מי נפעל הניצחון במלחמה, אלו אנשי הצבא, אלה שיש להם קבלת עול. והם מקבלים את עיקר מהאוצרות וכו'  כפי שמבואר בארוכה במאמרי ההמשך של ההילולא.

לא רוצים זמרים ובדרנים, רוצים תוכן איכותי

והם דורשים שלא ישלחו להם שום זמר, ושלא ישלחו להם, איך מכנים זאת שם, "בדרנים", שהם רק מבלבלים את השכל שלא לחשוב על ענין שיש בו תוכן, אומרים ענינים של ליצנות, ענינים שאין בהם תוכן, והם תובעים שישלחולהם ענינים שיש בהם תוכן!! אנשים שידברו איתם בענינים שיש בהם תוכן. וידברו איתם באופן של "טופח על מנת להטפיח", שבשעה שמי שדיבר איתם חוזר למקומו, שישאר ענין מה ששמעו ממנו באופן שזה פירות, שפירות פירותיהן, שהוא נותן להם "מטריאל" כמו שמכנים זאת שם, "חומר", שיוכל כל אחד מהם אחר כך לעבוד על זה עם עצמו וללכת מחיל אל חיל.

לכל יהודי יש שתי דעות...

ועם זה מיד מתחילה שקלא וטריא כרגיל אצל אחינו בני ישראל.

בחיידר היו אומרים על דרך הצחות למה שמישהו פוגש אחד ואומר לו"שלום עליכם", אז השני עונה לו "עליכם השלום"?

- כי הוא רוצה לומר "איפכא מסתברא"... אתה אומר לי "שלום עליכם", לא. אני אומר לך ההיפך. "עליכם שלום".

בגלל שיש שיטה כזו, אז יכולה להיות שיטה שניה,ושיטה שלישית במה צריך להיות המורל, ואיך צריך להתבטא החישול, החיזוק של אלה שצריכים להגן, ומגינים, ושלוחים ויכול להיות בזה לכאורה שישים ריבוא שיטות, כפי שהסדר הוא, שהן בנוגע לטכסיסי מלחמה ושלום והן בנוגע לשאר כל הענינים, אפילו ענינים גשמיים, בנוגע לעשיית מכונות, בנוגע לחכמת הרפואה וכו', שלכל לראש צריך להתחיל לחקור ולדרוש היות שאנשים נמצאים בעולם כמה וכמה מאות בשנים, איפה היה מצב דומה, ענין דומה, לפני דור, שני דורות,לפני כמה דורות וכו'.

שיטת ריפוי לעומת שיטה כושלת

וכשמוצאים מצב דומה, ורואים מה יצא משיטה אחת, ומה היה עם שיטה שניה, עם שיטה שלישית, ומה הצליח, ומה לא הצליח, אז לא נוגע אם הוא מבין את הטעם או לא, אם רואים שזה הצליח בכל הפעמים, והשיטה השניה נכשלה בכל הפעמים, אז לא משנה אם הוא מבין למה או לא מבין, ואם זה מתאים לו או לא,  האם עד עכשיו הוא התנהג לפי שיטה זו או השניה, ואם רק נוגע לו האמת, ונוגע לו שהחולה יתרפא, אז שלא יתעקש, שהיות שעד עכשיו הוא התנהג לפי השיטה השניה, ולמרות שהוא יודע שכבר ניסו את שיטתו עשרות דורות, והיא נכשלה, הוא עדיין מחזיק בשיטה זו.

-ומה יהיה על החולה, זה ענין אחר, לא מעניין אותו,

- שישכח מיד משיטתו ויאמר שהדבר הראשון שעל רופא לחשוב, זה שהחולה יהיה בריא!!

ולא שהשיטה שלו לא תתבייש מהרופא,אלא שהחולה יהיה בריא!!

ובזה נוגע, שאם היה במשך הדורות ריבוי פעמים, עשרות, מאות, אלפי מקרים, שניסו כמה שיטות וכולן נכשלו ואחת הצליחה, אז אין ספק שזה מה שהוא צריך לעשות, ואחר כך הוא צריך להשתדל, היות שיש לו מח בקודקודו, ובגלל שהוא רופא וזה מקצועו, למצוא את הטעם למה שיטה זו הצליחה, וההיא נכשלה.

בנוגע למעשה אי אפשר לחכות, כי החולה היה כבר צריך רפואה שעה אחת לפני זה, לפני שהוא נהיה חכם, ורופא, וכל הדברים הטובים, וגם בעל תשובה ביחד עם זה.

בדוגמה הנ"ל גם מורל של יהודים

על דרך זה רואים גם במה שמכונה "מורל" של יהודים. הרי ניסו בכל מיני אופנים.

ארבעים יום מיד אחרי מתן תורה היו יהודים שרח"ל עשו עגל זהב. וטענו, "אלה אלוקיך ישראל אשר הוציאוך מארץ מצרים"! זה מה שהוציא אותכם ממצרים!!

מה נהיה מעובדי העגל? אין שום שריד ופליט!! חלקם חזר בתשובה, וחלק, רח"ל, כמסופר בחומש.

השיטות שלא הצליחו

על דרך זה בכניסתם לארץ ישראל, מסופר בתנ"ך, (תורה היא הרי תורת אמת, אז בדיוק כמו שהיא מספרת את המעשים בשבחם של ישראל, כך גם היא מספרת גם את הענינים ההפוכים, שיידעו שזה לא דבר חדש, כבר היה לעולמים).

בשעה שכבשו את ארץ הקודש. והיה "מנעולה של הארץ" - יריחו. ורואים שכבשו את יריחו עם ארון הקודש ושופרות, וכהנים עשו הקפות מסביב ליריחו שבע פעמים. ואז "ותיפול החומה, ותיבקע הארץ" וכבשו את יריחו. וחז"ל אומרים שיריחו היא "מנעולה של ארץ ישראל", על ידי כיבוש יריחו, כבשו את כל ארץ ישראל, כפי שהדין בנוגע לקניין, (כמו שהגמרא אומרת במסכת בבא בתרא), שבשעה שיש לו את המנעול, הוא קונה את כל הבית.

אף על פי כן, מסופר בספר שופטים, שמיד, בדור שלאחרי זה היו כבר כאלה שטענו שהם חייבים לעבוד את הבעל, וכו', וכו' כפי שמוזכר בספר שופטים בפרטי הדבר.

ימה נשאר מכל אלה? אחד מהשנים. או שהם נטמעו, נתבוללו במדין, בעמלק וכו', או שחזרו בתשובה ונהיו שוב אותם יהודים שהלכו בדרכי השופטים כמו שמסופר בספר שופטים.

ועל דרך זה בזמן שבית המקדש הראשון היה קיים, בימי רחבעם ולאחרי זה, ועל דרך זה בזמן שבית המקדש השני היה קיים, על אחת כמה וכמה בזמן החורבן, אחרי בית ראשון, ובית שני. היו "צדוקים", ו"בייתוסים", שהסכימו ללמוד רק תנ"ך ולא רצו להכיר בתורה שבעל פה, וכאלו [=מתייונים] שלמדו חכמת העמים, וטענו שזו היא שלימות האדם, והתורה היא ענין ליהודים זקנים, או ליהודים שנמצאים במדבר וכו', אבל זו אינה תרבות שמתאימה לתקופתם, וכו', כפי שהיה גם בספרד,ופורטוגל, ואחר כך בימי הביניים וכו',

מה נהיה מאלה שהלכו בכל אותן שיטות, אחד מהשנים: או שכאמור, לא נשאר מהם שריד ופליט בין יהודים, כי הם נבלעו, נטמעו, נאבדו בין הגוים שסביבם,  אם שהם חזרו בתשובה,וחזרו לעם היהודי. ולכן, כמדובר כמה פעמים,

השיטה שהצליחה: קיום מצוות מעשיות

 כשמתבוננים ביותר משלושת אלפים שנה אחרי מעמד הר סיני  שיהודים עברו תקופות שונות ומשונות. אין כזה עם שעבר שינויים כאלה בדברי הימים שלו.

 חייב לכן להיות ענין שהוא הנקודה המשותפת של כל הדורות שבו נמצא סוד הקיום בו הם שרדו מכל העמים שהיו סביבם.

ובשעה שמתבוננים, מבלי לרצות לערב שיטה משלו הבגוף חי של העם היהודי, לדעת איך העם היהודי שרד, רואים שזה לא חכמת העמים. ולא לשון, לא לבוש, שום דבר, הדבר היחיד הוא מצוות מעשיות!!

מעשרת הדיברות והציווי "שמור את יום השבת לקדשו", בתחלת עשרת הדברות נאמר "אנכי הוי' אלוקיך", "לא יהי' לך אלוקים אחרים", בלי שום עבודה זרה!!

ועד שמיד הסביר וביאר מתיי יהיה קיום ל"לא תגנוב", ול"לא תחמוד", - אם ההתחלה בזה היא מהאמונה בהוי' אחד, ב"אנכי הוי' אלוקיך".

וזה הדבר היחיד שלא התחלף במשך כל האלפי שנים, - מצוות מעשיות בפועל.

אותם תפילין שעליהם מסופר לפני מתן תורה שיהודים נצטוו במצרים אותה ציצית שעליה נצטוו יהודים במדבר סיני, ועד דרך זה שאר המצוות המעשיות, בזה לא רואים שום שינוי.

וזה הדבר היחיד שרואים שהיה במציאות, וכיהודים נשארו רקאלה שהחזיקו בזה, ושעשו את התלוי בהם למסור זאת הדורות.

וכאמור לעיל, שבא אחד ואומר שיש לו המצאה ואלה שמחזיקים במצוות מעשיות לא תפסו את ההמצאה הזו, אז כמדובר כמה פעמים, שהיינו מאושרים, אם זה היה בדור המדבר, או בדור הראשון של כניסה לארץ היה צריך להתווכח איתו אם הוא צודק או לא.

 

לדפדף בהיסטוריה ולהיווכח

עכשיו לא צריך להתווכח איתו. צריך להראות לו את אותו פרק בו מסופרים דברי ימי עם ישראל באותו דור, ולהראות לו שחור על גבי לבן שאז היו חכמים כמותו, וגם הם 'נפלו' על ההמצאה אולי אפשר להחליף מצוות מעשיות באותה שיטה שנראה לו שהוא חידש אותה מהראש שלו, ויתכן שהוא באמת חשב על זה בראשו, אבל זה כבר היה לעולמים!!

ואז לדפדף כמה דפים קדימה שיראה מה נהיה מאלה שאחזו בשיטה שלו.

וכאמור לעיל, אם זה לא היה מצב שדורש פתרון מייד, היה ניתן לעשות דיונים, וויכוחים, ואחר כך להעמיד וועדוות שיעשו חקירות ודרישות, ובינתיים ללכת לטייל וכו', ואחר כך אחרי מספר שנים להגיע לידי מסקנה.

אבל זה דבר שצריך פתרון היום בלילה, או מחר בהשכמה, ומחר בבוקר, וכל דקה וכל רגע שדוחים את הפתרון זה הרי ענין שנוגע לא ברכוש, אלא וכו'. [=דיני נפשות]

וכדי לחסוך בזה חקירה ודרישה,  זה דבר שכאמור לעיל, תובעים זאת מלמטה, אלא שהם לא יודעים מה לתבוע. הם רק יודעים שמה שנתנו להם עד היום, אין בזה שום תוכן. זה קליפה עם חיצוניות, בלי פנים.

- ולא אמרו להם מה הם צריכים לחפש!!

בדוגמה כמדובר בנוגע למה שצריך לקנות נשק, לא מחפשים לרכוש זאת מאותו אחד שהלכו איתו ביחד לטייל, או שהיה גר איתו מתחת לאותו גג וכו'. אלא מחפשים מומחה לעניני נשק גשמי,

על דרך זה בנוגע לנשק רוחני, צריך לחפש מומחה לנשק רוחני, אף על פי שיתכן שמעולם לא היה גר איתו באותו בית, באותו רחוב, או באותה עיר.

 

מי צריך ללמד יהדות בצה"ל

למה צריכים להבהיר כל זאת? כי לפני כמה שנים הגיעו לידי הכרה, הכריח ברצון עצמו וכו', שצריך ללמוד יהדות, אז נתנו את זה לאלה שאיתם "הלכו לטייל", גרו "באותו בית", ושייכים לאותה מפלגה.

אז זה החזיק מספר שנים, ואז ראו שזה ענין שאין בו תוכן מה שהם לימדו!!

הלוואי שהיו דואגים לזה לפני כמה שנים, אבל עכשיו זה זמן שאפילו בגלוי, זה גם לא "עת שלום".וכאמור לעיל, ששואלים קושיות מה בכלל הקשר בין הנחת תפילין והרמת המוראל, בין נשיאת ציצית והעלאת המוראל וכו',

אז כמדובר קודם, בנוגע לפיזיקה, בנוגע לרפואה, בנוגע לנשק לא נוגע השכל כאן, אלא אם בדקו וניסו את זה, וראו שזה הצליח,  וניסו בדרך השניה ורח"ל ראו את התוצאות, ואז שילמד בשעת הפנאי שלו מדוע זה מצליח וזה לא,

אבל מה שהוא צריך מיד לעשות, זה מיד לתת למי שנצרך לכך בכלי נשק, את הנשק הבדוק ומנוסה במשך יותר משלושת אלפים שנה, וזה תמיד הצליח!! ובוודאי ובוודאי יצליח עכשיו גם כן!! כמו שכתוב, "והיה מחניך קדוש", שיהיה "הוי' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויבך לפניך",

וזה לא שח"ו רוצים לתפוס מישהו בטעות כדי להחליף ממפלגה אחת לשניה. זה לא נוגע לשום מפלגות. כאמור לעיל התורה ניתנה לכל יהודי!! וניתנה באופן של "מורשה קהילת יעקב", הוא קיבל זאת בירושה.

לא ביקשו ממנו שום הסכמות לא ביקשו ממנו שום רשות, אם רק נולד כיהודי או התגייר כהלכה, הוא מקבל את כל התרי"ג מצוות עם השבע מצוות דרבנן, וכל הענינים שקשורים לזה. במילא כך הוא נברא, וכך נולד וכך התחנך שזהו חייו ואורך ימיו!!

רח"ל בחירה חופשית יכולה להזיק בזה. - ואז הוא חייב בידי שמים. ואם הוא מזיק את השני, אז הוא חייב בידי אדם. על אחת כמה וכמה במצב זה, כאמור לעיל, זה לא ענין ששייך למפלגה, זה לא ענין למי לתת קרדיט על הביצוע לזה או לזה, זה שייך לכל אלה שזכו שהקב"ה יבחר בהם שהם יגינו על קיבוץ של שלושה מיליון יהודים!!

 

החיילים תובעים "נשק רוחני - "נשק סודי".

והם תובעים, ומתחננים, שיתנו להם תוכן עם נשק רוחני "נשק סודי" כפי שמכנים זאת כאן, שזה יתן להם כח למלא את שליחות הקב"ה. ולא נוגע להם מפלגות, לא נוגע להם בחירות, להם נוגע מילוי התפקיד!!

ויש את אלה שבידם שהם יתנו להם היום בלילה, מחר בהשכמה או ביום, ולתת זאת מדעת עצמם וברצון הטוב! ובהסברה שזה לשמה או שלא לשמה כמדובר כמה פעמים בנוגע לצדקה, בנוגע לרפואה לרפואה לחולה, בנוגע לנשק לחייל, הטעם למה נותנים לו, לא נוגע. הוא צריך שיהיה לו הנשק המתאים בגשמיות, וצריך שיהיה לו את הנשק הרוחני שמתאים לו ברוחניות!!

ובזה אין חקירות, כי הם כולם יודעים מהו הנשק הסודי שבו יהודים שרדו מעל שלושת אלפים שנה, ובו הם יחיו בין כל האומות עד ביאת משיח צדקנו, ולאחרי זה, שאז יהיה "והיתה ל-ה' המלוכה", "וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך".

וכאמור לעיל, זהענין שמדובר על בפועל!!

שיקיימו את הדרישה ותחנונים פנימיים בקלא דאשתמע או בקלא דלא אשתמע, מאלה שהם שומרי העם,והם שומרי הקדושה,

 

ניצחון הצבא תלוי בקדושת המחנה

ששני הדברים הולכים ביחד, כי מדובר על עם קדוש, וארץ הקדושה, אז שיתנו להם קדושה אמיתית, שזה גם תוכן אמיתי בחיים, שזה גם נותן לו חיות מדוע עליו לעמוד במקומו כמו שעומד עכשיו, וממלא תפקידו, ואז יהיה "תפול עליהם אימתה ופחד", על כל העומדים נגדם, כי כמות לא נוגע, ואף על פי ש"אלה ברכב ואלה בסוסים", כי"אנחנו בשם ה' אלוקינו נדגול", - "כי אם ברוחי אמר הוי' צבאות",

שהוא מנהיג את הצבא של שני הצדדים, במילא הוא ידאג לכל מה שצריך לדאוג,

ולהעמיד ענין של יהדות אמיתית אצל השומרים ואצל אלו הנשמרים ומתוך שמחה וטוב לבב,

ויתגלה בפועל ה"פדה בשלום - מקרב לי", שאין צורך לשום ענינים שאינם ענינים של שלום,

ועד, כאמור לעיל, כפי שרשי מביא את דרשת חז"ל "אפילו חרב של שלום", גם "לא תעבור בארצכם", "ושכבתם ואין מחריד", כי "ונתתי שלום בארץ", "ואולך אתכם קוממיות"!!

- לחיים. - אמן!! - 

***

הנשק הסודי

לכאורה, מה שדובר קודם בנוגע לנשק רוחני, שהוא מכניס חיות בנשק הגשמי, בדוגמה כמו בנשק גשמי עצמו איך מצליחים איתו, כאשר יש בו את הרוחניות שלו, שהנשק בנוי ומורכב לפי חשבונות רוחניים של חכמת עשיית כלי נשק, ובשביל זה צריך שמי שמשתמש בו שהוא יהיה דבר שיש לו רוח חייו, רוחניות בערך לדומם של הנשק,

על דרך זה גם, ברוח החיה של נשק גשמי, שזהו הנשק רוחני, זה גם צריך להיות באופן שהנשק הרוחני יהיה מתוחזק, כמדובר קודם, שבודקים ומנסים אותו בכל מיני אופנים, ולא רק בשיטות בחקירה, אלא בפועל ממש, בדוגמה שרואים זאת בנשק גשמי, שאף על פי שזה מתאים לכל החשבונות שזה יעבוד, אבל לא סומכים על זה ובודקים ומנסים אותו בפועל בשדה מיוחד לענינים אלו,

על אחת כמה וכמה בנוגע לנשק רוחני, שבזה תלוי לא רק חיות הגוף, אלא גם חיות הנשמה,

אז בוודאי לא נוגע הפילפולים והשקלא וטריא והוועדות שמקימים לכך, אלא מה שנוגע זה נשק שבדקו וניסו אותו בכמה מצבים ומעמד משונה ושונה, וזה הצליח, כמדובר לעיל.

וכאן נשאלת השאלה, נשק מצליח כאשר הוא נשק סודי. ככה הלשון בזה.

אבל בשעה שנתפרסם מה הוא הנשק הזה אז הצבא שכנגדו יכול להתחיל להשתמש - או באותו נשק, או למצוא ענין לבלבל את הנשק מלהגן, לבטל את הכח של הנשק הסודי בגלל שסודו התגלה.

לכאורה, אותם ענינים שמדובר בנוגע למצוות מעשיות, אין בזה שום סוד. זה כתוב לא רק בשולחן ערוך הארוך, אפילו בקיצור שולחן ערוך. וזה מתורגם בלשונות של כל עמי הארץ, ומי שרוצה יכול לקרוא מה זה ה"נשק הסודי".

אבל מלכתחילה אין מקום לקושיה! מה שניתן לעמוד נגד נשק סודי או להשתמש בנשק סודי, לא נוגע אם קרא בספר, או שמע ממישהו מה המיוחד בנשק הסודי, אלא הוא צריך לקבל את הנשק, וגם לדעת להשתמש בו.

תפילין הוא נשק

בנוגע למצוות מעשיות שאדמו"ר הזקן והצמח צדק מאריכים בזה, תפילין שהוא נשק, כמו שהגמרא אומרת: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך אלו תפילין שבראש",

כאמור לעיל, לכאורה אין שום סוד בדבר, ניתן לראות תפילין בחלונות בכל מקום ומקום, עם כל המידע מה מונח בפנים ואיך זה עשוי וכו'.

אבל בשעה שרוצים להשתמש בנשק זה, אומרת תורה שבשעה שאינו יהודי מניח תפילין על ראשו ועל ידו, זה לא הענין של תפילין, זו לא מצות תפילין.

כלומר במילים אחרות, זה נשק שהוא לא יכול להשתמש בו!

הוא יכול להשיג את הקלף, הוא יכול להשיג את הפרשיות, הוא יכול להגיע לתפילין, אבל להניח אותם ושזה יהיה אדם שמניח תפילין, מציאות כזו יכולה להיות רק אצל יהודים.

ואצל אינו יהודי, זה כלשון ההלכה, "כמונח על השולחן". שמניחים תפילין על השולחן, זה תפילין,ותפילין כשר, אבל לומר שאז התפילין פועלים את פעולתם?!

יש בזה קדושה אבל הם לא עושים את הפעולה שמפחידה, הענין ש"ויראו ממך".

זה יכול להיות רק כאשר זה תפילין שבראש של יהודי. כלומר במילים אחרות, זה נשק שלעולם לא יכול ליפול בידיים לא יהודיות, כי שזה נופל בידיים ההם זה כבר לא נשק!

וגם לא שייך לומר שמישהו יעמוד  כנגד, כי כאמור לעיל, בשמותיו של הקב"ה יש שמות שהם בלשון יחיד, וישנם שמות שהם בלשון רבים.

כאשר מדברים על הקב"ה בקשר לצבא, לא אומרים "אלוקי הצבא". אומרים אלוקי הצבאות, "ה' צבאות".לשון רבים. איפה רק שיש צבא, מי עומד בראש הצבא, עומד אלוקי הצבאות. כלומר הוא עומד, ובו תלויה גם ההנהגה של הצבא שכנגד.

וכאמור קודם, פעם היה צריך להתווכח איפה הראיה על זה. עכשיו ראו את זה ביום השני אחרי יום כיפור. מיד ביציאת היום הקדוש, ראו שאלוקי הצבאות מנהיג את הצבא שכנגד, ועצר אותו שלושה, ארבעה, חמישה ק"מ מהתעלה, ובצפון בחרמון, ואמר להם אתם לא צריכים להמשיך הלאה.

זה לא שמישהו שמע את זה למטה, אלא ש"אף על גב דאיהו לא חזי, מזלא חזי". הם לא התקדמחו הלאה!!

ושואלים את "מזלא חזי" עד מתיי אנחנו צריכים להמתין כאן, והוא עונה עד שהיהודים יתאספו, ויארגנו את כל הענינים שצריך, ובשעה שהיהודים יהיו מוכנים להביא עליכם מפלה, אז תלך למלחמה!!

מדוע המזל לא פעל על ה"למטה", על ה"איהו" שהוא מלכתחילה לא ילחם?

הרי זה מאיזה סיבה שתהיה, זה היה ענין שהתחיל ביום השלישי אחרי יום כיפור, ענינים שהיה תיפול עליהם אימתה ופחד ועד ענינים של פועל.

אלוקי הצבאות - של שני הצבאות

למה, כי זה לא רק "אלוקי הצבא", של אלה שמגינים על ארץ הקודש וגוי קדוש, אלא גם אלוקי הצבא איפה שיש צבא בעולם אם זה נמצא בירדן, או במצרים, או במוסקווה, או בוושינגטון, אז הוא הבעל בית האמיתי של הצבא.

עם ההבדל שצבא ישראל יש לו בחירה חופשית איך הם יעשו, "כי נתתי לפניך" כו', והקב"ה מתחנן בפניהם "ובחרת בחיים" בתורת חיים ובמצוותיה שעליהם כתוב "וחי בהם", אבל הוא לא רוצה לקחת מהם את הענין הכי גדול שניתן להעניק לנברא, שיהיה "כאחד ממנו לדעת טוב", וההיפך מטוב.

כפי שהרמב"ם מפרש זאת ובעל השמחה מביא זאת בלקוטי תורה שענין של בחירה חופשית נמצא אך ורק אצל הקב"ה, ועל דרך זה אצל "אתה בחרתנו מכל העמים", "בנים אתם להוי' אלוקיכם", ובנים יש להם כביכול טבע האב - יש להם גם בחירה חופשית.

אבל כל שאר הצבאות, כשמקבלים פקודה מאלוקי הצבאות באופן כך, הולכים באופן כך, וכאמור לעיל שראו בפועל, שהם חיכו עד שהתארגנו הצבא שכנגד, כדי שהם יוכלו ללכת לחטוף את המפלה.

ואם יהודי לא היה מתערב לעצור (את צה"ל) זו היתה מפלה שלמה.

ואין כאן המקום להאריך בזה, בפרט שזה ענין שהיה בעבר, צריך לקוות שגם זה יתהפך לטובה.

ומזה מובן גם שלא שייך לחשוב אולי למצוא עצה לעצור את הפעולה של הנשק הסודי, וכאמור לעיל הנשק הסודי לא יכול ליפול בידיים לא יהודיות, כי מיד זה נהיה לא-נשק, "כמונח על השולחן", על דרך זה לא שייך למצוא תרופה כנגד הנשק הסודי, כי את הנשק הזה בחר אלוקי הצבאות, של שני הצבאות!! אז לא שייך למצוא איזה שהיא עצה כנגד זה!

וכאמור לעיל, המעשה הוא העיקר, לא נוגע כאן לדבר ולפלפל ושקלא וטריא, אלא נוגע שיתנו את הנשק הפנימי עם תוכן בחיים כפשוטו, על אחת כמה וכמה תוכן בחיי הנשמה  של כל אנשי הצבא איפה שיהודים נמצאים, והרי כל יהודי הוא חלק מצבאות הוי' כפי שהרבי מו"ח נשיא דורנו אמר בי"ט כסלו תש"ד וכבר נדפס,

שמאז שיהודים יצאו ממצרים, הם קיבלו על עצמם את התואר "צבאות הוי'". ובזה נכללים כל היהודים! וכל אחד ב"לגיונו של מלך" נמנה מיד בלידתו, כמו יוכבד, שנולדה בין החומות והשלימה לשבעים נפש כמבואר בפירוש רש"י ובכמה מקומות,

אז כשיודעים שאיפה שנמצא יהודי הוא חלק מהצבא, ובצבא נוגע שכל איש צבא במקומו, שיעמוד שם באופן המתאים ובתוקף המתאים ומזויין עם הנשק הרוחני שלו ובנשק הפנימי,  ואז הוא פועל לא רק בנוגע לעצמו, הוא פועל בנוגע לכללות כל הצבא בכל קצווי תבל,

וביחד מעמידים את צבאות הוי' כשהיו "כימי צאתך מארץ מצרים", ומשם יצאו, כמו שכתוב, "על צבאותם", וכך יהיה בקרוב ממש בביאת משיח צדקנו, שאז יהיה "אראנו נפלאות", בגאולה האמיתית והשלמה ע"י משיח צדקנו, 

ובקרוב ממש!!

- אמן!! -

לך לך לארץ המובטחת, כיבוש ג' הארצות עכשיו

ט"ו אייר תנש"א עם כתוביות בלה"ק

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...